מחבלת מתאבדת מגיעה למחסום צה"ל מרוצה וטובת לב. ג'רי סיינפלד היה יוצא מזה בציניות, קרמר היה מתבל באינפנטיליות וג'ורג' היה מקנח באקט של טירוף, הנע בין הנשלט לבלתי-נשלט, אבל תמיד יהיה קשור לאבות המזון. אנחנו, הישראלים, היינו מתפוצצים ומדברים על זה עם דוקטור שליין ב'משחק מכור'.
השנה תהיה שנת סיטקומים, אמן. פיילוטים ותסריטים למגירה צצים לאחרונה בטורים הנדסיים, גם אצלנו בחדרי חדרים, אז אין סיבה שזה לא יקרה. הניינטיז עשו שינוי בתפיסה הקומיות של הסיטקומים. ההומור של 'סיינפלד' הפך להיות קר יותר, לא מתאמץ, לעומת הומור סדרות המשפחה, שהיה מבוסס בעיקר על מיתרי הקול של ילדים שחורים בלי שיניים. אמריקה הבינה את זה ולאט לאט גם שאר העולם, אבל בארץ הניסיון של חבורת יואב צפיר לעשות סיטקום א-לה-'סיינפלד' נחל כישלון צורב.
פתווווווווווח
האם בישראל קשה יותר להצחיק בשל בעיות שפה, דיכאון לאומי ועודף ציניות? חפשו את נתוני ההשכרה של סרטי "מה רוצה התולעת? מחפשת חכה" ותבינו שלא זו הבעיה. אמנם הומור רדוד ומטופש, אבל העולם מצחיק אז צוחקים. הבורקס פאסה ואנחנו גאונים היום בסאטירה. ארץ קטנה עם שפם תמיד תהיה יצחק שמיר, נסי (נשמע גם כמו נשיא) ותיהני ייזכר כביטוי לנצח לצד משה קצב. גאונים. אבל כשאנחנו מנסים לעשות קומדית מצבים, אנחנו נתקעים.
קצת היסטוריה: 'קרובים קרובים' היתה הסיטקום הראשון. ויטק 9 נחקק בדברי ימי הסיטקומים בארץ בעיקר בגלל ראשוניות ואיפיון דמויות מוצלח. עד היום חנה מרון מזוהה בתור גברת "פתוווווח" יותר מכל דבר אחר, ומולי שגב, מנהל התכניות של 'קשת', תמיד יישאר מולי מ'קרובים קרובים'. הבעיה היא שמאז חלפו 20 שנה ומה שנשאר בזיכרון הקולקטיבי של עולם הסיטקומים הישראלי זה 'החיים זה לא הכל' - הסיטקום הארוך אי פעם בארץ. אמנם הסיטואציות נורמטיביות ברמה זו או אחרת וגם לא ממש מעניינות - כמו גם הדמויות והשחקנים - אבל 'החיים' מעוררת אופטימיות זהירה. עכשיו, כשהסדרה נמצאת על סף סיום ומיצוי, הגיע הזמן לחשוב על היורש. לא פלופ גימיקי (כמו 'משפחת קמיצ'לי'), לא חיקוי סיינפלדי כושל ('פאזל' של צפיר), אלא טלוויזיה מקורית ואמיתית. ויודעים מה? אפילו משתדלת כמו 'חברים' זה בסדר.
לפעמים מצליחים לעשות פה משהו טוב. קחו את 'בטיפול' עם הקונספט הפשוט, אך ייחודי ומבריק; וקחו את 'שוטטות' שהיתה יכולה להיות סיטקום מצוין לכל דבר אלמלא שברה את חוקי הז'אנר ופשוט נשרה מהקטגוריה. אז מה צריך בסך הכל? כמה דמויות מאופינות בידי הכותבים (כותב לכל דמות - חובה!), קצת עומק משחק, סיטואציות אמיתיות עם טוויסט קומי טיפה מופרך והנה יש לכם 'בטיפול', רק עם צחוקים.