הבנקים מדווחים על תוצאות שיא אך המניות נחלשות

למרות סימני השאלה הרבים שאופפים את עתיד הבנקים, נראה שהאופטימיות של גולדברג מחלחלת גם ליתר האנליסטים המקומיים, בניגוד לאלו המסקרים את הענף עבור גופי השקעה זרים. "יש הבדל בין רמת היעילות של הבנקים המקומיים - לא יוצאת דופן בהשוואה לבנקים בחו"ל - לבין הערך שהם מציעים לרוכשי המניות", מסביר שי יצחקי. "כיום אפשר לקנות מניית פועלים במכפיל רווח שנע סביב 10 ובתשואת דיבידנד של 6%-5%. בטווח של שנה יש במניות הבנקים אפסייד של 20%-15%", מעריך האנליסט.

מכפיל רווח הוא שוווי השוק של הבנק בבורסה חלקי הרווח השנתי הממוצע בארבעה רבעונים אחרונים. המכפיל מודד תוך כמה שנים ניתן להחזיר את עלות רכישת הבנק באמצעות רווחיו.

דברים ברוח דומה אפשר לשמוע גם מכיוון אקסלנס-נשואה: "אני לא מבין את העליהום על הבנקים ברבעון האחרון", אומר מיכה גולדברג. "החגיגה של הבנקים עדיין לא נגמרה כיוון שאלא רואים האטה במשק". גם מירון קצפ מפריזמה מיישר קו עם עמיתיו: "דו"חות הרבעון השני אינם קו פרשת מים. בכדי לדבר על נסיגה בפעילות של הבנקים צריך קודם כל לראות נסיגה בפעילות של יתר הפירמות המקומיות, ואת זה לא רואים בינתיים".

חיים ישראל, שמצטרף לטרנד שהתחיל בסקירות הפושרות של HSBC ודויטשה בנק, מציג השקפה שונה. לדעתו, למרות הירידה במחירי המניות, הבנקים הישראלים הם לא העסקה הטובה ביותר בשוק. "מניות הבנקים זולות, אבל אני חושש שהן ימשיכו להיות זולות בגלל קצב הצמיחה העסקי המוגבל של הסקטור. לצרכנים אמנם יש כאן בשורה טובה אבל לא לבעלי המניות. מוקד הצמיחה הפך להיות יותר בעייתי, כיוון שהאפסייד שלו לא כל כך גבוה כמו שכולם חושבים", אומר ישראל.

"עד היום הריכוזיות והיתרונות לגודל נתנו לבנקים יתרון. במצב הנוכחי, כשהם צריכים לצמוח בשוק תחרותי, ובמקביל דעת הקהל והמפקחים לא מאפשרים העלאה של העמלות, התחרות הולכת להיות מאוד קשה, והבנקים ילחמו בשיניים אחד בשני", מסכם אנליסט הבנקים הישראלים של מריל-לינץ'. לאורך שלוש השנים האחרונות היו אלו המשקיעים הזרים שהקפיצו את מניות הבנקים בעשרות אחוזים. כנראה שבשבועות האחרונים הם מעדיפים לציית לסקירות של חיים ישראל והקולגות שלו בחו"ל, שמקדמים בעוד צעד את החששות וסימני השאלה.