בדרך ללברון הבא

מאז הכניסו קווין גארנט וקובי בריאנט את האופנה החדשה של פריצה מהתיכונים ל-NBA, השתנו הרבה דברים בכדורסל האמריקאי. לברון ג'יימס הפך לשם הלוהט בליגה, שהחזירה לעצמה הרבה מניות שאיבדה בשנות ה-90, לא מעט בזכותו.

אלא שב-NBA לא ממש אהבו את הדילוג מהתיכונים היישר למקצוענים, שגרם לירידה חדה ברמת המכללות. על פי ההסכם הקיבוצי שנחתם בשנה שעברה, גיל המינימום לכניסה לליגה הוא 19. שחקן לא חייב ללכת למכללות בשנת הגשר, אבל זו, כמובן, ברירת המחדל.

הלהיט הבא בכדורסל האמריקאי הוא נער בן 18, גרג אודן, שישחק בעונה הקרובה באוהיו סטייט. אודן, מתיכון "לורנס היי" באינדיאנפוליס, הוא סנטר בגובה 2.14 מטר, משקל 111 ק"ג. כל הדיווחים אומרים שהילד יהיה משו משו, אבל זה לכתבה אחרת.

כי כרגע לא נעסוק באודן, אלא בשמות הגדולים שאחריו. שחקני תיכונים שטרם הגיעו למכללות, וכרגע מסומנים בטוש שחור עבה בפנקסים של הסקאוטים. נצא לדרך.

גארד, 1.94 מטר, תיכון נורת' קולג' היל בסינסינטי

בקיץ של 2003 סיים לברון ג'יימס את קריירת התיכונים הכי מתוקשרת בהיסטוריה. המעקב חסר התקדים של רשתות טלוויזיה ארציות אחרי הפנומן מהתיכון באקרון (לא, לא מדובר על קריית עקרון אלא על אקרון, אוהיו) הניב נתוני רייטינג מרשימים. אחרי שקינג ג'יימס נבחר בבחירה הראשונה בדראפט והתחיל את קריירת ה-NBA שלו, אמריקה התפנתה לחפש את הדבר הבא. באותו קיץ לא היו חסרים כישרונות גדולים שעמדו להתחיל את השנה האחרונה שלהם בתיכון, אבל כשעורכי המגזינים ותכניות הטלוויזיה ניסו לברר מי מהם הוא באמת 'הדבר הבא', כולם הפנו אותם דווקא לאיזה צוציק שרק סיים אז את כיתה ח'. לצוציק ההוא קראו או.ג'יי מאיו.

אובינגטון ג'אנטוני (או.ג'יי הרבה יותר קליט) מאיו נולד בעיר הנטינגטון בווירג'יניה המערבית. הוריו – קני זיגלר ואלישה מאיו – היו שניהם בני 14 כשהוא נולד. זיגלר, שנחשב לאגדת תיכונים בהנטינגטון, השתדל לעזור כמה שיותר לאלישה בגידול התינוק (בין היתר מפני שהוא עצמו מעולם לא הכיר את אביו) וקריירת הכדורסל שלו דעכה. רק כשהיה בן 20 גילה זיגלר בפעם הראשונה ממי הוא קיבל את הגנים למשחק. דווין בארנס, אגדת תיכונים מקומית לא קטנה בפני עצמה כמה עשרות שנים קודם לכן, סיפר לזיגלר שהוא אביו הביולוגי. בארנס התקרב מאוד למשפחה הצעירה, ותוך זמן קצר החל להבין שהגנים לא פסחו גם על נכדו.

בגיל 10 או.ג'יי כבר הראה ניצוצות של גדולה במגרשי בית הספר היסודי. בארנס, שאימן קבוצת נערים שהשתתפה בליגות קיץ שונות, צירף לקבוצה את מאיו ואת חברו הטוב ביל ווקר, שסומן גם הוא ככישרון עולה. ביחד הצמד היה בלתי ניתן לעצירה. בתקופה של שנתיים הם רשמו 208 ניצחונות רצופים. בארנס כבר הבין על איזה מכרה של זהב הוא יושב.

מכיוון שבווירג'יניה המערבית צריך להיות לפחות בכיתה ט' כדי לשחק בליגת התיכונים, שכנע בארנס את הוריו של מאיו להעביר אותו לבית ספר פרטי באשלנד שבמדינת קנטאקי. אמנם גיאוגרפית אשלנד נמצאת מרחק קילומטרים ספורים בלבד מהנטינגטון (מעבר לנהר אוהיו) אבל בקנטאקי אין הגבלה על גיל השחקנים בליגת התיכונים, ומאיו, שהיה בכיתה ז', נרשם לנבחרת התיכון. את משחקו הראשון בקבוצה הוא סיים עם 27 נקודות, 7 ריבאונדים ושלוש חטיפות, כשהוא משחק נגד שחקנים שגדולים ממנו בארבע-חמש שנים. באותה שנה כבר כתבו עליו במגזין הנחשב Sports illustrated ובאתר האינטרנט ספורטליין של CBS, שהמליץ לקוראיו לזכור את השם או.ג'יי מאיו. בשנה לאחר מכן הוא הוביל את בית הספר הקטנטן (80 תלמידים בסך הכל) מאשלנד לראשונה בתולדותיו לשמינית גמר טורניר התיכונים של המדינה.

לקראת כיתה ט' עבר מאיו לתיכון נורת' קולג' היל, שנמצא קצת צפונית לסינסינטי, אוהיו. שם הוא גם חזר לשתף פעולה עם ווקר. בשנתו הראשונה הוא רשם ממוצעים של 31 נקודות, 9 ריבאונדים ו-7 אסיסטים למשחק, והפך מהר מאוד מתופעה מקומית לסנסציה כלל ארצית. כל מי שראה אותו משחק ידע שהוא רואה משהו מיוחד – קלעי מחונן מכל הטווחים, חסר פחד לחלוטין בחדירה לסל, עם צעד ראשון מטמטם, מוסר נהדר ששולט בקצב המשחק, שומר אחד-על-אחד נפלא שתמיד לוקח את הכוכב של היריבה, בעל יצר תחרותיות בלתי רגיל שבאמת שונא להפסיד ויודע להתעלות ברגעי ההכרעה. הוא שיחק בביטחון עצום מתוך ידיעה שהוא יכול לגבור על כל שומר מתי שרק ירצה.

בשנתיים לאחר מכן הוביל מאיו את נורת' קולג' היל לשתי אליפויות מדינה ברציפות, וזכה פעמיים בתואר 'מר כדורסל' של אוהיו שמוענק לשחקן התיכונים המצטיין במדינה. השנה מאיו יכול להפוך לשחקן הראשון שזוכה בתואר בפעם השלישית מאז... נו טוב, מאז לברון ג'יימס, אבל לברון היה הראשון שעשה את זה אי פעם.

משחקי התיכון של מאיו משכו תשומת לב אדירה, ומנהל הקבוצה נאלץ להעביר את המשחקים לאולמות גדולים יותר ויותר ככל שהביקוש גבר. בפברואר השנה מאיו ונורת' קולג' היל שיחקו נגד קבוצת התיכונים הטובה ביבשת - אוק היל אקדמי מווירג'יניה, לעיני קהל שיא של 16,500 איש. מחירי הכרטיסים הגיעו עד 200 דולר. הבאזז סביב מאיו השתולל, כל הזרקורים הופנו אליו, ומהר מאוד התחילו להגיע הצרות.

מאיו נוהג להגיד שהוא בסך הכל נער, וכמו כל נער הוא לפעמים מסתבך בצרות. ההבדל בין מאיו לשאר בני גילו הוא שההסתבכויות שלהם לא מגיעות לכותרות של העיתונות הארצית. מאז המעבר לסינסינטי, הוא הושעה מהלימודים שלוש פעמים. הנהלת התיכון שלו מעולם לא פירסמה את הסיבות להשעיות, אבל השמועות דיברו על תקרית אחת שבה מאיו חנק את בת-כיתתו, מקרה אחד לפחות של שימוש במריחואנה ותקרית נוספת של הכאת תלמיד ביחד עם כמה מחבריו לקבוצה. אחרי ההשעיה האחרונה, שעל פי הדיווחים היתה לתקופה של כחצי שנה, מאיו גישש אצל כמה מהתיכונים הידועים בעולם הכדורסל לגבי מעבר אפשרי. הוא כבר יצא לווירג'יניה כדי לסגור על מעבר לאוק היל אקדמי, אבל כשהמנהלים שם שמעו את הסיפורים שמאחורי ההשעיות שלו ההתלהבות שלהם התחלפה בסירוב מנומס להעברה. כרגע נראה שמאיו יעדיף לחזור הביתה להנטינגטון ולשחק בתיכון המקומי בשנה הבאה, ומתישהו במהלכה הוא יצטרך להחליט מה לעשות בשנה שאחריה.

אחרי הכנסת הסעיף האוסר את הרשמתם לדראפט של שחקנים שרק סיימו תיכון לתקנון ה-NBA, מאיו מצא את עצמו נתון ללחץ עצום מכל כיוון אפשרי. ראשון הלוחצים היה בוב האגינס. האגינס היה אחד המאמנים הראשונים שגילו את הכישרון של ווקר ומאיו, עוד בבית הספר היסודי בהנטינגטון, ולאורך כל שנותיהם בתיכון שמר איתם על קשר (רבים אף טוענים שהוא גם דאג להם כלכלית).

כשהאגינס פוטר בשנה שעברה מאוניברסיטת סינסינטי לא לקח לו יותר מדי זמן למצוא עבודה כמאמן מכללת קנזס-סטייט. ההנחה בענף היתה שהאגינס הבהיר למנהלי המכללה שההחתמה שלו כוללת גם את ווקר ומאיו כעסקת חבילה. מה שהאגינס לא לקח בחשבון היא כניסתו לתמונה של אדם חלקלק לא פחות ממנו בשם רודני גיולורי.

גיולורי מגדיר את עצמו בתור 'פעיל בטורנירי כשרונות', אבל בפועל העבודה שלו היא לקדם את האינטרסים של הסוכנים שהוא בקשר איתם אצל הספורטאים הצעירים, שהם כבר רואים בתור לקוחות פוטנציאליים. לספורטאי תיכונים ומכללות אסור לקבל שום הטבות מסוכנים או מכל גוף מסחרי כדי לשמור על מעמדם כחובבנים, וסוכנים שמעוניינים לכופף את החוקים צריכים להשתמש ב'מתווכים' כמו גיולורי. לפני כשש שנים הרחיקה הנהלת ה-NCAA שני כדורסלנים ממכללות דרום קליפורניה ופרזנו סטייט אחרי שחקירה העלתה שהם קיבלו מגיולורי כספים. אחרי המקרה ההוא גיולורי הוריד פרופיל לכמה שנים, ועכשיו הוא פועל חזק מאוד בגזרת או.ג'יי מאיו. בחודשים האחרונים הוא התקרב מאוד למאיו, שהגדיר אותו כ-"אדם הכי מרשים שפגשתי בחיי".

מרכז העסקים של גיולורי נמצא בלוס אנג'לס, והוא ניסה לשכנע את מאיו לשחק במכללת דרום קליפורניה (USC) שבעיר. בבסיס ניסיונות השכנוע הוא העמיד שיקול כלכלי – לוס אנג'לס היא שוק מסחרי ענק, השני בגודלו בארה"ב, בו תהיה לו אפשרות לחשיפה תקשורתית גדולה בהרבה ממקום כמו קנזס, עובדה שתוביל למיצובו של מאיו כמוצר שיווקי מוכר בקרב ציבור של מיליונים, ותפתח בפניו את הדלת לחוזי פרסום וחסויות גדולים פי כמה. מאיו הקשיב והתלהב. כוכבי המכללות של לוס אנג'לס נחשבים לסלבריטיז לכל דבר בעיר והזוהר של הוליווד מאוד קסם לו. עם כל הכבוד ליחסים ארוכי השנים שלו עם האגינס, הסיכויים שלו להתעורר בבוקר במעונות של הקמפוס של קנזס סטייט עם פריס הילטון במיטה הוא קטן משמעותית ביחס למעונות בדרום קליפורניה (אם כי עדיין קיים, כמובן). בתחילת יולי ערך מאיו סיור בקמפוס של USC, ולפי מספר עדויות אמר לצוות המאמנים שהוא עומד להודיע על התחייבות למכללה כבר בקיץ הקרוב.

האגינס, שהפרוייקט המושקע שלו ואולי גם הג'וב החדש החלו להתפוגג לו מול העיניים, החליט לפעול. הוא הציע לדווין בארנס, שהפך בינתיים לאפוטרופוס הרשמי של מאיו, משרה בתור מנהל ענייני הכדורסל בקנזס סטייט. הצעד הזה עורר הדים רבים, מכיוון שלמאמן מכללות אסור לתת לשחקן אפילו שטר של עשרים דולר בלי לחטוף השעיה לכל החיים, ופה מדובר בתשלום משכורת מכובדת לקרוב משפחה של מאיו, אך האגינס הכחיש שההצעה קשורה באיזשהו אופן לנכדו המוכשר של בארנס, וטען שהמניעים שלו הם מקצועיים לחלוטין. בינתיים מאיו דחה את החלטתו הסופית בנושא לסוף השנה.

השלישית ברשימת האופציות של מאיו היא אוניברסיטת פלורידה, אלופת המכללות הנוכחית. בשורותיה אמור להיות לו סיכוי הרבה יותר טוב להגיע גם להישגים קבוצתיים בשנה היחידה שהוא מתכוון לבלות בקולג' (גם USC וגם קנזס סטייט לא העפילו לפיינל פור כבר יותר מ-40 שנה), אבל סביר להניח שהשמש החמימה וסצנת המסיבות הפרועה של פלורידה הם מה שהכניסו את הגייטורס לרשימה של מאיו ולאו דווקא קבוצת הכדורסל המצויינת שלהם.

לאור השיקולים המנחים את מאיו בבחירת מכללה, קצת מפתיע שקנזס סטייט עדיין חזק במירוץ, מה שמעלה את השאלה האם כשהאגינס הציע לאו.ג'יי לשחק אצלו במנהטן הוא שכח לציין שמדובר במנהטן, קנזס (מקום מושבה של מכללת קנזס סטייט). יחי ההבדל הקטן.

עד הקיץ האחרון מאיו נחשב בקונצנזוס מקיר לקיר כפרוספקט מספר 1 במחזור שלו בכל שנה ושנה מאז כיתה ו'. הקיץ, חלק מאתרי הסקאוטינג המפרסמים רשימות של דירוגי איכות על פי מחזורים הורידו אותו בכמה מקומות. באתרים רבים הוא עדיין מדורג ראשון, אבל באתר NBADRAFT.NET הוא פתאום דורג שלישי במוק דראפט של 2008, ובאתר המקיף RIVAL.COM הוא התדרדר עד המקום החמישי בדירוג המחזור שלו. ההסברים המלומדים בפי הפרשנים של אותם אתרים לירידה במעמדו התמקדו בעיקר בהסחות הדעת שעברו על מאיו מחוץ למגרש. הם הטילו ספק ביכולת שלו לעמוד בלחץ הציפיות העצום.

או.ג'יי תמיד הצהיר שהמטרה שלו היא להגיע יום אחד להיכל התהילה של הכדורסל, לא פחות. מלעיזיו הרבים מפקפקים בהצהרה הזו. הם בטוחים שאהבת המשחק נמצאת אצלו רק במקום השני אחרי רדיפת הכסף והפרסום. לטענתם הדרייב שמניע אותו להיות הטוב ביותר ייפסק ביום שבו הוא יקבל את חוזה המיליונים. יש לפניו עוד דרך לא פשוטה לעבור עד שהיום הזה יגיע, אבל כשהוא יגיע תהיה לאו.ג'יי מאיו, שמחלק חתימות למעריצים מגיל 11, מקבל SMS-ים מלברון ג'יימס על בסיס שבועי, ומצית את הדמיון של כל אוהד כדורסל שרואה אותו, הזדמנות להוכיח לכולם מה הוא באמת שווה.

גארדפורוורד, 1.97, תיכון נורת' קולג' היל בסינסינטי

ביל ווקר נולד עם קפיצים ברגליים. הדאנקים המטורפים שלו הותירו כבר אלפי סקאוטים, מאמנים ושחקנים יריבים המומים, ומפחיד לחשוב שהבחור עדיין לא סיים לגבוה. הוא מנתר לגבהים בלתי נתפסים, מעל כל שומר והרבה מעל כל טבעת. הכינוי שלו, שגם מקועקע על זרועו הימנית, הוא "Sky Walker". ולא, זה לא בגלל לוק סקייווקר, זה בגלל שהוא פשוט הולך באוויר. כבר היום הוא מסומן כממשיך דרכם של גדולי העבר שלא ממש התחשבו בחוקי הגרביטציה כמו דומיניק ווילקינס ודיוויד תומפסון (ה"סקייווקר" המקורי).

אל תטעו לחשוב שמדובר רק באתלט פנומנלי - הוא גם כדורסלן לא רע בכלל. אחרי שבמחנות הקיץ של השנה שעברה הוא נתן בעיקר תצוגת תכלית של ריחופים ולא הרבה מעבר לזה, השנה הוא הראה שיפור גדול בקליעה מבחוץ, בהובלת כדור וביצירת מצבים לעצמו. הוא מנצל היטב את היתרון הפיזי שלו על שומריו ומשחק באגרסיביות רבה בשני צדדי המגרש. ווקר זוכה להערכה אדירה אצל כל הסקאוטים, נחשב לפרוספקט NBA בטוח, והגיע בשלב מסויים עד המקום השני בדירוג הארצי של בני גילו, אבל ביל ווקר הוא אפילו לא השחקן הכי טוב בקבוצה שלו. המקום הזה היה שמור תמיד לאו.ג'יי מאיו.

ווקר ומאיו גדלו כאמור ביחד בהנטינגטון. אוהדי הכדורסל בווירג'יניה המערבית, מדינה קטנה שבמשך עשרות שנים תרומתה לעולם הכדורסל הסתכמה בג'ייסון וויליאמס אחד ואיזה קווין פיטסנוגל פה ושם, זכו פתאום להתגאות בשני שחקני התיכונים הטובים ביבשת. זקני המדינה הזכירו להם שזאת לא הפעם הראשונה. בשנות החמישים כיכבו בווירג'יניה המערבית שניים מטובי התיכוניסטים באותה תקופה – ג'רי ווסט והאל גריר. שניהם הפכו מאוחר יותר לאלופי NBA וחברים בהיכל התהילה. אבל בניגוד לווסט וגריר, שנולדו בהפרש של שנתיים אחד מהשני וגדלו במקומות שונים במדינה, ווקר ומאיו נולדו באותה עיר, ובהפרש של חודש בלבד זה מזה.

כששני הילדים סיימו את כיתה ו', דווין בארנס, סבו של מאיו, רצה לשלוח את שניהם לבית ספר בקנטאקי כדי שיוכלו לשחק בנבחרת התיכון. אמו של ווקר התנגדה למעבר, והוא נשאר בעיר בזמן שמאיו החל לקרוע רשתות מול התיכוניסטים בקנטאקי. ווקר עבר בכמה בתי ספר בשנתיים לאחר מכן, כולל תקופה קצרה בבית הספר של מאיו באשלנד, ולקראת התיכון שניהם נרשמו לתיכון נורת' קולג' היל באוהיו.

כשהסיפור על שני ילדי הפלא מהתיכון בסינסינטי החל לתפוס כותרות בעיתונות הארצית לא היתה לווקר בעיה לנגן כינור שני למאיו. הוא קיבל על עצמו את תפקיד הסייד-קיק, "ההוא שמסיים את ההאלי הופים של או.ג'יי". גם כתבים שממש ניסו לא הצליחו לסכסך ביניהם. "כל גרגר מתשומת הלב שהוא מקבל מגיע לו" אמר ווקר על חברו הטוב. הם תכננו לזכות השנה באליפות המדינה השלישית שלהם ואז להמשיך ביחד לקולג'. אבל אז משהו השתבש.

בתחילת יולי השנה הודיע דן רוס, מנכ"ל ארגוני הספורט התיכוני באוהיו שווקר לא יוכל לשחק כדורסל בשנתו האחרונה בנורת' קולג' היל. חקירה מקיפה שערך רוס בנושא גילתה שווקר עבר בתור תלמיד כיתה ח' במהלך שנת הלימודים מחטיבת ביניים בווירג'יניה המערבית לבית הספר של מאיו באשלנד, שם הוא נרשם משום מה לכיתה ט'. באשלנד טענו שלא היו אצלם מקומות פנויים בכיתה ח' ובגלל גילו המתקדם (גם הוא וגם מאיו נשארו כיתה ביסודי) רשמו אותו לכיתה ט'. ווקר עזב את בית הספר באשלנד אחרי חודשיים בלבד ועבר לנורת' קולג' היל. מאיו הצטרף אליו לקראת סוף שנת הלימודים ושניהם החלו את שנת הלימודים הבאה כתלמידי כיתה ט'.

החקירה של רוס לא הצליחה לקבוע האם המנהלים בנורת' קולג' היל הורידו את ווקר כיתה בכוונה לפי דרישתו של בארנס שחיפש תיכון שיסכים לרשום את שני הנערים לאותה כיתה או שבאמת נעשתה כאן טעות בתום לב, אבל זה לא היה רלוונטי למסקנות החקירה.

הממצאים גילו שווקר שיחק בנבחרת התיכון של אשלנד כ-16 משחקים שהתפרשו על פני שני סמסטרים, מה שנחשב על פי התקנון באוהיו כשנת משחק מלאה כתיכוניסט, כיוון שהוא היה רשום בכיתה ט'. לאחר ששיחק שלוש שנים בתיכון בסינסינטי, נקבע כי ווקר כבר השלים את ארבע השנים המותרות לספורטאי להתחרות במסגרת תיכונית ועל כן הוא אינו רשאי לשחק בשנתו האחרונה בתיכון.

ווקר המאוכזב ערער על ההחלטה, ולאחר שהערעור נדחה נשארו לו שתי אופציות - הישארות בנורת' קולג' היל מבלי לשחק במשך שנה שלמה או מעבר למכינה תיכונית חמש-שנתית שבה הוא כן יוכל לשחק אבל בלי מאיו. שתי האפשרויות לא מצאו חן בעיניו, אבל ייתכן שבסופו של דבר הפסיקה של רוס תהיה מבחינת ווקר ברכה במסווה.

מומחים משפטיים מכל הארץ, ביניהם גם מייקל מקאן שייצג את מוריס קלארט בתביעתו נגד ה-NFL, טענו שהפסיקה תאפשר לווקר להיכנס כבר לדראפט ה-NBA הקרוב ב-2007, שנה לפני שאר בני גילו, כיוון שהוא יעמוד עד אז בשני הקריטריונים שאמורים למנוע מתיכוניסטים להיכנס לדראפט – גיל מינימלי של 19 (ווקר יהיה אפילו בן 19 וחצי) והפרש של שנה לפחות מהיום שבו המחזור שלו מסיים את התיכון. מקאן טוען שעל פי השפה המשפטית של הפסיקה מחזור סיום התיכון של ווקר הוא 2006, ולכן הוא יהיה רשאי להיכנס לדראפט הקרוב.

דוברי ה-NBA, שידעו איזו קופת שרצים של תביעות דומות תיפתח אם הם יאשרו מהלך כזה, מיהרו להצהיר שווקר אינו שונה משאר בני המחזור שלו ושהוא לא יוכל להיכנס לדראפט לפני 2008, כיוון שהוא יחשב כבוגר תיכון רק לאחר שיסיים את לימודיו. מקאן מצידו ממשיך לטעון שיש לו קייס מצויין.

ווקר, שאמור להיות בחירת לוטרי וודאית אפילו בדראפט הקרוב שצפוי להיות משובח ביותר, עוד יוכל להגיע למצב שבו הוא כבר יספור את הכסף הגדול בזמן שמאיו עוד יגיש עבודות בקולג' (כמובן שלא יכתוב בעצמו, אבל יגיש). ועם קצת עזרה מכדורי הפינג פונג של דיוויד סטרן שני החברים הטובים מהנטינגטון עוד יוכלו למצוא את עצמם באותה קבוצה גם ב-NBA.

נמשיך בסדרה בימים הקרובים.