נשיא בשקל תשעים

לאור האפשרות שכבוד נשיא המדינה ייאלץ להרים טלפון "בצפיפות" לאחד, מה קוראים אותו טוראי איציק מרדכי, בכדי לשאול על התנאים בקלבוש; ייתכן, רק ייתכן, שכדאי לשנות את האופן בו נבחרים המועמדים לנשיאות. בין אם קצב יימצא אשם בהטרדה מינית ובין אם יתברר שכל המתלוננות נגדו מעורערות בנפשן (ובמקרה זה ללא ספק מגיע לקצב כפיים על האופן בו הוא בורר מועמדות למשרות בשירות המדינה לאורך כל הקריירה שלו), ההתנהלות של הנשיא עם התגלות הפרשה והסתבכותה היא ביזיונית ומבזה - את התפקיד, את עצמו ובעיקר את העם האמור לראותו כסמל מאחד.

ההתנהלות מול היועץ המשפטי לממשלה, התקשורת, חוסר הנכונות להיבחן בגלאי אמת, האיומים בדבר קיום קלטת שלא נבראה בכדי להרתיע את המתלוננות, העמדת פנים שהוא דני-דין לכמה שעות של השבעה של אדם "לא ממש חשוב", נשיאת בית המשפט העליון- כל אלו לבדם סביר שייגרמו לאזרח הישראלי הממוצע שאט נפש. גם התגובה האוטומטית של הוצאת השד העדתי מהארון על ידו בראיונות סוף השבוע גורמת לתהות עד כמה נמוך קצב מסוגל לרדת בניסיונו לנער מעליו את ההאשמות החמורות; זה אגב יהיה זמן מצוין להזכיר לנשיא המקופח שקיים איש ציבור אחר שנגדו עומדות האשמות דומות כרגע, והוא לא בדיוק "שוורצע"- חה"כ חיים רמון. רק בעוד שהאחרון בחר להתפטר ממשרת שר המשפטים, לוותר על חסינותו ולדרוש חקירה מהירה תחת להיאחז בקרנות המזבח (וככל שמתבהרים פני הדברים נראה שלולא התפתה רמון לנשק את המתלוננת נגדו, היה יכול הוא לתבוע אותה על הטרדה מינית)- הנשיא קצב עסוק בלהקיף את עצמו בעורכי דין, לעטות נוצות של חוטב עצים ושואב מים, להיראות פתטי, ובעיקר אשם למראה.

בניגוד לרבים וטובים, עבדכם הנאמן חושב שמוסד הנשיאות ממלא תפקיד חיוני בדמוקרטיה פרלמנטרית רבת תהפוכות כשלנו. היות הנשיא דמות ייצוגית א-פוליטית מאפשרת לכל אדם ללא קשר להזדהותו הפוליטית לנטרל אנטגוניזם כלפי הממשלה והכנסת ולהתייחס לנשיא כמייצג אותו ואת המדינה. דמות הנשיא מאפשרת גאווה לאומית, גם ללא תמיכה בממשלות וכנסות שרחוקים מלהיות דמות ומודל לשום דבר ושלא ממש גורמות לישראלי המצוי חם בלב. דווקא חוסר התוכן ואי העשייה של ממש כחלק מהגדרות תפקיד הנשיא הם שמאפשרים לנשיא להיות סמל חף, עד כמה שניתן, מפוליטיקה, חילוקי דעות ומאנטגוניזם. אה, ובכן, כל זאת נכון כשאדם ראוי ניצב במשרת הכבוד הפסיבית, אך הרמה הזו.

על מנת לוודא שיישמר כבודו של מוסד הנשיאות יש לצמצם את מעורבות הפוליטיקאים בנשיאות. הפיכת המוסד לפרס ניחומים או "התנהגות טובה" לפוליטיקאים מהשורה האמצעית הוא בעוכריה של מדינת ישראל. הסחר-מכר שהיה בבסיס הבחירה לנשיאות בהתמודדות האחרונה של פרס מול קצב הייתה סימפטום למה צפוי לנו בהתמודדויות הבאות. איך לומר... קצב הוא לא בדיוק זלמן שזר, יצחק נבון, חיים וויצמן או אפרים קציר; לא מדובר באיש מדע ורוח או גיבור ישראל, אלא בפוליטיקאי ממוצע ואפרורי.
יהיה נבון להוציא את הבחירה מידיהם של חברי הכנסת שהפכו את מוסד הנשיאות לפונקציונאלי מאוד מבחינתם ומאפשר הרחקת יריב פוליטי לכס הנשיאות, תגמול אנשי שלומם מתוך מפלגתם, ראייה לרחוק בבחינת תפקיד מסיים עתידי בשבילם ואלוהים יודע מה עוד. ראשית, מבחינת קריטריונים למועמדים ראוי שאלו יהיו אישים אשר לא התמודדו, כיהנו או מכהנים בכנסת הבוחרת אותם לתפקיד. שנית, כדאי ליצור תשתית לוועדה ראויה אשר תחליט עבור הכנסת מיהם המועמדים שיעמדו לבחירת חה"כ וייאסר על קיום קשר, יצירת שדולה וכל אלמנט קמפייני אחר אשר אינו ראוי לנשיא לעתיד שיעסוק בו. הייתי מרחיק לכת ומוסיף את האפשרות של בחירה ישירה של הנשיא על ידי הציבור, אך כרוכה בכך עלות לא קטנה ואפשרות הסתאבות פופוליסטית הכרוכה בניהול קמפיין פוליטי רחב היקף.

לעת עתה, עד שיהינו הפוליטיקאים לוותר ולו על מקצת הסמכויות בבחירת נשיא (אשרי המאמין), הועלה שם בהחלט ראוי לשאת בתואר; זוכה פרס ישראל למפעל חיים, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, יועץ משפטי לממשלה, פרקליט צבאי ראשי, וכן לוחם פלמ"ח ואצ"ל- מאיר שמגר. אני בטוח ששמגר יצליח להיכנס לנעליו הגדולות של הנשיא קצב, ואולי אף להרחיב אותן ואת כבוד מוסד הנשיאות במעט.