אייקידו (דרך ההרמוניה) היא אומנות לחימה יפנית רכה. מייסד האומנות, מוריהיי אואשיבה,שידוע בכינויו "או-סנסאיי" (ביפנית: המורה הגדול) מיזג את הבנת דרכי הלחימה עם הבנת דרכי פעולתו של היקום. אייקידו היא אומנות שמשקפת את חוקי הטבע וככזו היא משקפת גם את שלושת מצבי הצבירה של החומר, היינו: מוצק, נוזל וגז. השתקפות זו באה לידי ביטוי בשלושת אופני התרגול שמייצגים שלושה שלבים של התפתחות באומנות זו.
1 מוצק
======
"מוצקות: קושי, איתנות, יציבות". (אבן שושן).
השלב הראשון בלימוד האייקידו הוא שלב המוצק. בשלב זה נלמדים יסודות האומנות (ביפנית: קיהון).
התלמיד המתחיל לומד כיצד לעמוד, כיצד לנוע, כיצד לפול בבטחה ולהתגלגל על הקרקע. נלמדות הטכניקות הבסיסיות של האומנות. התלמיד נתקל בקשייו הראשונים.
בתחילה, על התלמיד ללמוד מבנה נכון. עליו להבין את הבסיס ליציבה נכונה. התלמיד עדיין מסתמך על כוחו הפיסי הנוקשה, הוא מנסה לתמרן את בן זוגו באמצעות כוח שריריו. כל ניסיון להימנע מהפעלת כוח מוביל לתסכול ובלבול. בעוד שהמורה מנסה לעודד את התלמיד שלא להשתמש בכוחו הפיסי למעשה אין לתלמיד ברירה אחרת. התלמיד נאבק עם עצמו, עם כל הידוע לו, מנסה להשתחרר ממגבלותיו הפיסיות. זהו שלב של מאבק! אי אפשר לפסוח על מאבק זה משום שפסיחה שכזו תוביל למבוי סתום. על התלמיד להיאבק כדי להבין בהמשך מהו חוסר מאבק, עליו להתקשות כדי להבין מאוחר יותר מהו רפיון, עליו להתבלבל כדי להבין בהמשך מהי בהירות.
התלמיד שוכח את שמות התרגילים, שוכח את רגליו, שוכח את עצמו אבל הוא נהנה מהיתרונות הרבים של מתחילים. נחישות, התלהבות, רצון אמיתי ללמוד. גם הרצון שלו מוצק. למעשה רצון זה הוא שמכשיל אותו, הוא זה שגורם לו להתקשות ולהיאבק. הכל תקוע, ראשו, גופו, כאילו הוא אבן כבדה שמתגלגלת וצוברת לאיטה מהירות במורד ההר, אבל כמה קשה להזיז את האבן הזו! כמה קשה היא הדחיפה הראשונית שתעניק לאבן את מאוצה במדרון. רבים מתייאשים ועוזבים בשלב זה ושבים להיות גוש אבן שרובץ בעגמומיות על מקומו.
גם מהבחינה הטכנית הלימוד הוא מוצק. התרגול נעשה ממצב סטטי, נייח. לאן הולכת הרגל? מה עושה היד ? איך אוחזים? איך נופלים ?
מורה טוב מניח לתלמידיו להתמצק...עליו לפורר את רצונם להצטיין בביצוע אט-אט. כמים המטפטפים לתוך סלע אטום. לאחר שיתמצקו כראוי, יסגלו בסיס איתן ויעמדו ביציבות יוכלו התלמידים להתחיל לזרום.
מוצקות היא קושי.
2 נוזל
======
"נוזל: חומר אשר ניגר ומשתפך ומקבל את צורת הכלי שהוא נמצא בו בלי שישנה את נפחו". (אבן שושן).
לאחר שהחלה להפשיר המוצקות הארוכה שבה היה נתון התלמיד ונמס קרח השנים הראשונות מתחיל
התלמיד לזרום.
גופו גמיש, אלסטי וזריז. תנועתו חלקה ונטולת זוויות. התלמיד מקבל את צורת מוריו. המונחים שנראו לו כל כך מוחשיים וברורים מאבדים קצת מצורתם. התלמיד לומד את ערכו של הרפיון. הרפיון מאפשר לו לאבד את צורתו ולקבל את צורת בן הזוג שלו מבלי לאבד מהנפח שלו. "הוא" עדיין "הוא" אבל בצורה אחרת, במערך אחר, בכלי אחר. כל בן זוג מקנה לו צורה שונה. הוא לומד לזרום מסביב לצלליות הסלעיות של המתחילים. עצם הזרימה שלו סביבם מפוררת את נוקשותם. מכרסמת בהם טיפין טיפין.
בשלב זה חדל התלמיד להיות תלמיד והופך למדריך. כשאיכות זרימתו עולה הוא סוחף אחריו רסיסי סלע
מכל הנקרה בדרכו. הנוזל אינו נאבק משום שהנוזל מאבד מרצונו. זהו הקושי של המדריך. הוא מאבד
מצורתו ועלול להיקלע למערבולת שתמחה את זהותו קליל. נתיבו כבר אינו ברור אלא פתלתל ועקלקל.
הוא נסחף לערוצים זרים, שב ומתאחד עם עצמו רק על מנת לאבד את עצמו שוב.
באימוניו המדריך זורם וכבר כמעט אין לו צורך בצורה ברורה וקבועה, הוא מסוגל להתמזג בתנועת בן הזוג
ולתמרנה לאפיק הרצוי לו.
האימון כבר לא סטטי אלא מהיר ולא צפוי. משנה כוון במהירות. פעם זורם לו לאיטו ופעם גועש כנחשול בים סוער.
המדריך זורם בנתיבים לא ברורים כדי לפגוש במומחה שימטיר עליו אור וחום על מנת לפזרו ולהפכו לגז.
3- גז
======
"גז המאור: גז המופק אגב זיקוק או מפחם מלוהט בהתחברו עם אדי מים: הוא מסוגל לבעור..." (אבן שושן)
הגז הוא משולל צורה לחלוטין. לגז אין צורך כלל בערוץ לזרימה. הגז לרוב אינו נראה לעין. נוכחותו
סמויה אך כוחו ברור. לאחר שספג המדריך ערב רב של זרמים לקרבו נוצרה בו בערה פנימית. מוריהיי אואשיבה אמר כי אייקידו מפיק אור וחום. חום זה מאדה את המים. המדריך משתחרר מהצורה.
מעטים יגיעו לרמה זו. המדריך הופך למומחה. מספיקה לו מחווה פשוטה וניע גוף קל. כוחו עוטף אותו
כעננה. ערפל של אנרגיה מסתורית מסתחרר סביב המומחה. כגז הוא יכול לחדור אפילו דרך המוצק. דרך חרכים סמויים מן העין. הוא לא נתפס בחוש. לא בהבנה. זהו שלב של הרמוניה אמיתית. למומחה אין צורך בכוח פיסי. למומחה אין צורך ברצון על מנת לפעול.
המומחה מפיק אור וחום ומהווה השראה לסובבים אותו. ניתן לקרוא לאורו וניתן לחמם את קרחוני הנפש בחומו.
המומחה שואף לאבד את עצמו ולהפוך לריק.
סדר הדברים הוא ברור. אי אפשר להתחיל כגז.
ראשית יש להתמצק.
ואז לזרום.
ואז להעלם.
אייקידו ושלושת מצבי הצבירה.
2.8.2001 / 9:04