פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בועט במוסכמות: מהלך דבילי של בילי

      דודי כפרי לא מבין את ההחלטה של קווהר להרכיב את ביג בן, מפרגן לג'קסונוויל אבל לא יותר מדי ויוצא נגד פיות גדולים (כן, כפרי)

      אני מניח שאני צריך להתחיל את השבוע בהתנצלות לאוהדי ג'קסונוויל הרבים, אבל צדקתי בסופו של דבר. תוצאה של 0:9 בד"כ לא מצדיקה השכמה בשעות מטורפות כאלה. אבל האמת שאפילו אני, איש קטן וקטנוני, חייב להודות שההגנה של הג'אגס נראתה מאד מרשימה. מצד שני, העובדה שהם שיחקו מול קוורטרבק שכאב לו (אם כי רק כשהוא הוא רץ או מסר), ומסתבר שגם הוא היה קצת מצונן עם חום של 38, מראה שכמו בשבוע שעבר, הם שוב קיבלו מתנות מהקוורטרבק היריב.

      כששאלו את ביל קווהר לגבי ביג-בן, הוא סיפק תירוץ מקורי. מכיוון שביג-בן שיחק רק בפרה-סיזן ולא שיחק בשבוע שעבר, היה לו קשה יותר להתרגל לקצב המשחק, מה עוד שהוא לא הספיק להתאמן עם היינס וורד, כי וורד היה פצוע ברוב מחנה האימונים. אבל הוא לא תיכנן להוציא אותו בשום שלב. האמת, אין לי מה הרבה מה להגיד על הסבר כזה.

      לעתים קרובות המשחק מול הקולטס מהווה עבור הג'גוארס את הסופרבול הפרטי, והם משחקים חזק, קשוח, שומרים על תוצאה צמודה ונמוכה ומפסידים בסוף. כך שניצחון השבוע על הקולטס אמור לשכנע אותי. רק שהקולטס קבעו שיא ליגה ושמו לא פחות מ-21 שחקנים ברשימת הפצועים בדרגת חומרה של questionable וחלקם שחקנים מרכזיים, כמו דווייט פריני. עדיין, השורה התחתונה היא שהג'גוארס עם 2 נצחונות על קבוצות חזקות, וההגנה שלהם נראית עד עכשיו מצויין. אני עדיין חושב שיש יותר מדי בעיות בהתקפה, ולכן אני עוד לא מסיר את הכובע, אבל אני מתחיל לשקול את הנושא.

      תופס קטן, טיפש גדול

      משהו שמאד הטריד אותי השבוע, היא השאלה "האם כל מי שמקבל מסירות חייב בהכרח להיות מטומטם עם פה גדול?". ברור שמדובר בהכללה, ויש גם רסיברים מאד אינטיליגנטיים בעלי אגו בגודל נורמלי, אבל עושה רושם שהם מיעוט נכחד. לחשודים הקבועים הצטרפו השבוע רוי וויליאמס וקלן ווינסלו.

      אחרי שוויליאמס הבטיח ניצחון על שיקגו ואמר שהם היו קרובים לשים 40 נקודות בשבוע הקודם, שתי הצהרות שלא קשורות לכלום ובאופן כללי היו מטופשות, הוא כבר הראה לאיזה זן של רסיברים הוא שייך.

      השבוע, לעומת זאת הוא חגג תפיסה לדאון ראשון. תשאלו מה מוזר בזה? הטיימינג. זה היה באמצע הרבע הראשון, והתוצאה כבר היתה 0:10 לשיקגו. שני הדרייבים הקודמים של דטרויט הסתיימו בפאמבלים. אז תגידו שהוא חגג מהלך התקפי מוצלח ראשון? אז זהו, שלא. הוא חגג כי "ככה אני. לא איכפת לי מהתוצאה, אבל עשיתי מהלך יפה ואני שמח". אוי גוועלד.

      אבל זה עדיף על קלן ווינסלו, שתקף את צוות האימון של קליבלנד על כך שלא הלכו אליו כשהם היו בפיגור לקראת סוף המשחק. יותר מזה, מה שהוא אמר זה "יש כמה מאמנים שמעכבים את ההתקדמות שלנו". למקרה שאתם תוהים, אכן מדובר באותו קלן ווינסלו שהחרים את אימוני הטרום עונה כשנבחר בדראפט, ואחר-כך עבר פציעה קשה ואחריה תאונת אופנוע.

      כן, השחקן ששיחק רק 2 משחקים עד העונה מתוך 32 אפשריים, ופיספס את כל העונה שעברה עקב תאונת אופנוע שנגרמה מחוסר זהירות שלו, מאשים את המאמנים בפומבי על זה שלא מסרו לו את הכדור וטוען שהם מונעים מהקבוצה להתקדם.

      הו, קרוליינה

      בשבוע שעבר דווקא היו כמה מאמנים שכן הפריעו לקבוצות שלהם. על אנדי ריד כבר דובר, אבל לא מספיק. מאז דקות הסיום של סופרבול 39 הוא פשוט לא נראה אותו דבר. טום קופלין גם לא ממש עזר לקבוצה שלו, אבל למזלו היה לו בצד השני את אנדי ריד. גם קרוליינה כמעט הצליחה להתגבר על מינסוטה העיקשת, עד שג'ון פוקס החליט להמר בלי סיבה מיוחדת. במקרה של קרוליינה אסור לשכוח את החלק של דני קרוסמן, מאמן הקבוצות המיוחדות. מצד אחד, הם חסמו נסיון פילד גול. מצד שני, הם חטפו טצ'דאון מטריק פליי של הקיקר, וכמובן שיש לו חלק מבאותו פאמבל מכריע.

      הבעיה שחוסר היציבות הזאת יותר מדי מאפיינת את קרוליינה, והגיע הזמן שהם יחליטו מי הם רוצים להיות. הזדמנות מצויינת יש להם כבר השבוע בטמפה, מול קבוצה שמאכזבת הרבה יותר מהם, בשידור ישיר ביום ראשון הקרוב בפוקס. יש הרבה מה להגיד על המשחק הזה, אבל דבר אחד בטוח. למרות ששתי הקבוצות עם שני הפסדים, זה ממש לא משחק של להיות או לחדול, לאף אחת מהן. משחק חשוב כן, אבל עוד לא צריך לסגור את העונה של המפסידה.

      קצת מצחיק אותי לשמוע במחזור השלישי שעכשיו זה הזמן לפניקה. פניקה על מה? נכון שעונת הפוטבול היא קצרה, אבל לא עד כדי כך. המפסידה במשחק בין קרוליינה לטמפה תהיה במאזן 3:0. בסוף אותו מחזור יהיו מקסימום 3 קבוצות ב-NFC עם מאזן של 3 נצחונות, כי אטלנטה נפגשת עם ניו אורלינס ושיקגו עם מינסוטה. הניו יורק ג'איינטס התגברו במחזור האחרון על פיגור הרבה יותר קשה מזה, והג'טס לא היו רחוקים מלחזור מפיגור יותר גדול.

      פלייאוף בספטמבר

      מעבר למפגש בטמפה השבוע הקרוב כבר מכין לנו עוד כמה משחקים מרתקים, כמו מינסוטה מול שיקגו שהוזכר ויכול לתת אינדיקציה טובה על של שתי הקבוצות האלה, אבל בראש המשחקים יש 2 שיחזורים טעונים מהפלייאוף בשנה שעברה.

      סינסינטי נוסעת לפיטסבורג, ומעבר לעובדה שניצחון ייתן לה 2 משחקי פור על היריבה הגדולה בבית, או לעובדה שפיטסבורג בוישה בשידור חי ונעצרה בשאט-אאוט במאנדיי-נייט האחרון, יש גם את הזיכרון של המפגש ההוא בין קימו ון-אופן לברך של קארסון פאלמר. קימו כבר לא בפיטסבורג, אבל זה לא משנה. אנחנו נוכל לראות בשידור ישיר ב-METV את המפגש הלוהט הזה.

      מפגש הפלייאוף השני הוא בין הברונקוס לפטריוטס, גם הוא בשידור ישיר בסאנדיי-נייט. שתי הקבוצות הללו מרבות להיפגש, ולמעשה ב-5 העונות של בריידי כפותח בליגה הוא נפגש עם הברונקוס בכל שנה. המאזן שלו מולם הוא נצחון אחד וארבעה הפסדים, כשהניצחון היחיד היה במהלך גאוני של בליצ'ק שעשה סייפטי מכוון, ונתן לבריידי לנצח בשניות הסיום. לעומת זאת, אחד מארבעת ההפסדים של בריידי הוא ההפסד היחיד שיש לו בפלייאוף.

      שתי הקבוצות לא מגיעות בשיא הכושר למשחק הזה, ובשתיהן נצפו לא מעט בעיות. אבל כששאלו את בליצ'ק על המשחק הזה, הוא אמר שדנבר קבוצה מצויינת, עם מאמן טוב מאד, שתכריח אותם להתאמץ מאד ותחייב אותם להיות במיטבם. על ניחוס חמור שכזה אין לי מה לומר חוץ מזה שברור לי שהפטריוטס יהיו מוכנים היטב למשחק ושהם פייבוריטים ברורים בווגאס מסיבה מאד מוצדקת. הם קבוצה יותר טובה והכל תלוי בהם.

      זהו זה, נשאר רק עוד לאחל לשנה החדשה הרבה הצלחה לברונקוס והמשך הסרחה לריידרס. שנה טובה והמשך עונת פוטבול מרתקת לכולם.