תעשיית הבידור שוב בונה על טכנולוגיה חדשה שתעצור את הפירטיות. הפעם מדובר בהתקנת שבבי RFID, שהם שבבי משדר רדיו, בכל דיסק שמיוצר מסחרית. השבב של חברת Ritek אמור לכפות את קונספט ה"זון", שכמעט ועבר מן העולם. אם הדיסק מנוגן במיקום הגיאוגרפי הלא נכון, השבב יאמר זאת לנגן וזה לא ינגן את הדיסק.
מנכ"ל חברת Ritek, גורדון יה, אמר לאתר vnunet: "יש לטכנולוגיה הזאת את הפוטנציאל להגן על הקניין הרוחני של חברות מוזיקה, אולפני סרטים ומפתחי משחקים ותוכנות ברחבי העולם". Ritek, שפתחה את הטכנולוגיה, היא יצצרנית הדיסקים הגדולה בעולם. חברת הבת שלה, U-Tech, מייצרת כ-500 מיליון דיסקים בעבור חברות הבידור ברחבי העולם.
עוד בוואלה!
פרשנות
לפעמים אני אומר לעצמי שאנחנו תוקפים את תעשיית הבידור יותר מדי. אחרי הכל, מדובר באנשי עסקים שבסה"כ רוצים שהעסקים שלהם ימשיכו להרוויח. הם לא נהנים מתביעת סבתות על כך שהנכדות שלהן מורידות שירים, נכון? כך אני אומר לעצמי... ואז הם מזכירים לי שהם פשוט חבורת פיראנות לא אינטליגנטיות במיוחד.
המהלך הזה, שמשווק תחת כותרת של מלחמה בפירטיות, הוא למעשה ניסיון להחזיר ליושנה את עטרת שיטת ה"זון". מדובר בשיטה שאין לה שום גיבוי חוקי, שכן אם רכשתי דיסק בארצות הברית, איני מפר שום חוק וודאי שלא זכויות יוצרים כשאני מנגן אותו בישראל. המטרות התיאורטיות של השיטה הן הפירטיים האמיתיים, האנשים שמעתיקים דיסקים ומוכרים אותם בכסף. אבל אלה ימצאו דרך לעקוף את המחסום הזה.
צרכנים, לעומתם, עלולים למצוא את עצמם שוב במצב שלפני נגני המולטיזון: תקועים עם דיסקים שרכשו בכסף טוב ושאינם מסוגלים לנגן על הנגן שלהם. וכך, כמו בטכנולוגיית הנז"ק (DRM) שנועדה לעצור פירטים ובעיקר מפריעה לצרכנים רגילים להשתמש באופן סביר במדיה שהורידו, גם כאן מדובר בטכנולוגיה שמכוונת אל הפירטים ופוגעת בצרכן.
אבל בסה"כ איני חושב שמדובר בסיבה אמיתית לדאגה. כרגע אין אף נגן בעולם שתומך בטכנולוגיה הזאת, ועד שהיא תהפוך נפוצה מספיק כדי להפוך למטרד, סביר להניח שיימצא פתרון. איך אומר הפתגם העברי? או שהסוס ימות, או שהפריץ ימות. הפריץ, במקרה זה, הוא הדיסק האופטי, שממילא עומד לפנות את מקומו לטובת הורדות וכרטיסי פלאש. המאמצים של חברות המדיה ושל חברות הטכנולוגיה שמשתפות איתן פעולה להילחם את מלחמתן בשדה הקרב הקודם הם לא יותר מאשר קרב מאסף.