מה נהיה עם - כסף תמורת מידע על רון ארד?

מאז לכד ארגון אמל את הנווט רון ארד בלבנון ב-1986, עסוקים גורמים ציבוריים ופרטיים בישראל ובעולם בשאלת מיקומו וגורלו. למרות שב-16 באוקטובר השנה יעברו כבר 20 שנה מיום שנפל בשבי, רבים לא ויתרו על הסיכוי להשיב את רון לביתו בישראל, לאשתו תמי ולבתו יובל. אחד מהגופים העיקשים הוא עמותת "לחופש נולד", שהציעה פרס של 10 מיליון דולר למוסר מידע אודות ארד.

עמותת "לחופש נולד" (Born To Freedom Foundation) היא עמותה ציבורית שהוקמה בשנת 2001, ושמה לעצמה למטרה לזרז את החזרתו של הנווט השבוי [[רון ארד]], על בסיס הצעת פרס כספי למוסרים מידע בעניינו. (עמותה בשם זהה היתה קיימת כבר מ-1992, אולם מדובר בשתי עמותות שונות).

ניר צולה, סמנכ"ל האחראי על פעילות השיווק של העמותה והקשר עם גורמי התקשורת, מספר כי הרעיון הראשוני של הצעת הפרס עלה כבר בשנת 1999 על ידי עורך הדין אליעד שרגא המייצג את משפחתו של רון ארד. עם זאת, הקמפיין הראשון עלה רק ב-2004, אז הוצע הפרס בגובה 10 מיליון דולר למוסר מידע מהימן אודות מיקומו וגורלו של הנווט השבוי.

ב-2005 הודיעה פרקליטות המדינה לבג"צ, כי ראש הממשלה דאז אריאל שרון והצוות המטפל בעניין השבויים והנעדרים, החליטו לצרף להצעת הפרס הכספי תמורת מידע את נעדרי [[קרב סולטן יעקוב]] שהתחולל ב-1982 בלבנון וכן את החייל [[גיא חבר]] שנעדר מאז 1997. החלטה זו בוצעה בעקבות פנייה של משפחות הנעדרים לבג"צ, ודרישתן להכיל גם את בניהן בעבודת העמותה.

הפרס הכספי הנדיב ממומן על ידי ממשלת ישראל וגורמים פרטיים. לדברי צולה, השיטה של הצעת כסף תמורת מידע אושרה על ידי ראש הממשלה דאז שרון, לאחר שהונהגה במקרים שונים ברחבי העולם, דוגמת הממשל האמריקאי שהציע פרס של 25 מיליון דולר למוסר מידע אודות מיקומו של מנהיג עיראק לשעבר סדאם חוסיין.

הקמפיין הראשון ב-2004 עסק בארד בלבד ופנה לתושבי [[איראן]] ולקהילות פרסיות ברחבי העולם. הקמפיין כלל שידורי פרסומת בטלוויזיה וברדיו. לדברי צולה, שידורי הקמפיין לא התבצעו מתוך איראן ולתושבים האיראנים הוצגה אפשרות של קבלת פרס על ידי עמותה ציבורית שיושבת בלונדון, ומקבלת פניות באמצעות טלפון, פקס ואתר אינטרנט. ישראל לא הוזכרה בקמפיין והקשר אליה טושטש ככל האפשר, דבר שמאפיין את הקמפיין גם היום ועולה בקנה אחד עם העובדה שבאתר העמותה אין אפשרות לקבל מידע בשפה העברית ועם העובדה שהעמותה יושבת בלונדון ואילו נציגותה בישראל לא מוזכרת כלל באתר.

בעקבות צירופם של הנעדרים הנוספים ב-2005, הורחב הקמפיין וחולק לאיזורים גיאוגרפים. משמעות הדבר היא, שההתמקדות ברון ארד נעשתה בעיקר בסביבת איראן, [[סוריה]] ו[[לבנון]], ההתמקדות בגיא חבר היא בשטחי לבנון וצפון ישראל והקמפיין אודות נעדרי סולטן יעקב התמקד בסוריה, לבנון וכן בגדה ושטחי [[הרשות הפלסטינית]].

האמצעים המופעלים בכל הקמפיינים הם פרסומי עיתונות, הפצות נרחבות באינטרנט ומכתבים שנשלחים לתוככי לבנון וסוריה, בהם גם פקסים לאנשי מפתח וממשל במדינות אלה, אשר להם יש יכולת לתת סיוע במציאת השבויים או מידע אודות גורלם.

מוקד הפניות של העמותה, המונה כ-50 איש, עובד 24 שעות ביממה. המוקד פעיל בארבע שפות: אנגלית, ערבית, פרסית ועברית. תהליך מסירת המידע לעמותה מתאפיין בשמירה על סודיות גבוהה מאד. "כל הפניות מועברות דרך קווים מאובטחים, גם דרך האינטרנט, לכל פונה יש סיסמא, והוא לא צריך להזדהות", דברי צולה. עובדי העמותה מעבירים את הפונים תשאול, באמצעותו הם מחליטים האם יש ממש בדיווח ואם קיים טעם להמשיך בקשר עם המדווח.

לטענת צולה, עד היום הגיעו לעמותה אלפי פניות בעניין רון ארד. הפניות ממויינות ומטופלות, ופנייה שנמצא בה בסיס מהימן יכולה לזכות את המדווח בפרס הכספי של 10 מיליון דולר. אדם שיוצר קשר עם העמותה לא יכול לקבל חלקים מהפרס, רק את כולו או שום דבר ממנו. כצפוי, יש פונים שמודיעים כי בידיהם מידע משמעותי, אולם הם מוכנים למסור אותו רק לאחר שיקבלו תמורה כספית. במקרים אלה, אומר צולה, מבהירים שיש "צורך בשביב של מידע, כדי להוכיח לנו שיש משהו שאיתו נוכל להמשיך את התהליך".

כצפוי, העמותה נאלצת להתמודד עם לא מעט שקרים ורמאויות. צולה מספר כי "יש די הרבה פניות של שרלטנים ונוכלים. האנשים האלה מתגלים מהר מאד. אנחנו מבהירים למי שאין לו אינפורמציה רלבנטית שאין לו טעם להתקשר יותר".

למרות המאמצים האינסופיים והחשיפה התקשורתית, עד היום לא הגיעה פנייה שתשים סוף ל-20 שנים של חוסר וודאות. "לא חילקנו כסף, כיוון שעוד לא הגיע הפנייה שתעזור לנו לפתור את התעלומה", אומר צולה, ומחדד כי "המידע שקיבלנו לא הוביל עד היום לשום מקום, לגבי אף אחד מהנעדרים".

"אנחנו כל הזמן מנסים להגיע לקהל ולמצוא עוד קהלים פוטנציאלים שלא הגענו אליהם" אומר צולה ומסביר כי חשיפה תקשורתית מהווה חלק ניכר מסיכויי ההצלחה של העמותה, היות ועיתוני ערב מצטטים את העיתונים הישראלים וכך מיידעים יותר ויותר אנשים אודות הפרס.

בינתיים, אגף השיווק של העמותה עובד בסנכרון מלא עם מוקד הפניות על מנת לזהות קהלים פוטנציאלים וליידע אותם אודות הפרס. עם זאת, חשוב להבהיר כי העמותה אינה יוזמת פגישות עם גורמים כדי להשיג מידע, אלא עסוקה רק בבדיקת הפניות שמגיעות אליה והנגזרות שלהן.

למרות הקושי והמאמצים שלעיתים נראים סיזיפים, אנשי העמותה לא מתכוונים לוותר ולא מתייאשים. "זהו תהליך ארוך ואיטי. בן אדם נדרש לוותר על הרבה מאד חסמים אידיאולוגים ודתיים לפני שהוא מוכן לשתף פעולה", אומר צולה. לדבריו, "אנחנו סבלניים ומשוכנעים שאחרי תהליך ממושך אנשים יחליטו למסור מידע".