בועט במוסכמות: רע, יגואר, רע

איזה שבוע מוזר היה לנו. כל כך הרבה משחקים הוכרעו בגלל טעויות מטופשות, או בגלל ביצוע כושל, שזה ממש עצוב. מילא ממשחק כמו מיאמי נגד טנסי, שממנו לא ציפיתי להרבה, ועדיין התאכזבתי. אבל ג'קסונוויל הפסידה לאינדיאנפוליס בגלל הקבוצות המיוחדות, וזה כבר ממש בלתי נסלח.

היגוארים הגיעו לדום עם האנרגיות מהמאנדיי נייט, ומה שקרה שם במחצית הראשונה היה ממש לא ייאמן. הקולטס השיגו 66 יארד בכל המחצית הראשונה, ורק 3 דאונים ראשונים. לעומת זאת, לג'אגס היו 13 דאונים ראשונים ו-185 יארדים, כמעט כולם על הקרקע. כל מה שהם ניסו הצליח, כולל מהלך של draw מהשאטגאן במצב של דאון שני ל-25, שהלך ל-18 יארד. אף אחד משחקני הקולטס לא הצליח לבצע את החלק הבסיסי הזה שנקרא לתקל. ובכל זאת, למרות השליטה המוחלטת, התוצאה היתה 7:7. ואם לא די בכך, כל זה בזכות הקבוצות המיוחדות. הם אפשרו החזרת פאנט של 88 יארד. הם החטיאו שער שדה קליל של 24 יארד, שהגיע בסוף דרייב של 9 דקות!

ובמחצית, כשהתוצאה היתה 7:7 במקום 0:10, ופייטון ידע שהוא מקבל ראשון את הכדור, אז הוא פשט לקח נשימה עמוקה, ואמר "זה כולה ג'קסונוויל נטולת ההתקפה. עזבו את המהלכים הקרקעיים. נלך באוויר, ונגמור את זה". אמר, עשה, ובדרייב הקטלני שפתח את המחצית השנייה הוא חתך את ג'קסונוויל ופתאום הקולטס מובילים 7:14, במקום להיות בפיגור 10:7. ג'ק דל ריו נכנס למוד של פאניקה, והמשחק נגמר.

המשחק שהכי חיכיתי לראות (חוץ מהברונקוס-פטריוטס כמובן) היה המפגש המביך בין פיטסבורג לסינסינטי. איך אפשר לצחוק מאריזונה-סנט לואיס שלא מצליחות לגמור את המשחק וכל אחת נותנת לשנייה את המשחק בחזרה, כשביג-בן וקרסון פאלמר מתעקשים לשחק ברמה של פרשמנים בקולג' מהדרג הנמוך, נגיד משהו כמו USC (גפן - שתוק!)

אין ספק ששניהם יכלו לשחק יותר גרוע, אבל הם היו צריכים ממש להתאמץ בשביל זה. המסירה האומללה של רות'לסברגר כשהוא נחטף באנדזון במצב של 0:7 לפיטסבורג היתה מזעזעת, אבל השיא היה ברבע השלישי, שבו היו 2 חטיפות, שתיהן לא מחויבות המציאות. פאמבל אחד, ועוד שריקה מעצבנת על חגיגה מוגזמת בגלל ששני שחקנים של פיטסבורג קפצו ביחד אחרי הטצ'דאון שהעלה אותם ליתרון 14:17.

בהערת אגב, נכון שהרבה צוחקים על זה שהראשי תיבות של הליגה הן: No Fun League, אבל החוק הזה לוקח את זה עוד הרבה, הרבה יותר רחוק. וחבל.

עוד קומדיית טעויות היתה בסיאטל, אבל אולי זה היה בגלל הרעש (אחד מהשלטים הגאוניים שם היה: "תהיו בשקט, איליי, מנסה לחשוב"). והוא לא חשב, לפחות לא בתחילת המשחק, אבל לפחות הוא לא היה הראשון לטעות. השופטים שקבעו שדארל ג'קסון נחטף, והולמגרן, שלא ניסה לערער, כנראה גם סבלו מהרעש באולם הסגור. ואז התחילה ההצגה של הג'איינטס.

איליי נחטף על ידי קן האמלין פעמיים באותו רבע. שחקני קו ההתקפה שלו עשו עבירות, או סתם איפשרו לשחקני סיאטל להגיע אליו. שחקני החוליה האחורית של הג'איינטס לעומת זאת, התקנאו בג'ייסון סיהורן, וחשבו שאם הם יראו אומללים כמוהו אז אולי גם להם יהיה סכוי עם מישהי כמו אנג'י הרמון. באמת שאין לי הסבר אחר לחופשיות שבה הם נתנו לרסיברים של סיאטל לנפח את הסטטיסטיקות האישיות שלהם.

וכמובן שאם מזכירים טעויות מטופשות במשחק הזה, חייבים לתת כבוד לגריידי ליטל, סליחה, מייק הולמגרן, על זה שהשאיר את האסלבק על המגרש קצת יותר מדי זמן, ונתן לניו יורק הזדמנות לסיים את המשחק במשהו שונה מהשפלה טוטאלית ומוחלטת.

נקנח במשחק הנפלא בין דנבר לניו אינגלנד. את המשחק הזה אפשר לסכם בשני מהלכים מהרבע השני. בתחילת הרבע התוצאה היתה מאופסת, והפטריוטס הגיעו למצב של דאון רביעי ויארד אחד, על קו ה-36 של דנבר. לורנס מארוני, שעד אותו רגע רץ ל-0 יארדים ב-3 נסיונות, קיבל את הכדור לריצה דרך האמצע. בצורה לא מפתיעה, יארד אחד לפני קו ההתנגשות הוא נעצר על ידי הגנת הריצה של דנבר. מהלך שבלוני וכדור עובר. הדרייב הבא של דנבר הסתיים בשער שדה.

המהלך המקביל הגיע 53 שניות לסיום המחצית, כשהיתרון השברירי של 0:3 עדיין נשמר. דנבר הגיעה לדאון שלישי ויארד מקו ה-32 של הפטריוטס. כל ניו אינגלנד חיכתה למהלך הריצה הצפוי שיוריד זמן מהשעון בצורה בטוחה, אבל דנבר הלכה על מסירת עומק מדוייקת של פלאמר לג'בון ווקר. 0:10 בחצי. נראה הרבה יותר טוב מאשר שער שדה וירידה למחצית בתוצאה 0:6.

הדבר הכי משפיל היה שבדנבר אמרו אחרי המשחק "באנו לפה כדי לעצור את משחק הריצה ולהכריח את בריידי למסור". אתם מבינים? דנבר מתוך בחירה העדיפה שהכדור יהיה בידיים של בריידי. אין תעודת עניות גדולה מזו למה שנשאר מהאימפריה. בעצם יש, הפרצוף המובס של טום בריידי, שלא מבין למה לקחו לו את כל אופציות המסירה. למה בליצ'ק החליט שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה בלי רסיבר מספר אחד אמיתי פשוט נשגב מבינתי. וכשחושבים על זה שבקבוצה מולו משחק רוד סמית', שחקן שלא נבחר בדראפט, והיום יש לו סיכוי להיות אחד הבודדים שלא נבחרו ובכל זאת ייבחרו להול-אוף-פיים, אז זה נראה עוד יותר לא ברור. כל פעם כשהיה מצב קשה, דאון שלישי קריטי, פלאמר ידע שיש לו למי למסור ועל מי לסמוך. בריידי לא.

מסירה דרך האמצע ברד-זון של הפטריוטס בדאון שלישי? לרוד סמית'. מסירה במרחק של 2 יארד מסייפטי, בדאון שלישי? לרוד סמית'. על מי בריידי יסמוך? על בן ווטסון הטייט אנד שלו? אני לא יודע מה בליצ'יק חשב. אולי על זה שבכל זאת לעלות לפלייאוף הם יעלו, אבל כשחושבים על הפוטנציאל המבוזבז זה חבל.

ואם כבר רסיברים, אז אי אפשר בלי מילה אחת קטנה על הרסיבר ההוא. אני באמת לא יודע אם TO ניסה להתאבד, אבל כשאני חושב על הבעלים שלו בפנטזי, שיש לשער שביזבזו עליו בחירת סיבוב שני גבוהה, הם בטוח רוצים לסיים את המלאכה שהוא התחיל.

אחרי שסבלו כל הקדם עונה מהחשש מהפציעה, והסכסוך עם פארסלס ואחרי שמשני המשחקים הראשונים ביחד הם קיבלו 100 יארד וטאצ'דאון אחד, הגיעה הפציעה באצבע. ואז הגיעה הרכיבה המטורפת על גל השמועות ש"הוא יחזור מהר מהצפוי...יש לו תגובה לא טובה לכדורים...יש לו אלרגיה והוא אושפז...הוא ניסה להתאבד...הוא לא ניסה להתאבד וישחק". אלוהים, תודה שמנעת ממני את העונש הזה. לא שלחכות שקולפפר ייראה טוב כדי שכריס צ'יימברס יתחיל להביא תמורה זה עדיף.

אני אצום ואגיד תודה שאני לא מפסיד משחק של דנבר. דודו אוואט יצום וינסה לסלוח לכל הנודניקים שארצנו בורכה בהם. ויהיה גם פוטבול. נא לא לשכוח – המשחקים מתחילים שעה אחת קודם כי שאר העולם המערבי משום מה ממשיך עם השעון קיץ.

המשחק המוקדם שימשוך הכי תשומת לב יהיה בטנסי, וכולם ינסו לראות איך מספר 81 מתפקד, אבל המשחק המרכזי האמיתי יהיה במפגש בין שתי הקבוצות שעד עכשיו מציגות את ההגנות הכי קטלניות, בולטימור וסן דייגו, אם כי אולי זה גם בגלל ששתיהן שיחקו מול אוקלנד, הקבוצה האחרונה בליגה שעדיין לא השיגה טאצ'דאון. אבל ההתקפה של סן דייגו יותר טובה ובנוייה יותר טוב להתמודד מול הלחץ של היריב, ולכן ההימור שלי הוא על הצארג'רס. אם צדקתי או לא אפשר יהיה לראות בערוץ CBS ב-TVU.

משחק מוקדם מרתק נוסף צפוי בין הקבוצה של אמריקה, ניו אורלינס הבלתי מנוצחת, נגד קרוליינה, שסופסוף השיגה בשיניים ובשפיץ של הבוהן נצחון ראשון. האם הסיינטס הם על אמת? האם חזרתו של סטיב סמית' לכושר משחק תספיק? תשובות בפוקס ביום ראשון בשבע בערב.

המשחק של המחזור יהיה בסאנדיי נייט, שם סיאטל בלי שון אלכנסדר תנסה למסור על הראש של שיקגו. אם אלכסנדר היה בריא אז הייתי הולך כאן על סיאטל, אבל מץ'-אפ של הגנה גדולה מול קבוצה חד מימדית חייב ללכת לכיוון הגנת הברזל של הברס. מה שבטוח זה, שיהיה מעניין לשמוע מה מאדן יגיד על הפציעה של שון אלכסנדר, ושאלת השאלות היא כמובן האם הוא ייקח על עצמו את האשמה.

לכל הצמים, שיהיה צום קל. לכל השאר - בתיאבון.