שני עובדי אי.סי.איי הגישו בסוף השבוע שעבר תביעות להשלמת פיצוי פיטורים שקיבלו מהחברה. העובדים טוענים כי הם הופלו לרעה בתנאי הפיטורין שקיבלו לעומת עובדי תדיראן תקשורת, אשר קיבלו תנאי פרישה מועדפים עקב ההסכם הקיבוצי שחל עליהם ושנחתם בעת מיזוגה של תדיראן לתוך אי.סי.איי ב-1998.
התובעים, אורי סלע ועופר שאשא, הגישו את התביעות הנפרדות שלהם באמצעות עו"ד סיגל דוידוב-מוטולה. בסך הכל תובעים השניים כ-600 אלף שקל מהחברה. יש לציין כי השניים מצטרפים ל-14 עובדי אי.סי.איי נוספים, שכבר הגישו תביעה בטענת אפליה בתנאי הפרישה שנעשתה לטענתם שלא בתום לב. סך תביעות עומד על כ-5 מיליון שקל.
מהתביעות עולה כי בעקבות המיזוג בין אי.סי.איי לבין תדיראן תקשורת נחתם בין הצדדים הסכם קיבוצי ולפיו עובדי תדיראן שייאלצו לפרוש במהלך 6 השנים מיום חתימת ההסכם יקבלו תנאי פרישה מועדפים, ובהם 2-5 חודשי הסתגלות ופיצויי פיטורים מוגדלים בהתאם לוותק המגיעים עד ל-290%.
לטענת העובדים, ההסכם הקיבוצי קובע קטגורית כי "עם השלמת המיזוג יחולו כל הוראות ההסכם על אי.סי.איי". לפיכך, טוענים השניים, ההסכם הקיבוצי חל אף עליהם על אף שלא היו עובדי תדיראן וכי גם להם מגעים תנאי הפרישה הקבועים בהסכם.
העובדים מציינים עוד כי לאחר חתימת ההסכם הבהיר מנכ"ל החברה דאז, דוד רובנר, בישיבה שקיים עם העובדים כי "עובדי אי.סי.איי לא זקוקים לוועד" שכן "ההנהלה היא הוועד שלהם", תוך הבטחה כי הם "יקבלו לפחות את אותן זכויות כמו ההסכם הקיבוצי".
בהסתמך על הבטחה זו, טוענים העובדים כי לא הגנו עובדיה המקוריים של אי.סי.איי על עצמם בדרך פורמלית כלשהי, והניחו כי הוראות ההסכם הקיבוצי חלות גם עליהם ככל שיש בהן כדי להטיב את תנאי עבודתם.
העובדים טוענים כי במהלך ינואר 2001, עקב השינוי המבני הצפוי, פיטרה אי.סי.איי 400 עובדים, מהם כ-120 עובדי תדיראן. לגבי קבוצה זו, טוענים השניים כי התנהל מו"מ ממושך עם ההסתדרות הכללית לצמצום מספר המפוטרים ולקביעת זכויות פרישה עודפות.
העובדים טוענים כי בעת המו"מ עם ההסתדרות התעלמה אי.סי.איי לחלוטין מקבוצת העובדים המפוטרים שאינם עובדי תדיראן ולא שיתפה אותם במו"מ, ולמעשה בכך הגיעה לסיכומים מפלים המתייחסים לכשליש מהעובדים המפוטרים בלבד.
העובדים טוענים כי פיטוריהם נעשו מהיום להיום בחוסר תום לב מצידה של אי.סי.איי. לטענתם, כיום חלו שינויים דרמטיים בסוגיית פיטורי עובדים, וכי נקבע כבר כי לעובדים זכות קניינית במקום עבודתם.
השניים טוענים עוד כי ביהמ"ש נתן תוקף משפטי להסתמכות של עובדים על מקום עבודה רציף וקבוע, תוך ציפייה ליחסים ארוכי טווח כל עוד העובדים ממלאים את חלקם ואת המוטל עליהם.
לטענתם, נפסק כבר כי פיטורים, גם במגזר הפרטי, צריכים להיות מנומקים בנימוקים רלוונטיים ולגיטימיים וכי שיקולי המעביד בעת הפיטורים צריכים להיות סבירים ומידתיים.
הם טוענים כי השקיעו את כל זמנם ומרצם בחברה וכי החברה פגעה בזכותם הקניינית "באמצעות ניהול רשלני וכושל, הוצאת כספים בזבזנית וראוותנית, שרירות לב ואטימות".
עוד טוענים התובעים כי החברה הפרה את התחייבותה לפעול לקידום החברה ושיגשוגה בכך "שמנהליה דירדרו את החברה למצב כלכלי בו היא מצויה כיום, כל זאת באמצעות הוצאות ראוותניות, הטבות שכר מופרזות לבכירים, הסכמי פרישה נדיבים למנהלים שפרשו וכיו"ב".
השניים מציינים כי הם שומרים את זכותם לתבוע את מנהלי החברה שלקחו לעצמם "הטבות מופרזות", כהגדרתם, ובכך הובילו את החברה למצבה הקשה.
העובדים טוענים כי הם זכאים לתנאי הפרישה המועדפים להם זכו עובדי תדיראן בהתאם להסכם הקיבוצי שלהם, וזאת לאור הנוהג בעבר כאשר בוצעו פיטורי צמצומים במאי 1999 ובמסגרתם קיבלו 50 עובדים של אי.סי.איי זכויות דומות לאלו הנקובות בהסכם הקיבוצי.
כמו כן טוענים העובדים כי הבטחתו של רובנר הינה מצג המחייב את החברה מבחינה משפטית והפך למעשה לחלק מתנאי העבודה של העובדים בה. טרם הוגשה תגובת אי.סי.איי (עב' 5931/01 עב' 5930/01).
מפוטרי ECI: "החברה פגעה בזכויותינו באמצעות ניהול רשלני וכושל"
אמיר הלמר
5.8.2001 / 14:45