גברי ממשיך להשתין עלינו בקשת

מה יהיה עכשיו? "אני עשיתי טעויות בעבר, אני אעשה טעויות גם בעתיד?" "רק מי שעושה טועה?", "יש פה הרבה עבודה, ודברים נשמטים. הרי אתם לא מצפים ממני להתערב בכל פסיק?" או אולי האבסורד הישראלי בשיאו: "אני לוקח על עצמי את כל האחריות!?"

הרי ברור לכם שגברי לוי יעמוד שם בחולצה פתוחה ותלתל סורר, עם סיגר עבות הוא יעמוד מול המצלמות, כמו סכר הוא יעמוד שם ויהדוף מעצמו את כל הטענות. אבל גברי הוא לא הענין, הכדור, הכדור שאותו היתה אמורה מכבי חיפה לבעוט באנפילד, נמצא עכשיו במגרש של הצרכנים. אולי גברי לוי אוהב כדורגל, אולי. בטוח שהוא לא נמצא בקודקוד הכדורגל הישראלי מאהבה. אולי מאינטרס, אולי כקרש קפיצה. אין שם אהבה שבאה מתחתית הבטן בשבת משחק, אין שם אהבה של ללכת מהבוקר למשחק של האפרוחים לראות את הכוכב של העשור הבא.

גרוע מכך: אין לגברי טיפת אהבה לקהל צרכניו. אם היתה בו אהבה הוא היה דואג למחירי הטרופיות השערוריים, לכניסות הדיריות, לשירותים המצחינים. הרבה זמן יש לחשוב על פתרונות למצוקות הללו בנסיעות התכופות במחלקת העסקים, בסוויטה במלון. לא זכור לי חרם צרכני ישראלי: כבר שנים שמפת הכדורגל הסינופטית ממטירה עלינו שתן ואנחנו רק מוציאים מטריות.

איו לנו כדורגל אחר. אם החלב בסופר מקולקל, אנחנו נעיר למנהל פעם אחת ובפעם השניה נעבור סופר. אם גברי לוי היה יפאני הוא כבר מזמן היה מבצע חרקירי. נכון להיום, גברי מסתכל בבוקר במראה ומת מצחוק, ולמה שלא יצחק: איזה עוד מנהל בפלנטה הוא כה חסר כישורים, כה לא ייצוגי, כה תלוש מאלו שעובדים תחתיו, כה בז לצרכניו. איזה עוד מנהל לא חייב לבוא חשבון ולמסור דו"ח לממונים. איזה עוד מנהל היה רושם ברזומה שלו רשימת תקלות כה מחפירה ועדיין צף בכיסאו המרופד.

ההתעלמות הממסדית ממה שמתרחש בענף הכדורגל עוד תרדוף אותנו בהמשך (הנבחרת המעירה ונערות הליווי זה רק הסיפתח לגוף שאמור להיות נורמה התנהגותית), אבל בגלל המצב הכללי ניתן להבין את ההתעלמות. עכשו הכדור במגרשם של הצרכנים. ירצו- יחרימו את המשחקים, בגלל המתקן, בגלל מצב הדשא, בגלל החניות, בגלל מחירי הכרטיסים, בגלל שבבית החולים עדיין שוכב, מחוסר הכרה, ילד מלא באהבה, בגלל האלימות, בגלל שגברי מתפאר ברווחים אבל לא מספר לנו איך הם מושקעים בחזרה בענף. ירצו - יילכו לתת עדות אופי אישית באלפיהם במשפט של חמי אוזן נגד גברי לוי. ירצו - ימשיכו לחלום על אנפילד ולהפסיד ליריבות מסקנדינביה.

ובינתיים: אפקט ג'ובאני רוסו נתן כבר את אותותיו במכבי חיפה. אחרי שבאר שבע, בית"ר והפועל חיפה התפרקו אחרי לכתו, ג'ובאני שותף, שלא באשמתו לשערוריה שהסיכויים שלה להתרחש קטנים מהסיכוי לזכות בלוטו. בעצם, כשחושבים על זה שג'ובאני עזב בעברו גם את קרואטיה, טוב תעשה ממשלת ישראל אם תכריז עליו כעל נכס לאומי.