המבוקש מס' 1: שר רווחה

מבקר מדינה נכבד,

נכון שידיך עמוסות כעת בעבודת קודש, לבחינת הקשור והנובע ממלחמת לבנון השנייה, אך בכל זאת עשה פסק זמן. מדוע? כי כל מה שיעשה או לא ייעשה, לעניין המלחמה, יש מי שקודמים לה ואלו הם עניי עירך.

מזה שנים אנו לכודים וממולכדים בתוצאות ותוצרי נתוני העוני והעניים בישראל. עד היום, למרות ההבטחות המגיעות מראש הממשלה שהוא גם שר הרווחה וממקורביו, כיסא שר הרווחה נותר מיותם ומעלה אבק וכל תירוץ על הרחבת הקואליציה לא עולה בקנה אחד עם הצורך ואף החובה. להזכירך, הערב יהיו הרבה עניים שישבו לשולחן החג, אולי עם הרבה לחם אך בלי דבש.

סקר שנערך באחרונה על ידי ארגון "לתת", הציג עובדה המדברת בעד עצמה: הממשלה מנותקת מהעם. 40% מהציבור רואה את בעיית העוני כדחופה ביותר לטיפול. רק 32% קראו לטפל מיידית בבעיית הביטחון. הנסקרים אף טענו, כי למרות שראש הממשלה ושר הביטחון עסוקים בהישרדות פוליטית ובשיקום הצבא בעקבות המלחמה בלבנון, מרבית מהציבור הישראלי סבור שדווקא ההישרדות הקיומית של עניי ישראל צריכה להיות בראש סדר העדיפויות. מי אם לא מבקר המדינה מסוגל לנצח בבירור הזה ולקבוע תוואי דרך לשינוי.

שנים רבות שהקול הקורא לעניין העניים זועק מכל עבר. משום שלא כך צריך להיות במדינת רווחה דמוקרטית, בה מידי שנה מופץ דו"ח עוני קשה לכשעצמו ודרכי הפעולה והמיגור נותרים בשיממונם. זאת ועוד, יש מדינות (לאו דווקא דמוקרטיות) שהנצחת העוני היא מדיניות ומטרתה להעמיק את העוני והתלות בשלטון כחלק ממגמה לחיזוק המשטר. הן לעולם לא תהיינה דמוקרטיות אם לא ישתנה המצב, המשאיר את האזרח הקטן תלוי באח הגדול. כאן בישראל, לפני שפצצת הזמן המתקתקת הזו תתנפץ, מישהו חייב לקחת את העניינים לידיים ולכפות בדיקה היקפית של הנושא.

אתה, למרות שעצותיך אינן מועדפות בימים אלו על ידי לשכת ראש הממשלה, תאמר את המילה ותקבע את השיטה, כי החוק לצידך ומצפים ממך שדווקא אתה תהיה זה שידאג לעניי הארץ. אין להם שר במשרה מלאה, אין להם כתובת ואתה, בעשייתך בשנה האחרונה, הראת לכולם שיש בכל זאת עם מי לדבר; למרות שלא תמיד שומעים לך. כאן יש לך אוהדים, גם עניים וגם עשירים, כי עד מתי אפשר יהיה לגייס בעלי הון לתרום לקהילה בישראל?

בנוסף, לא ייתכן שבמדינת רווחה מערבית כמדינת ישראל, כשהעניינים מסתבכים בהקצאת משאבים, יוצא קול קורא לעשירים ובחזית מתייצב ארקדי גאידמק, ששולף את ארנקו ומיד הכל מסתדר. והוא לא היחיד.

ולמען סבר את האוזן, אומר לך כי כיום חיים מעל למיליון וחצי עניים בישראל ונתון זה כולל יהודים, ערבים ושאר מיעוטים. הבושה האמיתית שלנו, כמדינה נאורה בחבר העמים, קשורה לעובדה ששליש מהילדים בארץ הינם עניים ומדינת ישראל לא ניצבת במקום של כבוד בין רשימת המדינות העניות.

היעד המוגדר חייב לכלול תכנית עבודה בשלבים, הכוללת בדיקות ומחקרי ביניים מהותיים וסטטיסטיים והכל בפיקוח אנשיך. בחלק המופשט, יש למקד את מאפייני העוני כתרבות ומושג כולל, מול מאפייני והגדרת העני כפרט. יש לדון במושג 'תרבות העוני' וגם למפות את התופעה כתופעה וכפרטים, לקבוע מפתח מיונים שיכלול: השכלה, מוצא, מקום מגורים, מספר ילדים, תעסוקה, עני 'חדש' או דור שני ושלישי לעוני וכו'.

חייבים גם לדון בשאלה האם קיים קשר בין כל הנתונים לבין התפתחותה של תרבות עוני ועד כמה המדינה ביחסה, תגמולה והליכתה לקראת העניים - תורמת במחדל ואי עשייה את תרומתה לעליה בשיעור העניים במדינה.

במסגרת היעד המוגדר, רצוי להכפיף את המאבק בעוני ללוח זמנים מוגדר וברור שבמהלכו, בשלבי ביניים, יבוצעו סקרים ומבחני מצב והכל על מנת לבחון האם הפעילות חופפת את היעדים והמטרות של הפחתת שיעורי העוני
.
באוכלוסיה שמסוגלת להתאושש יש לטפל אחרת, להציב בפניה יעדים ולסייע בחינוך הילדים במסגרות כאלו שיאפשרו להם חינוך גבוה ותעסוקה עתידית והכל במטרה לצאת ממעגל העוני.

ובנתיים – תן למקבל ההחלטות הבכיר במדינה עשרה ימי תשובה למינוי שר רווחה, כי הוא חב אותם לעניים. אחר כך תשוב לחקירת המלחמה ואולי בסיומו של הפרוייקט אפילו תוכל להציע הצעה: פרץ לרווחה. ואם לא – אולי יהיה זה עמיר פרץ שיחליט כי מתאים לו יותר עם רווחה. משם יישמע אוטנטי ותזכיר לו שגם שם יש מלחמה.