מחיר החופש

העסקות הנרקמות עם חיזבאללה וחמאס לשחרור החיילים תהיינה המשך של עיסקת ג'יבריל המפוקפקת מ-1985. שחרורם אז של 1150 מחבלים, ש-600 מהם הושארו בארץ, עלה לישראל במותם של מאות ואלפים. אז שוחררו 3 ישראלים, ובפועל נרצחו ע"י המשוחררים עצמם הרבה יותר. ניתן לומר שחברי הממשלה דאז, שידם הורמה לאישור העיסקה, נושאים באחריות אישית לגורלם של הנרצחים הללו. עיסקת ג'יבריל היתה הסיבה העיקרית לפריצתה של האינתיפדה הראשונה, בהוכיחה לערבים שהפשע משתלם. הסכם אוסלו הוא פרי הבאושים המאוחר של האינתיפדה הזו. הממשלה שחררה לרחובות מאות מחבלים כמו הורים מופרעים המשחררים נחש ארסי למיטת ילדיהם.

כך אנו מחדשים ומגבירים אצל הערבים את האפקט האנטי חינוכי של היעדר מחיר עבור רצח יהודים. העדרו זה של העונש, מפריח את ערוגות הטרור, וכל עיסקה כזו היא מכה בסדר גודל אסטרטגי לביטחון הלאומי שלנו. שיא האבסורד הוא שאפילו תמורת גופות נוהגים אצלנו לשחרר מחבלים חיים, וכך לומד האוייב שהוא אינו חייב להתאמץ ולהשאיר את שבויינו בחיים. גופות אינן דורשות מזון, שמירה וטיפול רפואי, ובאין תמריץ מתאים, לא יקפיד האוייב לשמור על שלומם של בני הערובה.

התזכורת המוקלטת שקיבלנו מרון ארד מזכירה לנו שויתרנו עליו ע"י שחרורם של דיראני ועובייד, שנחטפו בפעולות קומנדו מסוכנות כדי להוות קלפי מיקוח עבורו. דיראני היה האיש שחטף ועינה את רון, ובעוד הוא נמחק, נהנה חוטפו מתנאי בית מלון על חשבון קורבנותיו השוטים. ישראל איפשרה לצלב האדום לבקר אותו, הוא זכה לטיפולי שיניים, סיוע משפטי, עיתונים, ועוד ועוד. שופט ישראלי דגול קבע שהטלוויזיה (!) שבתאו תהיה בגודל שלא יפחת מ-20 אינץ', ומספר הערוצים לא יפחת מ-14. כמו כן זכאי היה כבוד הטרוריסט מקורבנו הפראייר לטוסטר ול-700 שקל לקניות בקנטינה.

אגב בית הבראה, סמיר קונטאר, שביצע ב-1979 בנהריה, לפי מיטב הסגנון של הגסטאפו, רצח של שוטר, של דני הרן ושל ביתו הקטנה שאותה הרג ע"י הטחת ראשה על סלע, קיבל אצלנו בפנסיון תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטה הפתוחה, ואת האפשרות להקים משפחה עם שתי נשים. כעת אולמרט ישחרר אותו - משכיל, שבע ומסודר בחיים. אם, חלילה, רון ארד אינו בחיים, כלומר הוא נרצח בשבי, היה עלינו להסכים למסור עבור גופתו את גופותיהם של דיראני ועובייד, מיד, או כשימותו מות טבעי- לבחירתם. עד אז ציוו עלינו ההגיון הפשוט וכללי המוסר הבסיסיים למנוע מהם את המשך החגיגה בבית ההבראה שלנו וכמובן שלא לשחררם בכל מחיר. זו היתה חובה הכרחית כלפי משפחת ארד וכלפי כל מי שעתיד, חלילה, ליפול בשבי. שחרורם של דיראני ועובייד הוכיח לכל מחבל כי המחיר עבור מי שמתעלל ומוכר שבוי ישראלי, נסבל בהחלט.

אז מה, האם נשאיר את חיילינו בשבי לנצח?

קיימת דרך אחרת, אך היא מחייבת שינוי יסודי בכללי המשחק.
נסראללה הודה, כי אילו שיער אפילו בסבירות של 1:100, שתגובת ישראל לחטיפת החיילים תהיה כפי שהיתה, לא היה חוטף אותם.
המיצמוץ הזה שלו מגלה לנו מה היה עלינו לעשות בחטיפה הקודמת בשנת 2000. אך אהוד ברק לא חלם לעשות זאת, כי בכך היה מודה שהבריחה שלו מלבנון היתה טעות, וכך שילמה מדינה שלמה ביוקר על שמירת כבודו המפוקפק. אילו כן היה מכה אותם, היה נסראללה לומד כבר אז את הלקח שקיבל כעת. שיעור מוקדם כזה לחיזבאללה היה מונע גם את החטיפה של גלעד שליט בכרם שלום. החמאס לא היה מרשה לעצמו לבצע אותה אילו ידע שישראל תגיב בטירוף. כל הפגיעות במחבלים בעזה כעת הינן קטנות מדי ומאוחרות מדי. אהוד אולמרט כעת, בדיוק כמו אהוד ברק בשנת 2000, לא יעשה את הפעולה ההכרחית - לכבוש את רצועת עזה ולחזור לציר פילדלפי כל עוד הדבר אפשרי, כי הדבר יאיר באור מחריד את ההתנתקות ויבליט את המימדים המפלצתיים של האיוולת ההיסטורית הזו. ואנו, הרי איננו מעוניינים לפגוע בכבודו של אולמרט המזוהה עם המהלך, הלא כן?

הקו המקשר בין העיסקאות של חילופי מחבלים עבור גופות חיילים לאחר מלחמת יום כיפור, עיסקאות ג'יבריל למיניהם, הנטישה הסיטונאית של סוכנינו הערבים, הבגידה בצד"ל, הפקרתו של מדחת יוסף למוות, נטישתם של פולארד ורון ארד, הוא קו החידלון של המנהיגות הישראלית לדורותיה. לא בכדי כינה בלעג, מפקד חיל האויר לשעבר, בני פלד ז"ל, את הממשלות לדורותיהן בשם "ועד קהילה", מאחר ולכאורה ניתן היה לצפות התנהגות כזו מצד מנהיגי קהילה יהודית גלותית חסרת ישע.

אבל אפילו לקהילות הגלותיות עושה הגדרה זו עוול. להן לא היה צבא והן היו נתונות לחלוטין לחסדי הפריצים המקומיים. אך למרות זאת, מפורסם המקרה של רבי מאיר בן ברוך,המהר"ם מרוטנבורג, שנחטף ע"י נסיך גרמני מקומי במאה ה-13, שדרש עבורו כופר עתק. היהודים החלו לאסוף את הכסף, אך המהר"ם ציווה עליהם לחדול מכך ולא לפדות אותו. הוא נשאר בכלא 13 שנה ושם מת, אך בכך הצליח המנהיג הקשוח הזה ללמד לקח את סביבתו ולגדוע כל נסיון נוסף לסחטנות מרושעת. איפה הוא ואיפה חברי ועד הקהילה העלובים שלנו שיש להם את צה"ל, חיל האויר ופצצות אטום, והם עושים במכנסיים מכל ראש כנופייה מזדמן.

חיים בינינו כעת אנשים העומדים לשלם בחייהם את תוצאות "עיסקאות החבלה" המתבשלות. לאחר הנסיון המר של הפעמים הקודמות, איש מחברי הממשלה לא יוכל להתחבא מאחרי תרוצי "לא ידענו". ידעתם, הוזהרתם ואתם תישאו באחריות כבדה לדם שישפך.