הפרעת קשב וריכוז נוגעת לכל הסובבים והבאים במגע עם הלוקה בה: חברים לכיתה, מורים, חברים מהשכונה ומשפחה.
התלמידים הלוקים בהפרעה זו הם בין 5% - 3.5% מאוכלוסיית התלמידים.
בהערכה גסה, אפשר לומר, כי 1 מתוך 30-20 ילדים הוא בעל ADHD.
ADHD הוא ליקוי המצוי בכל המעמדות החברתיים, המיניים (יש לציין כי בנים לוקים פי שניים עד פי שלושה יותר מאשר בנות), הקבוצות האתניות והלאומים.
אצל 60% - 50% מילדים אלה יהיה הליקוי גם בבגרותם (כלומר 3% - 2% מהאוכלוסייה הבוגרת). זהו ליקוי התפתחותי בשליטה העצמית הנובע מחור איזון בפעולות המוליכים המוחיים (נוירו-טרנסמיטורים). הליקוי מורכב מבעיות בטווח-קשב, בשליטה בדחפים וברמת הפעילות. הוא עשוי להיות שובר לב ומורט עצבים.
ADHD אינו מצב זמני שיחלוף עם הגיל, הוא אינו נגרם בעקבות כישלון ההורים לחנך למשמעת או לשלוט בילד ואין זה סימן כלשהו של "רע" מולד.
למרות שכיחותו הגבוהה באוכלוסייה, לעיתים קרובות הליקוי אינו מאובחן ועל כן גם אינו מטופל, וכשלא ניתן טיפול מתאים, ההפרעה הופכת חמורה ומתמשכת בחי הלוקה בה. למרות העובדה שמדובר בהפרעה נוירו-פיזיולוגית אין היום בידי הרפואה הקלינית כלים מעבדתיים מדוייקים לאבחן הפרעה כזו בילד בודד. האבחנה נעשית בעיקר על סמך היסטוריה התנהגותית של הילד הניתנת ע"י ההורים, מערכת החינוך, תצפיות ושאלוני דירוג והערכה. כמו כן מועברים מבחנים נוירו-פסיכולוגיים, בדיקה רפואית (לשלילת הפרעה בשמיעה/ראיה/גדילה/שינה/אכילה), מבחנים פסיכולוגיים ועוד, תוך התייחסות לכמה שיותר מקורות אינפורמציה.
לא ניתן לאבחן ילד על סמך בדיקה אחת!
חשוב מאוד כי מורים יתנו את הדעת ויפנו הורים לאנשי מקצוע מתאימים, תוך הדגשת האבחון המערכתי, שימקד את מקור הקושי הראשוני.
Attention Deficit Hyperactivity Disorder
2.8.2001 / 20:33