יום ראשון 14 ינואר 2001
המוח ב-ADD או היכן הבעיה באמת
=========================
שלום,
דבר ראשון, אין לי שום כוונה להציג עצמי כרופא או בעל דיפלומה כלשהי הקשורה לפסיכולוגיה בכלל ובעיית ADD/ADHD בפרט.
כ"בעל" בעיית ADHD/ADD ישבתי הרבה זמן בעצמי, באינטרנט ובקריאת ספרים העוסקים בבעיה זו. אני כותב מאמר זה כבעל הבעיה ולא כמישהו שמביט עליה מבחוץ. "מאמר" זה מתאר את מסקנותיי על המקום הפיסי, שלדעתי, גורם לבעיות ב-ADD וכתוצאה מזה ההסבר למה הבעיות נראות בצורה המיוחדת שלהן. אין במאמר זה להפריח שום סברה קיימת, אלה רק לחדד, ואולי לשנות במשהו. בתקווה שימצא שימוש לשורות אלו.
במשך היותי מאובחן כבעל ADD/ADHD (האבחון עצמו היה לפני כחמש שנים, בגיל 25) החלטתי לנסות ולהבין לעומק את הגורמים לבעיה זו (אני לפעמים משתמש במירכאות על המילה 'בעיה' ולפעמים לא אי השימוש נובע מחיסכון בזמן ולא מכל סיבה אחרת). במשך זמן זה מצאתי הרבה מאמרים אשר מסבירים היכן במוח הבעיה ניראת, בחלק מהמאמרים היו אף תמונות סריקה של המוח (רובן עליות ולא רוחביות). חלק ממאמרים אלו היה כתוב ע"י אנשי מקצוע אשר גם להם הפרעת ADD/ADHD. מאמרים אילו היו, לדעתי, יותר קרובים ל"אמת" מאותה סיבה שאני כותב מאמר זה.
לאחר הקדמה זאת לעניין. לאחר עיון וניסיון לקשר את המשותף לכלל הבעיות שנוצרות מ-ADD (ולא ADHD היות ולהיפראקטיביות יש כיום הסבר מפורט ונכון, לדעתי) הגעתי למסקנה, כי הבעיה היא לא רק בחוסר התקשורת בין קליפת-המוח לבין החלק היותר "פרימיטיבי", אלא גם בשליפה והשמה של מידע אוטומטי. במידע אוטומטי אני לא רק מתייחס להליכה, למשל (שגם היא, לפעמים, לוקה אצל בעלי ADD), אלה גם לציור צורות פשוטות כמו עיגול, משולש, קו ומרובע. שימו לב כי את הצורות האלו לימדו אותנו עוד כאשר היינו תינוקות קטנים וצורת הלימוד של צורות אילו יש להבדיל מלימוד של, למשל, מילוי אותם צורות. השוני הוא בכך שלימוד הצורות היה אינטנסיבי ובדרך כלל דרש השגחה קרובה עם חיזוקים לאומת ציור המילוי של הצורות, אשר, בדרך כלל, הוגדר לנו מה נכון יותר ומה לא (מילוי בתוך הקווים וכ"ו). השוני בצורות הלימוד גרם "לקיבוע" כדבר אוטומטי את ציור הצורות ולאומת זאת המילוי הוגדר כחלק מחשבתי הגיוני. דבר זה גרם למוח להכניס את ציור הצורות לחלק הפרימיטיבי יותר, "האוטומט של המוח" ואת מילוי הצורות לחלק המחשבתי, "ההגיון". אם שמים לב למה בדיוק בעל ADD מגיב בצורה של חוסר יכולת לבצע, נמצא כי הם הדברים האוטומטים (ציור של צורות פשוטות בקו ישר או עקום ועוד) ופחות הדברים שדורשים מחשבה והיגיון. כפי שידוע הבעיה היא לא של אי יכולת לבצע את המטלה אלה חוסר האמונה באפשרות ובכך ההוצאה לפועל. בכדי לקבל את התוצאה הרצויה צריך לשים לב כי עם חיזוק חיובי מיידי או, פשוט, המתנה קצרה המטלה תבוצע, בדרך כלל, בצורה טובה ביותר ונכונה. הסיבה להמתנה זו היא חוסר התקשורת התקין בין קליפת-המוח לבין המוח הפנימי (דבר הידוע ומתועד).
דעתי היא כי צריך לשים לב להמתנה זו בצורה מיוחד (דבר שלא מצאתי עליו שום מידע). הסיבה להמתנה זו (כמו שאמרתי) היא תקשורת לקויה. אך תקשורת זאת היא לא רק בגישה לזיכרון, אלה במיוחד לזיכרון הקשור בחלק האוטומטי במוח. יש לחשוב על זה כתקשורת בין שני חיילים בעזרת מכשיר קשר. לפעמים התקשורת תקינה ולפעמים היא מקוטעת. במצב של תקשורת תקינה החייל יפעל ע"פ ההוראות במדויק, באוטומטיות, אך כאשר התקשורת מקוטעת החייל ינסה להשלים את החסר ע"י ניסיונות חוזרים וע"י הידע אותו יש לו על המפקד. דבר זה גורם לפעמים לטעויות, היות והמידע לחייל לא היה שלם. את אותו דבר אפשר לומר על מוח של בעל ADD. לפעמים התקשורת תקינה ולפעמים מקוטעת. במצב של תקשורת תקינה אין לבעל ADD בעיה בביצוע מטלות שונות, אולם במצב של תקשורת לקויה המוח (או יותר נכון החלק ההגיוני במוח) ינסה להסיק מסקנות ע"פ מידע חסר. את התקשורת התקינה אפשר למצוא בקליפת-המוח היות ואין לחלק זה בעיה בתקשורת פנימית ומכן הסיבה שבעלי ADD יכולים לפתור בעיות שדורשות הגיון ומחשבה שונה. את התקשורת הלקויה מוצאים בין החלק ההגיוני לחלק הפנימי. זו הנה הסיבה להמתנה ולתשובת ה: "אני לא יכול". אי היכולת לא נגרמת מדבר אמיתי, כמו חוסר ידע, אלה מהזמן (הארוך יחסית) שלוקח לתקשורת לעבור בין החלק האוטומטי לחלק ההגיוני, שבו מחושבת העבודה שצריך להיעשות. זמן זה הוא ההמתנה שהזכרתי מוקדם יותר והוא הסיבה לחוסר האמונה העצמית שיש לבעל ADD. צריך לזכור שההמתנה הזו (שכל אחד חובה בזמן זה או אחר) קורת לאדם עם ADD כל יום ולא פעם כל שעה, דקה וכ"ו.
בקיצור, לדעתי, הבעיה היא שליפת הנתונים הפשוטים ביותר ולא, כפי שכבר ראיתי בעבר, התענה כי הביצוע לוקה בחסר.
בתודה,
אורי קיטאי
"המוח ב-ADD או היכן הבעיה באמת"
2.8.2001 / 20:28