מזה למעלה מעשור מתפשטת בעולם המוסלמי הסוני, במיוחד בסעודיה וביתר מדינות המפרץ, תופעה של נישואים ללא מחויבות המכונים נישואי "מסיאר". בנישואים אלו מוותרת האישה על חלק מן הזכויות שהקנה לה האסלאם, כגון הזכות למגורים, הזכות שהבעל יפרנס אותה ובמקרה שהוא נשוי לנשים נוספות, הזכות לשהות במחיצתו במידה שווה לנשים האחרות. במרבית המקרים נישואים אלו מתקיימים בחשאי, ללא ידיעת נשותיו האחרות של הגבר, למרות שנערך חוזה בנוכחות עדים ולמרות שמקובל לקבל את הסכמת האפוטרופוס של האישה ומתבצע רישום ותיעוד של הנישואים בבתי הדין.
מחקר שערך בנושא מכון ממר"י לחקר תקשורת המזרח התיכון, מגלה כי לאמצעי התקשורת המודרניים חלק נכבד בהגדלת תפוצתם של נישואי המסיאר בשנים האחרונות. מן המודעות המופיעות באתרי שידוכים אסלאמיים באינטרנט ניתן ללמוד על אופיים של נישואים אלו.
אחת המודעות שפורסמו אומרת: "צעיר בן 26 מאיחוד האמירויות הערביות מבקש להינשא בנשואי מסיאר לגרושה, אלמנה או רווקה. הגיל לא משנה". בהודעה אחרת נכתב: "ד"ר מצרי בן 45 מחפש סעודית יפה ולבנה מג'דה בגיל 28-40 לנשואי מסיאר. אבוא אליה פעמיים בשבוע."
לאור הגידול הרב במספר נישואי המסיאר בשנים האחרונות ולנוכח הויכוח שמעורר הנושא, הן בקרב חכמי ההלכה והן בקרב הציבור, נדרש לאחרונה "המכון להלכה אסלאמית" שבמכה, לעסוק בנושא. בחוות דעת הלכתית שפורסמה באפריל התיר המכון נישואים שבהם "האישה מוותרת על מגורים, על פרנסה ועל חלקה (בחיים משותפים עם בעל), או על חלק מכך, והיא מסכימה שהגבר יבוא לביתה בכל זמן שירצה ביום או בלילה."
כמו כן, הותרו נישואים המוכרים בשם "נישואי פרינד" שבהם "הנערה נשארת בבית משפחתה והיא והגבר נפגשים בכל עת שרצונם בכך, או בבית משפחתה או בכל מקום אחר, שכן אין להם מגורים ופרנסה (משותפים)". נישואים מסוג זה נועדו לענות בעיקר על צרכי הצעירים המוסלמים במערב המושפעים מתופעת החברות הרומנטית בין גברים לנשים במערב ומבקשים לגיטימציה דתית ליחסיהם.
נישואין לגיטימיים או שמא ניצול מחפיר?
המצדדים בנישואי המסיאר טוענים כי הם עונים בראש ובראשונה לצרכיהן של נשים שקטן סיכויין למצוא בן זוג לנישואים רגילים. הכוונה לאלמנות, גרושות ובמיוחד לנשים רווקות שעברו את גיל הנישואים. המתנגדים לסוג נישואים זה, כולל הרוב המכריע של הנשים, טוענים כי נישואים אלה הינם בבחינת ניצול לרעה של מצבן החברתי הקשה של נשים לא נשואות והם נועדו לשרת את יצריו של הגבר, מבלי לדאוג כלל לצרכי האישה והילדים שעשויים להיוולד.
נישואים בלתי מחייבים אלו מזכירים במידה רבה את נישואי ההנאה ("מותעה"), המקובלים באסלאם השיעי מראשיתו. בניגוד לנשואי המסיאר, נשואי המותעה בשיעה קצובים בזמן ואין צורך בגירושים על מנת לסיימם, אך על פי רוב גם נשואי המסיאר אינם מאריכים ימים ואין בעיה לסיימם בגירושים. לאורך השנים היו נשואי המותעה נקודת מחלוקת עיקרית בין האסלאם השיעי לבין האסלאם הסוני, שראה בהם פריצות במעטה דתי.
על יסוד התייחסותם הביקורתית לנישואי מותעה ולנישואים הקצובים בזמן, אסרה חוות הדעת שפרסם "המכון להלכה אסלאמית" באפריל 2006 נישואים שבהם הגבר מצהיר כי במקרה שהאישה תכנס להריון הנישואים בטלים. המכון הסביר כי "נישואים אלו פגומים, משום שיש בהם אלמנט של הנאה ("מותעה"), שהרי קביעת פרק זמן מסוים כמו חודש, או פרק זמן שאינו ידוע (מראש) כמו הולדת ילדים, הופכת את הנישואים ל'מותעה', ומוסכם פה אחד שנישואי המותעה אסורים."
סוג שני של נישואים שנאסרו על ידי המכון הם "נישואים עם כוונת גירושים", כלומר נישואים שבהם "הבעל מסתיר בלבו (כוונה) לגרש את האישה לאחר תקופה מסוימת, כמו עשרה ימים, או לאחר תקופה לא ידועה (מראש) כמו מועד סיום לימודיו או המועד בו ישיג המטרה שלמענה הגיע (למקום בו פגש את האישה). "למרות שחלק מחכמי הדת מתירים נישואים מסוג זה, הבהירה חוות הדעת כי "המכון להלכה אסלאמית" אוסר אותם, הואיל ויש בהם משום "תרמית והונאה, שהרי לו האישה או האפוטרופוס שלה היו יודעים זאת מראש הם לא היו מסכימים לחוזה נישואים זה".
"האשה נתונה לביקורת חברתית משום שהסכימה להינשא"
ערוץ נוסף להתקשרות בנשואי מסיאר הוא ערוץ השידוך המסורתי. שדכנית סעודית ותיקה סיפרה ליומון "אל-שרק אל-אוסט" כי מאז חוות הדעת ההלכתית המתירה נשואי מסיאר היא מקבלת מדי יום לא פחות מ-15-20 פניות בעניין מגברים בגילאים שונים. החל מצעירים מתחת לגיל 20 שאינם מתנגדים להינשא לנשים בנות ארבעים ומעלה וכלה בגברים בני שבעים. לדבריה, הצעירים המתחתנים עם נשים בנות 40 ו-50 נשארים עמן עד שהם מסיימים את לימודיהם. הנישואים נשמרים בסתר מההורים וכאשר הבחור מסיים את לימודיו האוניברסיטאיים הוא נישא לאישה אחרת שבוחרת עבורו המשפחה. לדברי השדכנית, מחצית מן הבקשות לנשואי מסיאר מגיעות מצעירים בשנות העשרים לחייהם.
מאז התפרסמה חוות הדעת ההלכתית התרבו נשואי מסיאר בעיר ג'דה במיוחד בקרב נשים בגיל 30-40. לדברי השיח' עבד אל-כרים אל-ע'אמדי, המפקח והמתאם הכללי של הנישואים בג'דה, מרבית המבקשות נישואים אלו הן נשות עסקים, מורות, רופאות, אחיות ואלמנות.
הסופרת הסעודית ד"ר אבתסאם חלואני, שחקרה את התופעה ופרסמה מספר מאמרים בנושא, מצאה מספר מאפיינים של נשואי המסיאר: רוב הנשים הנישאות בדרך זו אינן סעודיות והן מערים גדולות ספציפיות; בחלק מנשואי המסיאר האישה מוותרת רק על חלק מזכויותיה; חוזי נישואים רבים מתבצעים ללא נוכחות האפוטרופוס, אלא בנוכחות נציג ציבור; חלק מהנשים שנישאו במסיאר דורשות להתגרש לאחר תקופה כלשהי כדי להינשא מחדש ולקבל מוהר חדש; גברים רבים מתנים לנשים תנאים כגון "אם הידיעה על הנישואים תתפרסם, את מגורשת", "אם תכנסי להריון, את מגורשת"; רבים מהגברים מתגרשים כשמתעורר חשד שהידיעה על נישואיהם הגיעה למשפחותיהם; סטודנטים רבים המגיעים מחוץ לעיר מבקשים להינשא בדרך זו; רוב נשואי המסיאר אינם מאריכים ימים ומסתיימים בגירושים.
מסקר שערכה ד"ר חלואני בקרב 64 נשים עובדות בעיר ג'דה עולה כי 81% אינן תומכות בנשואי מסיאר, 9% תומכות בו באופן מוחלט ו-8% תומכות בו בנסיבות מסוימות בלבד.
הסיבות שציינו הנשים התומכות בנשואי מסיאר היו: הנישואים ממלאים צורך רגשי של האישה; האישה יכולה להתפנות למחויבותיה האחרות בחופשיות; מחויבות מעטה כלפי בן הזוג; האישה נשארת אצל משפחתה ולא מפסידה אם הנישואים נכשלים, שכן הפרידה קלה במקרה של חוסר התאמה.
הסיבות להתנגדות לנישואי מסיאר: האישה אינה מקבלת את זכויותיה כמו אישה בנישואים רגילים; חסרה תחושת ביטחון ויציבות; זלזול באישה; תלות ברצונו של הבעל; נישואים אלו עשויים לאלץ את האישה שלא להוליד ילדים; האישה חשה כחוטאת משום שהנישואים חשאיים, או שההכרזה עליהם מוגבלת; פחד מפני בעיות צפויות כאשר האישה הראשונה תשמע על נשואי בעלה.
ההשפעות של נישואים אלו כפי שעולה מן הסקר: פגיעה בילדים משום שאין בסיס של משפחה; פגיעה בנשים משום שלבעל אין כל אחריות כלפיהן; גידול במספר הגרושות, במיוחד לאחר שהדבר נודע לאישה הראשונה; בעיות כלכליות לנשים שנולדו להן ילדים מנישואים אלו; האישה נתונה לביקורת חברתית משום שהסכימה להינשא בדרך זו; סבל נפשי של האישה בשל פחד מתמיד מתוצאות נישואים אלו.