תנאי להסדרת מעמד בישראל: הלשן על בן הזוג

האגודה לזכויות האזרח והמוקד להגנת הפרט עתרו לבג"ץ נגד שר הפנים רוני בר און, בדרישה לבטל את הדרישה המופנית לפלסטינים ולאזרחי מדינות ערב, כתנאי להסדרת מעמדם בישראל מכוח קשר זוגי עם אזרח או תושב ישראלי, להצהיר האם שהו בישראל שלא כדין ולפרט את מועדי ביקורם בישראל שלא כדין, אופן שהייתם בה שלא כדין, והמקומות בהם שהו בה שלא כדין. העתירה הוגשה לבג"ץ בסוף השבוע האחרון ע"י עו"ד עודד פלר מהאגודה.

על פי האגודה, בשנה האחרונה החל משרד הפנים לדרוש מפלסטינים ומאזרחי מדינות ערב שהם בני זוג של אזרחים ושל תושבים ישראלים ועבורם הוגשה בקשה להסדרת מעמדם בישראל, למלא טופס "קורות חיים" ולהצהיר על אמיתות הפרטים בפני עורך דין.

בעתירה נטען כי בן הזוג נדרש להצהיר על אודות פרטים שונים: היכן גדל, היכן התחנך, מלגות שקיבל, מדינות בהן ביקר, עיסוקיו לאורך השנים, קשריו עם ארגוני מודיעין זרים ועם ארגוני טרור, קשר למדינות ערב, פרטי קרובים ומכרים, והרקע להכרותו עם בן הזוג הישראלי. בין יתר הפרטים, נדרש בן הזוג הזר להצהיר, באופן מפורט, האם שהה בישראל באופן בלתי חוקי. ממשרד הפנים נמסר לאגודה לזכויות האזרח, כי טופס שלא ימולא במלואו – יושב למבקשים, והטיפול בבקשה לא יקודם.

בעתירה נטען כי הדרישה להודות בשהייה שלא כדין ולמסור פרטים על אודותיה היא פסולה משום שבתי המשפט בישראל פסקו (על רקע הזכות החוקתית לחיי משפחה) כי משרד הפנים אינו רשאי להפריד בין אזרח או תושב ישראלי לבין בן זוגו הזר השוהה בישראל ללא היתר כתנאי לבחינת הבקשה להסדרת מעמדו של בן הזוג הזר, ובתוך כך גם על מי ששהו בישראל ללא היתר. לפיכך, בירור פרטים בדבר שהייה כזו אינו קשור להליך של בקשת המעמד.

בעתירה נטען עוד כי מדובר באפליה פסולה, משום שהדרישה מופנית אך ורק לבני זוג שמוצאם ערבי. נוסף על כך, משרד הפנים אינו מעניק מעמד ארעי לבן-הזוג הזר עד לאישור הבקשה להסדיר את מעמדו, ובאותו הזמן הוא מתנה מעמד זה בהוכחה, כי בני הזוג מקיימים חיי משפחה בישראל וכי מרכז חייהם בה. כפועל יוצא מכך, הדרך לאישור הבקשה מותנה מראש בהפרת החוק ובשהייה בישראל ללא היתר.

נימוק נוסף שמועלה בעתירה הוא כי הדרישה למסור פרטים על שהייה שלא כדין מעמידה את מי שזכאי על פי חוק לקבל מעמד שכזה בפני ברירה לא שגרתית: אי הסדרת מעמדו או מסירת פרטים, המפלילים אותו ואת הקרובים לו. ברירה שכזו, נאמר בעתירה, הינה אכזרית ואסורה. בעתירה נטען כי חיוב אדם ב"הלשנה" על הזולת הינו עניין המאפיין משטרים טוטליטריים ומשרד הפנים אינו רשאי לכפות על אדם, הנזקק לשירותיו, למלא אחר דרישות ממין זה.