שרשרת הכישלונות של ציפי

לפני כשבועיים פרסמה בהרחבה התקשורת הישראלית את הפגישה בין שרת החוץ ציפי לבני לבין היועץ לביטחון לאומי האמריקאי סטפן האדלי. רועדים מהתרגשות סיפרו לנו הקריינים כיצד באמצע הפגישה נכנס הנשיא בוש, שכנראה התקשה להתאפק, ופגש אישית את לבני. הדיווחים בעקבות הפגישה הדגישו עד כמה ארה"ב תומכת בישראל ותמנע ממנה הפתעות בדיוני הקוורטט, אותה רביעייה קטלנית המופקדת על ביצוע הקטסטרופה המדינית הנקראת "מפת דרכים".

השבוע עמדו תוצאות אותה פגישה בין בוש ללבני למבחן. הקוורטט התכנס והגיע להחלטה המהווה מפולת מדינית קשה לישראל, וזאת ב"השגחתה" הצמודה של לבני שהיתה שם ואף הופיעה בעצרת האו"ם כשנשאה באנגלית עילגת נאום צפוי, בנאלי ובלתי מבריק בעליל. לבני גילתה חוסר הבנה טקטית ומדינית, נתנה לגיטימציה לשבירת החרם על החמאס וסייעה למפולת הזו, ע"י החיפזון שלה להיפגש עם אבו מאזן לפני שהתברר מה כוללת ה"אחדות" שלו עם החמאס. הקוורטט החליט להביע תמיכה ב"ממשלת אחדות" פלסטינית בראשות חמאס, תוך "הבעת תקוה" בלבד שמצעה יתאים לעקרונות הקוורטט. היעדר אזכור כלשהו להחזרת גלעד שליט, מהוה סטירת לחי לישראל, במיוחד לאור הניגוד שבהדגשת הסיוע הכספי לרשות הפלסטינית שמשמעותו סיום החרם על חמאס ללא תנאי אמיתי.

מי הם חברי הקוורטט? ארה"ב, האירופים, הרוסים והאו"ם, רובם עוינים בגלוי את ישראל. מדינות אירופה אינן מרשות עד עצם הרגע הזה נחיתה בשטחן של מטוסים מארה"ב נושאי תחמושת שנועדה למלא את מחסני צה"ל שהתרוקנו במלחמה, הן סיפקו בעבר לסדאם חוסיין את הכור והדלק הגרעיניים, סחרו איתו וכעת עם איראן, ומממנות שורה של ארגונים פרו ערביים בישראל. הרוסים מחפים, מגבים ומספקים נשק לאיראן וסוריה, והאו"ם - שמזכ"לו קופי ענאן משלב שחיתות אישית עם עמדה אנטי-ישראלית תוקפנית בסגנון אנטישמי. ארה"ב נסחפה השבוע להצהרה המשותפת הזו וחשפה בכך את גודל הכישלון של שרת החוץ.

כך נכשלה השליחות של לבני לשימור הקשר עם ארה"ב בעקבות ההתנהלות הכושלת של ממשלת "קדימה" במלחמה. פעולותיה זכו לכיסוי תקשורתי מלווה תופים ומחולות מהתקשורת הישראלית, הפטרונית של קדימה, שכעת מצניעה את כישלונה הקולוסאלי. מהמפולת הזו ניתן ללמוד מה היתה ההתרשמות האמיתית של הנשיא בוש מלבני בפגישתו המהוללת איתה, ועד כמה הפסיקה ארה"ב "לספור" את ישראל בתקופתה.

כשהגיעה למצרים לפני כחצי שנה, כונתה "אשת הברזל והמשי". מחמאה כזו מהעיתונות המצרית העוינת צריכה להדאיג כל אזרח ישראלי. ואכן, אופייה מכיל אלמנטים קשוחים וגם רכים, אלא שבתהליך הייצור המנטאלי שלה הורכבו הרכיבים הללו בהתאם למפרט המצרי, כלומר הפוך לאינטרס שלנו. את הצד הקשוח ואפילו המרושע שלה למדו להכיר על בשרם תושבי גוש קטיף והשומרון, שבעת כהונתה כשרת המשפטים נחקקו החוקים הדרקוניים של הגירוש והגזל, ופרחה המדיניות המשפטית המפלה, שהתייחסה למפגינים גרוע מאשר לפושעים. היא הפעילה לחצים כמו ברוסיה הסובייטית על רבנים שהתקשו להתאים את ההלכה היהודית למדיניות הממשלתית של מסירת ארץ ישראל לאויב ואת המוסר היהודי לגירוש והעקירה. הם הועמדו לדין וננקטו צעדים לשלילת משכורתם. היא זו שהצילה את ה"התנתקות" לאחר הכישלון של שרון במשאל הליכוד, ע"י הקומבינה הרקובה שנקראה על שמה "פשרת לבני".

האויב, לעומת זאת, זוכה להרגיש את הצד הקטיפתי שלה. ארגוני המחבלים קיבלו הנחה בלתי צפויה ע"י ההצהרה ה'מבריקה' שלה כי הריגת חיילינו אינה מוגדרת כטרור. כשדנו בשחרורי מחבלים היא היתה זו שנאבקה בשב"כ לקבל את הרשימות לצורך "ייעול" השחרור. כשהשר דיכטר העז להטיל ספק ביעילות המלחמה בקסאמים, התנפלה עליו לבני וזעקה "גם אתה אומר תנו לצה"ל לנצח?".

לבני היא נרקומנית של נסיגות. היא דוחפת בכל הכוח את עקירת המאחזים, היהודיים כמובן, היא אינה מוותרת על אף הזדמנות להצהיר על נכונותה לוויתורים, והיא החסידה המובהקת ביותר של "ההתכנסות" – מתווה ההתאבדות הסופני של ישראל.

היא זו הדואגת לצד ההומניטארי הפלסטיני ותומכת בשחרור כספים המאפשרים לממשלת החמאס להתקיים בעוד הטילים ממשיכים לנחות בנגב. לאן נעלמה 'אשת הברזל' שתעצור את העברת הכסף עד להפסקת הירי והזרימה של עשרות אלפי הרובים, טונות חומרי הנפץ והקטיושות?

בעוד שלצה"ל היו הצלחות במלחמה, הובסה ההסברה הישראלית שבאחריות משרד החוץ, בנוק אאוט. המאבק בארגון טרור, שליח השטן האיראני, אינו כה קשה להסברה. העולם ראה על המרקעים במהלך המלחמה רק את ההרס בביירות ולא את תמונות בתי החולים ובתי האבות שנפגעו אצלנו. התסריט הצפוי מראש של הרג ילדים לבנוניים לא זכה לטיפול מינימאלי, ואת השקרים העלובים של החיזבאללה דוגמת גופות ילדים זהות ש"כיכבו" במקומות שונים, המספרים המוגזמים, וזיופי תמונות, חשפו גולשים ולא משרד החוץ המופקד על כך. במקום זה נמשך הטמטום האינסופי של מתן זכות שידור ותנועה חופשית ל"אל ג'זירה" שתיפקד כערוץ תעמולה של החיזבאללה. משרד החוץ עדיין לא תפס את חשיבות התקשורת ולא למד לקחים ממערכות קודמות. 'אשת המשי' לא נתנה סיוע צמוד לעיתונאים זרים מחד, ו'אשת הברזל' לא בעטה בישבן העיתונאים העוינים והשקרנים מאידך. החידלון בהצגת ההצלחות שהיו לצה"ל מהוה חלק מהמפולת המדינית בארה"ב.

שרת החוץ, במקום להיות "בחוץ" – להתרוצץ בעולם ולייצג את העמדה הישראלית מעל כל במה, נשארה בארץ, משותקת.

לאור זאת, קשה שלא להגיע למסקנה, כי ציפי לבני נוטה באופן תת הכרתי, בסתר ליבה, להאמין לטיעון הערבי יותר מאשר בצדקת דרכנו. את ההבדלים ביכולת ובמוטיבציה שלה ראינו בהשוואה בין החידלון שלה במבחן המלחמה מול התפקוד האנרגטי בקידום "ההתנתקות".

לבני יוצאת דופן לטובה ביחס לרבים במפלגתה בכך שאין כלפיה חשדות שחיתות. ללא ספק מדובר ביתרון בולט לטובה בנוף השלטוני הרקוב, אך היתרון הבודד הזה רחוק מלהיות מספיק.