מכתב גלוי לדורית בייניש

שלום רב

הרשי לי לברך אותך לרגל מינויך לתפקיד שאין להפריז בחשיבותו, נשיאת בית המשפט העליון. בהזדמנות הזו קשה שלא להיזכר בסיבוב הקודם, לפני 11 שנה, בעת מינוי קודמך, אהרן ברק, המשפטן המבריק והמוכשר בעל השם העולמי, לנשיאות בית המשפט העליון שאמנם לא היה אז בשיא כוחו, אך זכתה אז לאמון מוחלט בסקרים - קרוב ל-100%. ברק, שנחשב אז כמועמד אידיאלי, הביא לחורבן האמון הזה שעומד כיום על כמחצית (!) מהעבר.

איך זה קרה?

ברק הנהיג נורמות נקיות ואמיצות, שקידמו את שלטון החוק בישראל שנות דור ומנעו מהטיפוסים שמגיעים לצמרת בישראל להפוך אותה למדינת עולם שלישי, הוא הוריד מפניהם של חלק מהמושחתים חלק מהחיוך, והפך את בג"ץ לרסן יעיל למדי מול דורסנות השלטון. אבל... באותה הזדמנות שידרג ברק בכישרונו הרב את עוצמתו של בית המשפט למימדים חסרי תקדים. כידוע, כוח משחית, וכוח מוחלט כפי שהיה בידיו של ברק כרסם בניקיון התנהלותו. הכוח הזה, שהיה בו כדי לרסן את השלטון, נותר הוא עצמו ללא רסן. שכרון הכוח של ברק הוביל אותו להכתבה של מינויי השופטים. הוא איכלס את בית המשפט בשופטים בעלי השקפה דומה לשלו, פסקי הדין הפכו צפויים, היעדר הרסן הוביל את השופטים לקדם בבוטות את האג'נדה הפוליטית השמאלנית המשותפת לרובם, עד לאבסורד. כך מנע בג"ץ את גירושם של בני משפחות מחבלים משכם לעזה תוך מתן נימוקים מאלפים בדבר האיסור לעקור אנשים מביתם, וללא כל היסוס התיר את עקירתם של 9,000 תושבי גוש קטיף וצפון השומרון, אזרחים, מהנאמנים, היצרניים והאמיצים ביותר.

המלחמה דה פקטו שניהל ברק נגד ערכי היהדות והציבור המסורתי בארץ, כשהוא שובר לרסיסים את הסטטוס קוו העדין שהתקיים בחברה, היתה גלוייה, "על השולחן". באופן עקבי וברור היו פסקי הדין מוטים לטובת הערבים והשמאל ולרעת היהודים. בכמה צווים על תנאי זכה הימין בעשר השנים האחרונות? בכלל היו כאלה? כמה זמן עובר עד שנדונה עתירה ימנית וכמה של השמאל? את וגם הציבור יודעים היטב את התשובות.

דגל זכויות האדם הונף בייחוד מעל פסיקות פרו ערביות, כשברק עצמו גילה את דעתו כי יש להנהיג "אפליה מתקנת" לטובת הערבים. רבים בציבור מתקשים למצוא הגיון באפליה אנטי-יהודית תוצרת עצמית, הבאה לאחר 2,000 שנות אפליה בכל מקום שבו היינו בעולם. כעת, לאחר שחזרנו למולדתנו העתיקה, דורש מאיתנו ברק לספק "אפליה מתקנת" נגדנו ולטובת הערבים, היכולים לבחור לעצמם מעל לעשרים מדינות שונות בעלות דת ושפה כשלהם לברוח אליהם, מ"הגיהנום הציוני". רבים מאד חדלו למצוא את ההיגיון המוזר הזה והתוצאות בסקרי שביעות רצון הציבור מהשירות שקיבל מכם ירדו בהתאם.

לא מעט יומרנות ומגלומניות היו בדברי ברק בהנהיגו את הכלל: "הכל שפיט". ההרחבה הזו, חסרת התקדים בסמכויותיו של בית המשפט, החורגת אפילו מהכתוב בספר החוקים, הפכה את ברק עצמו לנהנה העיקרי מכך, מאחר שהוא האיש שעמד בראש המערכת המשפטית שכוחה שודרג על ידו לשליטה על כל תחומי חיינו. הכוח הזה תורגם בבג"ץ להנחות מטרידות שנתנו שופטים לעצמם ברמת הנימוקים ואף למקרים של התעלמות מוחלטת מטיעונים שהושמעו בפניהם, דבר שאף בית משפט מתחתם אינו נוהג להרשות לעצמו, מפחד הערעור.

זהו התהליך שבמהלכו צבר בג"ץ כוח, אך איבד את אמון הציבור, ובמצב הזה את מקבלת אותו כיום לידייך.

דברי חנופה וצביעות רבים נשמעו בימים האחרונים מסביב למינויך. אל תתרשמי מהם. מדיניותו של ברק הובילה לכך שאת אינך נכנסת לנעליים גדולות, להיפך. את מקבלת בית משפט במשבר שכולו מעשה ידיו של אהרון ברק, ובידייך הבחירה כיצד להמשיך. המצב מזכיר במידת מה את המלכות שקיבל לידיו רחבעם, בנו של שלמה המלך. היועצים הזקנים יעצו לו להרפות מלחץ המיסים על העם שהתלונן, ולתת לו מנוחה לאחר המאמץ הכלכלי האדיר של בניית בית המקדש. לעומת זאת היועצים הצעירים עודדו אותו לשלוח את נציגי העם לכל הרוחות. כידוע, בחר רחבעם בדרך שבה לטעמו לא הוא "יצא פראייר", הגביר בשחצנות את הלחץ על העם וגרם לפילוג הממלכה.

ישנם מצבים שבהם מנהיג חייב להבחין בחבלים חברתיים מתוחים, הנמצאים על סף קריעה, ובמדינת ישראל שלאחר משטר משפחת שרון והמלחמה האחרונה ישנם כמה וכמה כאלה, וחלקם קשור אל בית המשפט. לפני כמה ימים קראתי ציטוט מפיך שאמרת שאת מתכוונת להחזיר את אמון הציבור בבית המשפט העליון. נראה שגם את יודעת על מה אני מדבר.

ההרגשה הציבורית לאחר כל מינוי היא שנפתח פרק חדש, וגם מי שלא אהב את המינוי מוכן להניח בצד את העבר ולתת צ'אנס. זה בדיוק המצב כרגע. נפלה בידיך הזדמנות היסטורית לשקם את המוסד המפואר של בית המשפט העליון הישראלי. זה לא יהיה עלבון לומר שמבחינת ידע ועומק את אינך אהרון ברק, כי אין רבים כמוהו בעולם. לפיכך את פטורה מלהתחרות בתחומים שבו הוא חזק, וגם אין ציפייה לכך. לעומת זאת את נכנסת לתפקיד בשעה שעדיין יש מה להציל ותפקידך כעת הוא להרגיע ולהחזיר לבית המשפט קצת צניעות, פחות יומרות, פחות התפלפלויות ארוכות ומתוחכמות, ובייחוד – הרבה יותר צדק.
בהצלחה לכולנו.