ישראל מדורגת במקום ה-36 מתוך 161 מדינות במדד החופש הכלכלי של "וול סטריט ג'ורנל" ומכון הריטג'. הדירוג בוחן את החופש הכלכלי במדינות הנסקרות על פי 10 מדדים שונים, והציון נקבע בין 1 ל-5, כאשר ציון של 2-1 הוא עבור חופש כלכלי מוחלט; ציון של 3-2 מסמן חופש כלכלי רב; 3-4 הוא חופש כלכלי מועט; וציון של 5-4 מלמד על דיכוי כלכלי. ציונה של ישראל הוא 2.36. המדינות המובילות בראש הרשימה הן הונג קונג, סינגפור, אירלנד, לוקסמבורג ובריטניה, וארה"ב מדורגת במקום ה-9. האחרונות ברשימה הן, שלא במפתיע, זימבבואה, בורמה, איראן וצפון קוריאה.
ישראל שיפרה את דירוגה, בעיקר בזכות ירידה של 2% בשיעור המכסים שלה (ממוצע משוקלל), אולם רמת מס ההכנסה האישית הגבוהה - 50% - מקלקלת את השורה. כוויית, ירדן, סעודיה ואיחוד הנסיכויות הצטרפו לישראל בשורת המדינות בעלות חופש כלכלי רב. ישראל שיפרה בהתמדה את דירוגה במדד בעשור האחרון.
מדד החופש הכלכלי (IEF) מתפרסם מזה 12 שנים על ידי העיתון "וול סטריט ג'ורנל" והריטג' פאונדיישן, צוות חשיבה מוושינגטון. המדד מתבסס על הנתונים הבאים: מדיניות סחר, הנטל הפיסקלי של הממשלה (מסים), זרימת הון והשקעה זרה, פיקוח על בנקים ופיננסים, שכר ומחירים, זכויות קניין, מדיניות מוניטרית, חוק ומשפט, ופעילות שוק שחור. הסקר נועד לקדם את החופש הכלכלי במטרה לתמוך בשגשוג כלכלי.
אזור המזה"ת ואפריקה ממשיכים להדרדר
בשנת 2006 העולם הוא מקום חופשי יותר מבחינה כלכלית משהיה ב-2005, כך עולה מהסקר. 99 מ-161 המדינות שדורגו ב-2006 שיפרו את הציון שקיבלו, לעומת 51 שציונם ירד, וחמש שנותרו ללא שינוי. בין המדינות שרשמו את השיפור הניכר ביותר נמצאות פקיסטן, רומניה, גיאורגיה, קזחסטן. אזור המזרח התיכון ואפריקה המשיכו להידרדר במדד החופש הכלכלי.
הדו"ח נותן סקירה היסטורית על כל מדינה, ומציין את בנימין נתניהו כמי שהיה חלוץ בניסיונות לרסן את צמיחתו של המגזר הציבורי ולעורר לחיים את תוכנית ההפרטה. מכירה של החזקות ממשלתיות בבזק ובבנק לאומי צפויה, אמר הדו"ח.
ציון בינוני לבנקים בישראל
מדיניות הסחר של ישראל קיבלה ציון 2 (כאמור, 1 - הגבוה ביותר, 5 - הנמוך ביותר). הנתונים עליהם מתבסס הדו"ח הם ממוצע מכסים של 2% בשנת 2003 לעומת 4% ב-1993. הנטל הפיסקלי - עומס המסים על תושבי ישראל, קיבל ציון גרוע של 4.1, בשל שיעור מס ההכנסה הגבוה. מס החברות הורד ל-34% מ-35% החל מ-2005. בשורת ההתערבות הממשלתית מקבלת ישראל ציון בינוני של 2.5, בשל צריכה של 29.2% מהתמ"ג ב-2004, ושיעור של 1.49% מכלל הכנסות המדינה שהגיעו מחברות ממשלתיות.
לבנק ישראל יש במה להתגאות: המדיניות המוניטרית זכתה לציון מושלם של 1, בזכות אינפלציה נמוכה. ציון ההשקעות הזרות בישראל הוא 2, בזכות מיעוט הגבלות על השקעות זרות (ההגבלות בעיקר בתחום הבטחון, מציין הדו"ח). אין סינון ממשלתי או רגולציה של השקעות זרות, רכישות ומיזוגים השונים מאלה המוטלים על אזרחי ישראל. אין הגבלות על החזקת חשבונות בנק זרים ועסקות. עם זאת, מציין הדו"ח, קשה לנווט בנבכי הבירוקרטיה הישראלית, והבעיות הבטחוניות מהוות גורם מרתיע בפני משקיעים זרים.
הציון למגזר הבנקים והפיננסים הוא 3 בלבד, בשל המעורבות הממשלתית הגדולה בענף, ובשל הריכוזיות הגבוהה (60% מהשוק נשלט על ידי בנק הפועלים ובנק לאומי). שכר ומחירים זוכים לציון 2 גבוה, בשל הסרת רוב הפיקוח על המחירים. לזכויות קניין ציון דומה, למרות הסביבה הפוליטית הסוערת. "רוב ההסדרים החוזיים בישראל מובטחים בדרך כלל". המערכת המשפטית "נתפסת כעצמאית, הוגנת וישרה".
הרגולציה בישראל מקבלת ציון של 3, שכן חוקי המסוי, העבודה, הבריאות והבטיחות עשויים להניא משקיעים מפעילות בישראל. המגמה הנוכחית פועלת לכיוון דה-רגולציה, אולם הבירוקרטיה הישראלית עדיין נתפסת כסבוכה בעיניים מערביות. באשר לפעילות השוק הלא פורמלי - היא מקבלת ציון 2, המבוסס על דירוג Transparency International לישראל בשנת 2003.
דירוג החופש הכלכלי 2006
1. הונג קונג
2. סינגפור
3. אירלנד
4. לוקסמבורג
5. בריטניה
6. איסלנד
7. אסטוניה
8. דנמרק
9. אוסטרליה
9. ארה"ב
12. פינלנד
36. ישראל
154.זימבבואה
155. בורמה
156. איראן
*סודאן, עיראק לא מדורגות