מאמר מיוחד שפורסם במסגרת המדור הקבוע "אשת חיל" המופיע בעלון בתי הכנסת של ש"ס "מעין השבוע", מצטט מדרש עתיק שעל פיו "רבותינו ז"ל מנו שש מידות המצויות במיוחד אצל הנשים". אם כן, לטענת רבותינו, הנשים הן: "גרגרניות (אוהבות לאכול), צייתניות (סקרניות לדעת דבר סתר), קנאיות, עצלניות, איסטטניות (דעתן קצרה ומקפידות במהרה על כל מה שלא לרוחן) ופטפטניות" (הפירושים במקור).
כצפוי, מאחורי המאמר המלומד עומד גבר. בעיתון "מעריב" דווח, כי לדברי כותב המאמר, המידות המפורטות לעיל מצויות גם אצל גברים, אך לטענתו "רבותינו ז"ל ידעו ברוח קודשם את נפש האשה, וגילו לנו שלנשים יש יותר נטייה לדברים הללו".
במאמר מוגדרת העצלות כנקודת התורפה העיקרית של האשה. נשים עצלות שימו לב: גם אם הבעל שלכן עצלן בעצמו, זה לא אומר שתוכלו לשבת בחיבוק ידיים. "אף אם הבעל עצלן גם הוא, הוא איננו יכול לסבול לראות את אשתו אפילו שהיא באמת צריכה מנוחה, וכל שכן אם אינה צריכה מנוחה ורק מתעצלת", מסביר המוח שמאחורי המאמר ואף ממליץ לכן "להיראות לפני הבעל בחריצות ובזריזות. האשה לא תשהה דברים ולא תלך לאטה, ואת המנוחה תשאיר לזמן שבעלה אינו בבית".
עוד מלמד המאמר, כי חשוב להבין שסדר העדיפויות של הבעל והאשה שונה, ובעוד שהאשה תהיה מרוצה כאשר תסיים לנקות את הבית באופן יסודי, לבעל דווקא חשוב יותר שחולצתו תהיה מגוהצת ושהאוכל יהיה מוכן. המאמר מסביר, כי אם האוכל אינו מוכן, האשה נתפשת כעצלנית גם אם עבדה בפרך, זאת משום שאם לא השקיעה את מרצה במה שחשוב בעיני הבעל, זה כאילו לא עבדה כלל.
המאמר מתייחס גם לעניין הגרגרנות הנשית וקובע כי "אשה שאוכלת הרבה על יד בעלה מתגנה עליו. הבעל רוצה לראות באשתו נימוס ועדינות ולא יכול לסבול אותה רודפת אחרי תאוות האכילה". במאמר מובהר שגם אם הבעל בעצמו גרגרן לא קטן, "לאשה זה כנראה לא מפריע".
בעניין הצייתנות שמפורשת במאמר כ"סקרנות", מוסבר ש"טבע האשה הוא לרצות לדעת כל דבר" ולעתים היא עלולה "לעייף את בעלה בשאלות ובחקירות כדי להרוות את צימאונה, ואילו לבעל על פי הרוב אין כוח וסבלנות לענות וקוצר רוחו גורם למריבות".
"קנאה בולטת יותר אצל גברים"
חבר הכנסת מטעם מפלגת ש"ס שלמה בניזרי, הגיב על המאמר והסביר כי מדובר במאמר מוכר של חז"ל. לדבריו, התכונות המצויינות קיימות גם אצל גברים, אולם יש תכונות שבולטות יותר אצל נשים, "כשם הקנאה היא תכונה שבולטת יותר אצל גברים". בראיון לקול ישראל בניזרי הוסיף, כי הוא היה כותב את המאמר אחרת, אך ציין ש"הגיוני שאשה לא תאכל בפראות מול הגבר ולא תהיה זללנית" וכי הוא מבין את הטענה שלגבר אין כוחות כשהוא חוזר מיום עבודה "וכל הראש שלו תפוס".