אופס. עוד פאשלה

היציאה של מדינת ישראל למלחמת לבנון השנייה, במהלך שעל פניו נראה שלא נערכו לקראתו ברצינות, ש"התגלגל" בשינויי כיוון תכופים והסתיים בקול ענות חלושה, העלותה על פני השטח כשלים מרובים כמעט בכל תחום אותו בוחנים, הן במישור הצבאי והן במישור האזרחי.

הכישלון אינו יתום והוא גם לא נולד לפני שש שנים עם היציאה מלבנון. שורשי המחדל נחשפו כבר במלחמת יום הכיפורים, ולאסוננו הם תקפים עדיין - קונספציה ביטחונית המבוססת על שאיפות לב, זחיחות בניתוח סיכונים ותרחישים והיעדר תהליכים מסודרים ומקצועיים לניהול משברים וקבלת החלטות בצמרת הממשל.
כאז כן עתה, וכנראה גם בעתיד, יוכלו הפוליטיקאים לברוח מהאחריות ולהטיל אותה על כתפי הצבא, בתואנה שהם בסך הכל קיבלו את המלצת צה"ל ומה בכלל רוצים מהם...

ועדת אגרנט לחקר מחדלי מלחמת יום הכיפורים הצביעה על הסכנה בהסתמכות הבלעדית על הערכת המצב של צה"ל, והמליצה על הקמתה של מועצה "אזרחית" לביטחון לאומי, שתסייע למנהיגים בעבודת מטה מסודרת, בניתוח תרחישים ובהצגת חלופות ביטחוניות מערכתיות.

אבל בישראל, כמו בישראל, ראשי הממשלה לדורותיהם התעלמו ממסקנות ועדת החקירה ונמנעו מהקמתה או מהפעלתה האמיתית של המועצה לביטחון לאומי. וכי למה באמת לשקול בכובד ראש ולתכנן לטווח ארוך ולהתחבט בשאלות הרות גורל כשאפשר לשלוף, להמציא אג'נדה ולקוות לטוב? הרי תמיד אפשר לצאת נקי ולהשאיר את הצבא עם הכביסה המלוכלכת.

מלחמת לבנון השנייה חשפה גם את ההשלכות החמורות של ה"ריק" המדיני על צה"ל. היעדר גורם מקצועי אזרחי ובלתי תלוי, שיכול לסייע למנהיגים לבחון את הערכות הצבא מחד והחשיפה הישירה של הדרג הצבאי למערכת השיקולים הפוליטית קצרת הטווח מאידך, השפיעו באופן הרסני על החשיבה הצבאית, על ההיערכות למלחמה, על ערכי הלחימה ועל נורמות הפיקוד.

לכן, במקביל לדרישה הבלתי מתפשרת מצה"ל לביצוע בדק בית יסודי לתיקון הליקויים בצבא פנימה, עלינו לנצל את ההזדמנות שנוצרה עקב המשבר כדי להצמיח שינוי תשתיתי בתהליכי קבלת ההחלטות הלאומית. חייבים לדרוש פתרון מהותי לכשל של העדר תהליך מסודר, מושכל ואינטגרטיבי של הערכת מצב וקבלת החלטות לאומית, היוצרת תלות מוחלטת בהערכת המצב של צה"ל ותלות מסוכנת ממש באישיות וברקע של נושאי התפקידים המדיניים והצבאיים.

במוקד הרפורמה הנדרשת יש להציב את המועצה לביטחון לאומי , להעניק לה סמכויות "עם שיניים" אשר יקנו משקל ראוי להערכותיה והמלצותיה ויאפשרו לקיים ביקורת אזרחית על מערכת הביטחון . בכדי להקטין את יכולת הפוליטיקאים הנבחרים להתעלם מהמועצה, כפי שנעשה עד היום, יש להקנות לה מעמד הדומה למעמדו של היועץ המשפטי לממשלה ולהעמיד בראשה אדם בעל שיעור קומה ציבורי וניסיון ביטחוני-אזרחי דוגמת דן מרידור, משה ארנס או יוסי שריד.

חיזוק מעמדה של המועצה לביטחון לאומי לא נועד להטיל מגבלות על הצבא אלא לחזק את גורמי ההערכה האזרחיים המביאים את מכלול ההיבטים והשיקולים בפני הממשלה על מנת ליעל ולמקד את דיוניה בצמתי הכרעה.

אין צורך לחכות למסקנות ועדת הבדיקה כדי לגלות שוב שמדינת ישראל מתנהלת בשטחיות בלתי נסבלת ובחוסר אחריות משווע. עלינו לתבוע מראש הממשלה ומשר הביטחון אשר חוו על בשרם את באושי השיטה הקיימת, שיפיקו לפחות את הלקח הזה לקראת השאלות הרות הגורל הניצבות לפתחנו כמו הפצצה האיראנית, החמאס וסוריה ומנגד , בניין צה"ל והיערכות העורף... האם נדע להפיק את הלקח המתבקש או שהפאשלה הבאה כבר בדרך?

* הכותב הוא חבר בצוות המוביל של פורום המגד"ים והמחטי"ם במיל ובמלחמה שרת כקצין בכיר במפקדת אוגדה 162‎.