וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

וזה שווה את זה?

גיל קול

26.9.2006 / 10:04

גיל קול סבור כי אם ישוחררו מחבלים בעסקת שבויים, הסבל "שיחסך" ממשפחות החיילים שישוחררו יהיה מנת חלקן של משפחות רבות יותר של נפגעים והרוגים

ראשית אודה: לו אני בן משפחתם של החטופים הייתי עומד וצועק עד צאת נשמתי למשא ומתן עם כל תת אדם, חמאסניק, חיזבאללה ואף השטן בכבודו ובעצמו. הייתי מבקש לשחרר את קונטאר, ברגותי וכל מה שמשאיר אחריו שובל של דם ישראלי כשהוא נע במסדרונות הכלא, לו הדבר היה משיב לי את שאהבה נפשי. אבל כראש ממשלה, שר ביטחון, או כל אדם שמציב בפני עצמו אינטרסים לאומיים-כלל אזרחיים, המשוואה צריכה להיות הרבה יותר שכלתנית ומתחשבת בהשלכות של שחרור מחבלים.

כשדנים בחוב המוסרי שישראל חבה לחיילי צה"ל החטופים, יש להבין שחוב זה אינו יותר או פחות כבד משקל מזה אשר היא חבה לאזרחיה ולחייליה שאינם חטופים ועלולים להיות היעד הבא. גם אני בהיותי סטודנט לבשתי את החולצה הקוראת לשחרור החטופים, כמו כל עם ישראל אני רוצה בכל מאודי שאהוד גולדווסר, אלדד רגב, גלעד שליט ובל נשכח את רון ארד - יחגגו עמנו את החגים הבאים ואת או שאחריהם ושנזכה לראות אותם עם ילדיהם, נשותיהם, חבריהם ומשפחותיהם חיים בריאים ושלמים, כמוני וכמותכם. גם אני בהיותי במהלך שירותי הצבאי או במילואים תהיתי לא פעם "מה אם זה הייתי אני, או אחי, או חברי שנשבה?". ראוי, נכון וצודק שמשפחות החטופים יזכירו לנו יומם וליל שהמלאכה לא תמה, שבנינו אחינו וילדינו, שהמדינה שלחה, נמצאים בידי אויב אכזרי ועל המדינה לפעול על מנת לשחררם. זוהי חובתם להזכיר ולוודא וזוהי חובתנו להשיבם - אך לא בכל מחיר.

העניין הוא כזה, כל שחרור מחבלים צריך לשמר שני דברים. הראשון הוא ההבנה שהתמורה עבור חטיפת החיילים אינה מצדיקה ניסיונות חטיפה של חיילים או אזרחים ישראלים נוספים. השני הוא שהמחבלים המשוחררים לא יגרמו בסופו של דבר למספר נפגעים גבוה ממספרם של החיילים המשוחררים.

לגבי התנאי הראשוני, הכוונה לערך הנתפש של המחבלים המשוחררים בעיניי הציבור הפלסטיני והלבנוני. אף אם תמורת החיילים ישוחרר רק אדם אחד, ברגותי או סמיר קונטר לדוגמא, חלאות אדם המהווים סמל לאומי פלסטיני או שיעי, ניתן יהיה לצפות לחטיפות נוספות. הרי כל מה שצריך זה להיזכר בהבטחתו של נסראללה להמשיך לבצע חטיפות, לאחר עסקת טננבויים במהלכה עבור סוחר סמים בזוי שוחררו מאות מחבלים פלסטינים ולבנונים בהם דיראני, מחוטפי רון ארד, ושייח' עובייד, מנהיג בכיר בחיזבאללה. כל עוד יחשבו ארגוני הטרור שהם השיגו רווח מורלי מחילופיי החיילים בטרוריסטים - אנחנו הפסדנו; וכך בעצם אנו מספקים את העידוד להמשיך בהרג חיילים, חטיפתם, והחלפתם או החלפת גופותיהם בטרוריסטים אחרים - שוב ושוב ושוב.

לגבי התנאי השני, לכל שחרור מחבל ישנן הסתברות שהוא ישוב לרצוח ושניתן לכמת מבחינת הרוגים ישראלים, אזרחיים וצבאיים. כל עוד מספר הנפגעים הצפויים כתוצאה משחרור המחבלים לא יעלה על מספר החיילים המשוחררים, יש הגיון בקיום העסקה - אחרת, אין בכך הגיון. הסבל "שיחסך" ממשפחות החטופים שישוחררו יהיה מנת חלקן של משפחות רבות יותר של נפגעים והרוגים, וכך למעשה החלפנו סבל ויגון של שלוש משפחות בסבל ויגון של מספר משפחות חטופים והרוגים רב יותר.

עסקאות שחרור טרוריסטים רבות בוצעו שלא בהתאם לשני הקריטריונים הללו; תלונתו הצודקת של אחיו של רון ארד בדבר תחושותיו בנוגע לעסקת טננבויים, גורמת הזדהות ומרתיחה את דמו של כל אזרח ישראלי; עם זאת העסקה בוצעה לא מפאת שלומו של סוחר הסמים טננבויים אלא על מנת לדעת מהו המידע המסווג שהעביר האלוף משנה טננבויים לשוביו ולהיערך בהתאם. כך או כך משגים ועוולות של "עסקאות" עבר אינם יכולים להכשיר את השרץ של שחרור מחבלים המוני.

מה כן יכול להיות המחיר? מחבלים, "אנשיי פרלמנט" חמאסניקים, ודגי רקק שנתפסו במהלך הלחימה בלבנון ובשטחים כתוצאה מניסיונות השחרור והתגובה של ישראל להתקפות עליה; שחרורם של אלו, שלא היו נמצאים בידינו כלל לולא חטיפות החיילים בשטחים ובלבנון, לא ייחשבו להישג מורלי ובוודאי שלא יעודדו חטיפות נוספות. לכך ניתן להוסיף מחבלים חסרי הילה שלא הצליחו לבצע את זממם ושהסיכויים שינסו זאת פעם נוספת קלושים- אך זהו, לא עוד.

עיניו הכואבות של נעם שליט, אביו של גלעד; האור בעיניה של קרנית גלדווסר, כשהיא מדברת על אהבתה לאהוד; פניו המיוסרות של צבי רגב, אביו של אלדד; כל אלו מכאיבים ומזכירים שקיים חוב שעלינו לשלם לחיילינו החטופים. אך תפקידם של קברניטי המדינה להביט על התמונה הכוללת, בראייה עתידית, ולדאוג שסבלם של משפחות החטופים לא יהיה מנת חלקן של משפחות רבות יותר, ולא ייתרגמו לחטיפות רבות יותר עם עוד חיילים מתים, וחטופים ואמהות, אבות, נשים, ילדים וחברים שמבקרים קבר, או שולחים שנה טובה לצלב האדום. שאלו עתה את משפחות החטופים האם אותן עסקאות שחרור מחבלים חסרי פרופורציות שהביאו לתיאבון גובר והולך של ארגוני הטרור לחטיפות נוספות היו הדבר הנכון לעשותו; עתה שאלו את משפחות החטופים הבאות, ואת אלו שאחריהן; אחרי הכל ההבדל היחידי ביניהן הוא שלאחרונות עדיין אין שם ואין פנים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully