מאות טונות של חומר נפיץ טמונות מתחת לאדמה בשכונות מגורים רבות ברחבי הארץ, ללא פיקוח של הרשויות המקומיות וללא בקרה מספקת מצד הגופים הממשלתיים. מדובר בכ-50 אלף צוברי גז המכילים כל אחד בין חצי טונה ל-5 טונות של גז המיועד לשימוש ביתי שהטמינו חברות הגז, לאורך עשרים השנים האחרונות, בשטחים פרטיים וציבוריים. "הסכנות הטמונות בצוברי הגז הן רבות וידועות לכולם, אבל איש אינו נותן על כך את דעתו", טוען מקור המקורב לנושא, "יש תקן, יש חוק, יש כללים ברורים, אבל אין מי שידאג ליישם אותם".
ברשויות המקומיות טוענים כי חברות הגז עושות ככל העולה על רוחן בניגוד לחוק ומבלי ליידע אותן באשר למיקום הצוברים. בחברות הגז טוענים כי תהליך ההטמנה נעשה בהתאם לחוק, על פי כללי הבטיחות ולאחר שהתקבלו האישורים הנדרשים מכל הגופים הנוגעים בנושא, ובראשם משרד העבודה. זה האחרון טוען שהוא מפקח ואוכף את החוק והרשויות המקומיות הן אלה שלא ממלאות את תפקידן כראוי.
צוברי הגז הם מכלי ענק שמחליפים את הבלונים המוכרים ומוטמנים מתחת לאדמה - מטעמי ביטחון ויופי. "במערכות הללו יש טונות של גז. אם הגז פורץ החוצה, כל ניתוץ קטן יכול להסב נזק מאוד משמעותי לסביבה", אומר דניאל ויינברג, ראש ענף מערכות הבניין במכון התקנים. לדבריו, אין מדובר בהערכה תיאורטית. "יש לא מעט תקלות שקשורות במערכת הולכת הגז לבתים שגורמות לפיצוצים. דוגמה לכך היא הפיצוץ שהתרחש לפני כשלוש שנים ברחוב אבן גבירול בתל אביב. פיצוץ במערכת הגז גרם לשריפה גדולה במקום ויש עוד הרבה דוגמאות נוספות".
התקן החוקי כמעט לא נאכף
על הנייר קיימים חוקים ותקנות רבים שנועדו להגן על התושבים מפני אסונות בטיחותיים. גם במקרה זה קיים תקן רשמי, 158-1 מנובמבר 99', שנושאו "מתקנים לגזים פחממניים מעובים (גפ"מ) מאגרים". התקן, מיולי 2001, הינו תקן רשמי מחייב. הוא דן במכלי הגז, עיליים ותת-קרקעים, מערכת ההולכה, מכשירים שצורכים גז, ארובות אוורור וכד', ומגדיר את פעולות הבטיחות שיש לבצע בעבודות ההתקנה, היכן מותר להטמין, היכן אסור ומהם מרחקי הבטיחות.
"למרות שמדובר בתקן מחייב הוא כמעט ואינו נאכף", אומר ויינברג, "במבנים חדשים האכיפה מתבצעת ברמה בינונית. במסגרת הבדיקות שדורשות ועדות התכנון לצורך קבלת טופס אכלוס (טופס 4), נדרשת גם בדיקת מערכת הגז. ישנן אמנם רשויות כמו תל אביב, פתח תקוה וחולון שאוכפות את התקן כראוי, אבל יש כאלה, בעיקר הרשויות הקטנות יותר, שלא שמעו על הבדיקה ולכן לא מבצעות אותה.
מעבר לזה, יש לא מעט מקרים שבהם בתי עסק או בתי מגורים קיימים מתקינים צוברי גז. חברות הגז עושות את זה על ידי צוות טכני מטעמן ללא פיקוח של רשות כלשהי על העבודה שהן עושות. האישור היחידי הוא זה שנותן להן משרד העבודה והרווחה".
עו"ד אילן שרקון, המייצג רשויות מקומיות בעניין זה יחד עם עו"ד דניאל מקליס, מסביר כי על פי החוק, הטמנת צובר גז מחייבת קבלת אישור מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה, מאחר שמדובר בעשיית שימוש במקרקעין. בפועל, הוא אומר, ככל הידוע חברות הגז לא פנו עד היום לעיריות כדי לקבל את ההיתר הנדרש. "הבעיה, מעבר לעניין העקרוני של שימוש בקרקע ללא היתר, נעוצה במישור הבטיחותי. העיריות הן הממונות על בטיחות התושבים ולכן כל עוד זה לא נעשה באישורן, אין הן יכולות לבצע את המוטל עליהן", אומר שרקון. ויינברג מסכים עם הטענה: "הדבר נעשה ללא פיקוח כלל. יש חברות גז גדולות כמו ישראגז ואמישרגאז שמחזיקות טכנאים מוסמכים, וסביר להניח שהן פועלות על פי התקן, ואולם יש גם הרבה חברות קטנות, שבהן קשה לדעת מה קורה. לדעתי, גם מינהל הגז לא יודע מה קורה שם".
הרשויות המקומיות: אישור משרד העבודה - חותמת גומי
חברות הגז טוענות להגנתן כי הן מקבלות אישור ממשרד העבודה עבור כל צובר, ולמעשה מבצעות את הנדרש מהן. "האישור שנותן משרד העבודה והרווחה הוא לא יותר מחותמת גומי. הוא ניתן ללא בדיקה מעשית על ידי גורם זה או אחר", אומר שרקון. "לא כתוב בשום מקום שהמפקח בודק את התאמת הצובר וההתקנה יחסית לתקן, ולא כתוב איך הוא בדק. פשוט חופרים באדמה וטומנים את הגז. כולם בארץ מסתובבים בהנחה שהכל בסדר. אבל אף אחד לא יודע מה קורה אתם מבחינה בטיחותית". זאת ועוד, לטענת מקורות המעורבים בנושא, חברות הגז מגישות למשרד העבודה בקשות לאישורים בהתנדבות. "למעשה, אם חברת הגז הטמינה צובר ולא דיווחה עליו לאף אחד - לא יקרה לה כלום", אומר שרקון. לדברי ויינברג, ההתעלמות של הרשויות היא מכוונת. "זה נוח לחברות הגז, ולרשויות אין שום עניין להיכנס לתוך הנושא הזה", הוא אומר.
בכמה רשויות מקומיות, מתברר, העלו חברי מועצה את הנושא לדיון. בחינת השאילתות ותשובות הרשויות מלמדות על היקף הבעיה ומהוות דוגמה למתרחש ברשויות רבות. כך למשל בשאילתא שהגיש חבר מועצת העיר נתניה עופר אורנשטיין, נכתב: "בארץ הולך וגובר השימוש בהתקנת צוברי גז תת-קרקעיים. צוברים אלה, אם אינם מותקנים באופן בטיחותי ועל פי התקן, יכולים לגרום לסכנת חיים מיידית לדיירי הבניין ללא כל התרעה. על פי המידע שהגיע אלי, רבים מצוברי הגז אינם עומדים בתקן 158-1 הנדרש, ואינם מקבלים היתר מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה כנדרש, אלא רק אישור של משרד העבודה. אישור זה אינו מהווה הוכחה לכך כי הצובר נבדק על פי התקן 158-1 או שהוא קיבל אישור מכיבוי אש כנדרש. ראוי לציין כי מפקחי משרד העבודה עובדים על פי תקנות רישוי עסקים (אחסנת נפט) שאינם כוללים צוברי גז. השאלה היא מה נעשה עם זה, אם בכלל".
בתשובת העירייה צוין בין היתר: "על פי דו"חות צוות הפיקוח על הבנייה שבמינהל ההנדסה, עדיין לא הוצא היתר בנייה בגין צוברי גז. ראש מינהל הנדסה הורה לצוות פיקוח על הבנייה להגיש דו"חות-התרעות נגד חברות הגז על הקמת צוברי גז ללא היתר באופן בלתי חוקי". בשאילתא שהגיש מיכאל ינוביץ לראש עיריית חיפה עולה תמונה קשה עוד יותר: "כתוצאה מפיצוץ שהתרחש לפני כחודשיים בשכונת נוה שאנן בחיפה אשר בעקבותיו איבד אדם את חייו ונגרם נזק כבד לרכוש, מצאתי לנכון לבדוק את המתרחש בנושא זה בכל אזור חיפה. לתדהמתי הובהר לי ממקורות שונים שבחיפה רבתי, הן באזורי מגורים הן באזורי מסחר ותעשייה, הוטמנו כ-2,000 צוברי גז בישול. אבקש לדעת האם צוברי הגז הוטמנו בהיתר הוועדה המקומית כנדרש בחוק? כמו כן אבקש לדעת אם קיימת אכיפה של עיריית חיפה באיתור צוברי גז שהוטמנו ללא היתר כנדרש".
במרבית הערים נושא הגז לא מטופל כראוי
תגובת ראש עיריית חיפה יונה יהב מלמדת כנראה על המצב ברשויות המקומיות: "נושא צוברי הגז לא קיבל עד היום טיפול הולם בנושא היתרי בנייה כנדרש על פי חוק. מצב זה מאפיין את מרבית הערים בארץ, והינו תוצאה של התנהלות חברות הגז שעשו דין לעצמן ולא פעלו להוצאת האישורים הנדרשים".
טענות הרשויות נגד חברות הגז קיבלו ביטוי גם בתביעה שהגישה באחרונה עיריית כרמיאל לבית משפט השלום בתל אביב נגד החברה האמריקאית הישראלית לגז. בתביעה נטען כי החברה הטמינה בכרמיאל צוברי גז המהווים סכנה בשל הרקטות שנופלות על העיר ועלולות לפגוע בהם.
עוד נטען בתביעה, כי לפי המידע שבידי העירייה, הטמינה הנתבעת 24 צוברי גז בתוך מקרקעין שבבעלות העירייה, באופן שעולה בגדר הסגת גבול אסורה. לטענת העירייה, הצוברים הוטמנו כבר לפני יותר משבע שנים - מבלי שהעירייה העניקה רישיון לחברה או קיבלה ממנה תמורה בגין השימוש בקרקע - ולמרות פניות חוזרות ונשנות אל חברת הגז בדרישה שתסדיר את פינוי המקרקעין, הדבר לא נעשה עד מועד התביעה. עוד נטען בתביעה כי בעת ימי הלחימה בצפון ביקשה העירייה לקבל מיקום מדויק של צוברי הגז, אך בקשתה לא נענתה. במכתב ששיגרה העירייה לחברת הגז לפני כמה שבועות וצורף לכתב התביעה, נכתב כי אי-ידיעת העירייה על מיקומם של צוברי הגז היא סכנה בטיחותית ממדרגה ראשונה.
בתגובה טענה חברת הגז כי אף עירייה אחרת הסובלת מהמצב לא שלחה דרישה דומה, וכי לא ברור כיצד ידיעה על מיקומם המדויק של הצוברים תסייע בהגנה על התושבים. לטענת החברה, היא עומדת בקשר צמוד עם הרשויות המוסמכות, בהן משרד התשתיות והמשרד לאיכות הסביבה, ופועלת על פי הנחיותיהן.
תגובות הרשויות המקומיות נתניה וחיפה מאשרות את הטענות בדבר אי סדר והיעדר פיקוח בכל הקשור לצוברים. מעיריית נתניה נמסר בתגובה: "עיריית נתניה נמצאת בתהליך מיפוי של צוברי הגז ברחבי העיר. עד כה הוצאו 29 התראות לחברות גז שונות שבנו את צוברי הגז התת-קרקעיים ללא היתר. מכיוון שמדובר בעבירה פלילית, לא ניתן לקנוס את העבריינים אלא להמשיך את הטיפול במישור המשפטי, מה שעושה העירייה בחלק מהמקרים בהם לא טופל הנושא כיאות.
מעיריית חיפה נמסר בתגובה: צוברי גז מותקנים על ידי חברות הגז במטרה לשפר את בטיחות המבנים בהם קיים מספר גדול יחסית של דירות. האחריות על תחזוקת הצוברים, תקינותם ובטיחותם מוטלת על פי חוק על חברות הגז מול הגורמים המוסמכים. הטמנת צוברי הגז טעונה היתר בנייה. כל בקשה להיתר הכוללת צובר גז מועברת לאישור הגורמים המוסמכים. מהנדס העיר חיפה, אריאל ווטרמן, פנה לחברות הגז בדרישה להעביר לעירייה רשימה עדכנית של מכלי הגז המצויים בתחום שיפוט העיר. על בסיס הנתונים שיועברו על ידי חברות הגז תמפה העירייה את הצוברים, ולאחר מכן ייבדק מצב הרישוי של כל אחד מהם על מנת לוודא כי אלו עומדים בדרישות החוק והבטיחות. לצורך זירוז הנושא קבע מנהל אגף הפיקוח על הבנייה פגישה משותפת עם נציגי חברות הגז אשר תתקיים במהלך החודש הקרוב ובמסגרתה יימסרו הנחיות ודרישות העירייה מחברות הגז".
במשרד העבודה טוענים לעומת זאת כי העניין מטופל בהתאם לנוהל תקין ומוסדר: "אגף הפיקוח על העבודה במשרד התמ"ת נותן אישורים לצוברי גז מכוח תקנות רישוי עסקים (אחסנת נפט). לפי התקנות האלו, אין לאחסן גז בצובר מבלי שיתקבל אישור מהאגף לפיקוח על העבודה במשרד התמ"ת. אנו בודקים את התוכניות והתאמתן לדרישות התקנות הנ"ל, כאשר עיקר הבדיקות מתמקדות בעמידה במרחקי בטיחות ובנושאי בטיחות נוספים שנקבעו בתקנות. עם התקנת הצובר, נבדקת התאמת הביצוע לתכנון. מפקחי העבודה הבודקים והמאשרים הם גם בעלי סמכויות אכיפה. האישורים הניתנים על ידינו נשלחים לרשויות המקומיות אשר בשטחן מוטמנים הצוברים.
חברות הגז: מייחסים חשיבות עליונה לבטיחות
מחברת פזגז נמסר בתגובה: "ככלל, הליך הטמנת הצוברים בחברת פזגז הינו הליך מחייב. בחברה קיימת זה שנים רבות מחלקת רישוי צוברים, ובראשה מהנדסת רישוי בכירה שתפקידה לעבוד מול כל רשויות התכנון והפיקוח. עם הגעת הבקשה להטמנת צובר, יוצאת לשטח מהנדסת רישוי צוברים עם הסוכן המקומי, והם בודקים שמיקום הצובר עומד בכל דרישות התקן והחוק (תקן 188), ושמיקום הצובר הינו בשטח פרטי.
"לאחר הכנת התוכנית ובטרם הטמנה מתקיים סיור בשטח בהשתתפות מפקח משרד העבודה ומהנדס פזגז, והם מוודאים כי התוכנית או ההטמנה מתאימים לכל התוכניות והשרטוטים המוגשים לרשויות התכנון והפיקוח. הטמנת הצובר נעשית על ידי טכנאי מוסמך.
"אישור המפקח על משרד העבודה והתוכניות מועברים בשלושה עותקים למחלקת הפיקוח והרישוי של הרשות המקומית להמשך טיפול. הצוברים ומערכת הגז הנלווית אליהם מתוחזקים ונבדקים תקופתית לפי דרישת התקן על ידי חברת פזגז.לגבי קבלת היתרים מהרשות המקומית: באופן עקרוני, עם הגשת תוכנית הבניין לאישור הרשות המקומית מוגש גם מיקום הצובר הצפוי להיטמן על ידי היזם / הקבלן. ברשויות שבהן קיים נוהל של קבלת 'היתר לעבודה מצומצמת' - נוהל המאפשר הגשת תוכנית הטמנת צוברים בנוהל מקוצר (נוהל שאושר בצו של שר הפנים) - מתקדם מהלך קבלת ההיתרים מהרשות המקומית. ברשויות שאינן מכירות בנוהל זה, הליך זה אינו מתקדם מספיק טוב, אולם גם מול רשויות אלו אנו עושים מאמצים לקדם את נושא הרישוי.
"חברת פזגז מתייחסת ברצינות רבה ובכובד ראש לכל מה שקשור להטמנת צוברים, אחזקתם השוטפת לפי כל דין ותקן. פזגז עומדת בקשר רצוף עם מחלקות הרישוי וההנדסה ברשויות המקומיות ונענית לכל בקשה או דרישה הנוגעת למיקום ומצב צובריה.
מחברת סופרגז נמסר בתגובה: "חברת סופרגז רואה חשיבות עליונה בנושא הבטיחות. במסגרת זו יוזמת החברה אחת לחמש שנים בדיקה תקופתית של מערכת הגז בבתי לקוחותיה, ובמידת הצורך מבצעת בדיקות בטיחות גם בתדירות גבוהה יותר. תוכניות להצבת או הטמנת צוברי הגז נעשות על ידי מהנדסים מיומנים ובעלי ניסיון בתחום הגז. אלו מועברות למפקחי משרד העבודה אשר בודקים כל תוכנית וכל אתר, ומוודאים במרבית המקרים שהתוכנית או ההטמנה בפועל תואמים את אשר הוגש להם ואת הוראות הבטיחות בגז.
"לפי תקן ישראלי 158, צוברים תת-קרקעיים חייבים להיבדק אחת ל-15 שנה. לפיכך, בכל שנה מחליפה סופרגז את כל הצוברים שגילם 15 שנה. סופרגז עומדת ב-100% מהבדיקות הנדרשות. החברה מעסיקה יותר מ-200 טכנאים, מנהלים טכניים וכ-10 מהנדסים העוסקים כולם יחדיו בנושא הבטיחות. ברצוננו לציין ולהדגיש כי צוברים תת-קרקעיים הינם מאגר אספקה הבטוח יותר מכל מאגר עילי כגון מכלים מיטלטלים או צוברים עיליים".
מחברת אמישרגז נמסר בתגובה כי "החברה מייחסת חשיבות עליונה לנושא הבטיחות ומקדישה לכך משאבים רבים תוך עמידה בתקנים המחמירים ביותר. נדגיש כי לרשויות המקומיות אין כל סמכות בנושא בטיחות בתחום הגז, וכל הסמכויות בנושא זה הן של מינהל הגז במשרד התשתיות הלאומיות ומשרד העבודה. באשר לנושא היתרי השימוש בקרקע של חברות הגז - מדובר בניסיון של הרשויות המקומיות לקבל מידע על צוברי גז אשר עשוי לשמש אותן בהתדיינות משפטית המתנהלת בימים אלה ביניהן לבין חברות הגז בנושא חיובי ארנונה על צוברים. בנוסף, כל האחריות להוצאת היתרי בנייה והיתרי השימוש בקרקע בטרם בניית הבניין מוטלת על קבלן הבניין, ובכלל זה גם בנושא הגז.
"בעניין אישור משרד העבודה. אנו דוחים את הטענה כי מדובר בחותמת גומי. תקני הבטיחות המחמירים ביותר נקבעים על ידי מכון התקנים ולאחר כל הטמנת צובר נערכת בדיקה מקיפה ויסודית בשטח על ידי מפקחים מטעם משרד העבודה אשר מוודאים ביחד עם החברה כי אכן הצובר הותקן על פי נהלי הבטיחות כראוי. יצוין כי כל העתקי ההיתרים המוצאים על ידי משרד העבודה נשלחים על ידן ישירות לרשויות המקומיות. לפיכך, הטענה שלרשויות המקומיות אין מידע לגבי מיקום הצוברים אינה נכונה כלל ועיקר".