חברות הכבלים ישלמו 100 אלף שקל לחברת TELE EVENT LTD

בית משפט העליון קיבל היום את ערעורה של חברת טל אבנט בע"מ (TELE EVENT LTD) נגד חברות הכבלים (ערוצי זהב , תבל, גוונים, מתב, ואיי.סיי.אס). העליון ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והעניק לחברה פסק דין הצהרתי, הקובע, כי מכוח הרשיון שהוענק לה, היתה לה בשנים 1989-1993 זכות בלעדית בזכויות השידור הטלוויזיוניות של אירועי טורניר הטניס ווימבלדון בתחומי מדינת ישראל.

עוד נקבע, כי בהעבירן את שידורי הטורניר במהלך אותה תקופה, ללא קבלת הרשאה מפורשת לכך, הפרו המשיבות את זכויותיה של המערערת. השופטים הורו למשיבות לשלם למערערת את הוצאותיה בשתי הערכאות, בסך 100 אלף שקל.

מדי שנה מתקיים טורניר משחקי הטניס בווימבלדון, בריטניה. המשחקים מצולמים ומשודרים ברשתות טלוויזיה ומועברים באמצעות לוויינים. החברה הגרמנית USA FILM UND FERNSEH - GMBH רכשה ממועדון ווימבלדון רשיון בלעדי לניצול זכויות השידור של אירועי הטורניר, באירופה ובישראל בשנים 1989-1993.

גלעדי רכש מ-USA רשיון בלעדי לניצול זכויות השידור בישראל של הטורניר באותן שנים. המשיבות, שהיו בעלות זיכיונות לשדר שידורי טלוויזיה בכבלים, נהגו לקלוט את השידורים באמצעות לווייני תקשורת, ולהעביר למנוייהן בישראל את שידוריהן של רשתות טלוויזיה זרות, בכללן הרשתות STAR T.V, RTL PLUS ורשת הטלוויזיה הטורקית.

מן הרשתות הללו הועברו למנויי הכבלים בישראל, כעניין שבשיגרה, גם שידורים מאירועי טורניר ווימבלדון. ב-1991 פנתה טל אבנט לחברות הכבלים בדרישה כי יימנעו מלשדר, בין במישרין ובין בעקיפין, את אירועי הטורניר של אותה שנה. חרף הדרישה, העבירו חברות הכבלים את שידורי הרשתות הזרות, שכללו שידורים של אירועי הטורניר.

בעקבות נסיון זה, שבה המערערת, טל אבנט, ביוני 1992 ופנתה למשיבות (חברות הכבלים) בדרישה להימנע מהעברת שידורי הטורניר ללא אישורה. בתשובתו לפניות אלה, הודיע בא כוחם של המשיבות, כי המשיבות אינן מתכוונות לשדר את משחקי וימבלדון 92'. עם זאת, הדגיש כי המשיבות מעבירות שידורי לוויין, המשודרים ממקומות שונים בעולם, וייתכן ששידורים אלה יכללו גם את משחקי וימבלדון.

בא כוחם חלק על קיום זכות היוצרים בשידורי הטורניר וטען כי גם בהנחה, שזכות יוצרים כזאת אכן קיימת, הרי שבהעברה בו-זמנית של השידורים באמצעות הלוויין, אין משום הפרה של הזכות.

ביוני 1992 הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבות. המערערת עתרה למתן פסק דין הצהרתי, כי היא "בעלת זכויות השידור של טורניר ווימבלדון בשנים 1989-1993, וכי כל גורם אשר לא קיבל מטעם המערערת היתר מפורש לשדר את טורניר וימבלדון 92' ו-93', מנוע מלעשות כן".

עוד טענה המערערת כי המשיבות מתעשרות על חשבונה, בעוד שהיא שילמה במיטב כספה לרכישת זכויות השידור. לא רק שאינן משלמות תמורת ניצול הזכויות, אלא אף גובות ממנוייהן תשלומים חודשיים, בין היתר בגין העברת שידורים מרשתות זרות, הכוללים את שידורי הטורניר.

המשיבות כפרו מכל וכל בזכות המערערת לקבלת הסעדים שנתבקשו על ידיה. בית המשפט המחוזי פסק כי הפרת זכות היוצרים בשידורים על ידי המשיבות אינה מקימה למערערת זכות לקבלת סעד ודחה את עתירתה למתן פסק דין המצהיר על בעלותה בזכויות השידור של הטורניר.

טענתה העיקרית של המערערת בבית המשפט העליון היתה כי בית המשפט המחוזי טעה בסברתו כי בקשתה לסעד הצהרתי הושתתה על היותה בעלת זכות קניינית בשידורי הטורניר וכי בית המשפט התעלם מן העובדה, כי מועדון וימבלדון, בעליהם המקוריים של זכויות השידור, התייצב בדיון והצהיר כי הוא מסכים לתביעתה של המערערת.

בית משפט העליון קיבל את עירעורה של חברת טל אבנט בע"מ, וטען כי ללא קבלת הרשאה מפורשת, הפרו המשיבות את זכויותיה של המערערת במהלך התקופה האמורה.