לפני כחמש שנים, באוקטובר 2001, החלה המתקפה האמריקנית באפגניסטן. ימים ספורים לאחר פרוץ הלחימה, החליטה העיתונאית והצלמת אן ג'ונס, שהיא צריכה להגיע באופן מיידי לאפגניסטן. פחות מחודש לאחר פרוץ המלחמה, היא נחתה בקאבול, עיר הבירה המופגזת.
למרות היותה עיתונאית ותיקה ומוערכת, ג'ונס לא הגיעה לאפגניסטן בכדי לדווח, אלא בכדי לפעול למען נשים במדינה: "כאשר פרצה המלחמה, הרגשתי תחושה של דחיפות להיות באפגניסטן ולסייע לנשים שם, שסבלו בצורה איומה תחת שלטון הטאליבן", אמרה ג'ונס בראיון לוואלה! ברנז'ה.
היא התגוררה בקאבול במשך כחמש שנים, במהלכן עסקה בהעצמת נשים במגוון דרכים. גולת הכותרת הייתה פרויקט של הכשרת מורות לאנגלית. "לאחר נפילת הטאליבן נבנתה תכנית לימודים חדשה באפגניסטן, כולל לימודי השפה האנגלית. החליטו להכשיר דור חדש של מורות, וזה התחום בו אני בחרתי לסייע. פגשתי נשים שהשתחררו מאימת הטאליבן. הן הפכו מנחותות ומדוכאות, למנהיגות חברתיות. זה מעבר לא קל ואני מעריכה אותן מאוד על כך".
את רשמיה מהשנים באפגניסטן פרסמה ג'ונס בספר בשם "קאבול בחורף". הספר הפך לרב-מכר בארה"ב ובשנה הבאה יראה אור בעברית בהוצאת בהוצאת כתר.
במהלך שהותה באפגניסטן, ג'ונס הייתה עדה לשינויים בדעת הקהל של אזרחי המדינה ביחס לארה"ב ולמלחמה בטרור. "בשבועות הראשונים לאחר המלחמה, כאשר הסתובבתי ברחובות קאבול, הזדהיתי כאמריקנית, ואנשים לא התייחסו אליי בעוינות, למרות העובדה שבמהלך המלחמה נהרגו מאש אמריקנית אלפי בני-אדם. הייתה אהדה גדולה לאמריקנים, שהפכה עם הזמן לאכזבה גדולה עוד יותר".
מערכת בריתות הזויה עם כנופיות
מה לדעתך גרם לאכזבה הזו?
"ממשל בוש הבטיח להביא לאפגניסטן דמוקרטיה, יציבות וחופש. הדברים האלה אכן מתקיימים, במידה מסוימת, בעיר הבירה קאבול, שם יושבים הממשלה והפרלמנט. בקאבול הטאליבן הובס, נשים נהנות משוויון זכויות וישנו ביטחון מסוים לאזרחים. אבל בכל שאר המדינה, בעיקר בחלקה הדרומי, עדיין שולטות מיליציות אסלאמיות חמושות".
לטענתך, המצב הזה הוא תולדה של המדיניות האמריקנית במדינה?
"ישנם גורמים נוספים שהשפיעו על היווצרותה, אבל לממשל בוש היה תפקיד מרכזי בעניין. בתחילת המלחמה, בוש הקים מערכת בריתות הזויה, שכוללת עשרות מיליציות וכנופיות מסוגים שונים, הכל במטרה להביס את הטאליבן. הוא אמנם נפטר מהטאליבן, אבל באפגניסטן שולטים כל-מיני פושעים, בהם גם מוסלמים קיצוניים, שנלחמים נגד הממשלה הדמוקרטית שקמה במדינה".
"האנשים האלה שנואים על הציבור באפגניסטן. הם דתיים לא פחות מהטאליבן, ומושחתים הרבה יותר מהטאליבן. אבל בוש רואה את העולם בשני צבעים, שחור ולבן. איתנו או נגדנו. הוא מוכן לתמוך בטרוריסטים מהסוג הגרוע ביותר, במסגרת 'המלחמה נגד הטרור'".
היו לדעתך אלטרנטיבות לשיתוף-הפעולה עם המיליציות הללו?
"בהחלט. צריך היה לעשות באפגניסטן מעבר הדרגתי לעבר הדמוקרטיה. מדינה לא יכולה להפוך בן-לילה מדיקטטורה דתית לדמוקרטיה ליברלית. זה תהליך שדורש שנים. תהליך כזה היה דורש שיתוף פעולה עם גורמים מתונים ושפויים יותר של השלטון הקודם, כפי שקרה בדרום-אפריקה ובברית-המועצות".
מדוע לדעתך לא נבחרה האפשרות הזו?
"אני מאמינה שממשל בוש לא רצה לתת הזדמנות לתהליך כזה. ראשית, כי בוש מאמין שאפשר לפתור בעיות רק בעזרת כוח, לא בעזרת הידברות וסבלנות. בנוסף לכך, האנרכיה השלטונית שקיימת היום ברוב אפגניסטן, משתלמת לאנשי עסקים גדולים, תומכיו הקרובים של בוש".
ג'ונס טוענת כי אפגניסטן הפכה ל"גן-עדן בעבור קבלנים אמריקנים". לדבריה, במסווה של "פעולות שיקום", מושקעים סכומים גדולים בפעילות כלכלית שאין לה שום-קשר לרווחתם של אזרחי אפגניסטן.
הטענה הזו אינה מתיישבת עם נתונים שמצביעים בבירור על השקעת כספים באפגניסטן.
"ממשלת ארה"ב כמעט שאינה תומכת, מבחינה כספית, בממשלה הדמוקרטית באפגניסטן. היא גם אינה מעבירה כספים לארגוני הסיוע הפועלים במדינה. רוב הכסף מועבר לחברות פרטיות בשביל פעילות כלכלית בתחומי האנרגיה. ארגוני זכויות אדם שונים, שעוסקים בעבודת שיקום אמיתית עם אזרחי אפגניסטן, יכולים רק לחלום על הסכומים שמועברים לחברות הענק הללו".
לצד הקבלנים האמריקנים, מי שמרוויח מהמצב הם הקיצוניים האסלאמיים. "הצבא האמריקני הרס גשרים, כבישים, בתים ומוסדות ציבור. הממשל אינו משקם את אפגניסטן, וארגוני צדקה מוסלמיים דואגים להשלים את החסר. מציאות דומה מתקיימת בעיראק, וכעת בלבנון. הרס תשתיות באזורים עניים מהווה פרס לטרוריסטים. בוש לא הבין את העיקרון הזה, ולכן הוא נכשל פעם אחר פעם במסגרת המלחמה בטרור".
דמיון רב למזרח התיכון
בשבועות האחרונים ג'ונס נמצאת בחופשת מולדת בארה"ב, ולדבריה היא "עוקבת בדאגה" אחר המצב במזרח-התיכון.
האם את רואה דימיון בין האירועים האחרונים במזרח-התיכון לבין המצב באפגניסטן?
"ישנו דימיון רב. בשתי הזירות, ממשל בוש מנהל מדיניות בדלנית ומתנשאת, שמתעלמת מן הצורך לדבר ולהבין את הצד השני. הדוגמא הבולטת ביותר לכך בזמן האחרון היא ההתעלמות מיוזמת ממשלת האחדות הפלסטינית, שהייתה יכולה להועיל ליציבות באזור".
"באופן כללי, אני חושבת שישראל צריכה לצנן את היחסים עם ממשל בוש, ולהתרכז ביצירת קשרים עם גורמים מתונים במזרח-התיכון. אל תשכחו - בעוד שנתיים, בוש יחזור לטקסס, אבל השכנים שלכם לא הולכים לשום-מקום".