אולמרט מכריז על ועדות הבדיקה - הנאום המלא

כבוד השר, ראשי הערים, חברים וידידים יקרים.

אני שמח על ההזדמנות שניתנה לי לפגוש אתכם פעם נוספת, נפגשנו לא מעט בזמן האחרון וגם זו איננה הפגישה האחרונה. בהמשך, אשתף אתכם בדרכים כיצד אני מתכוון לבדוק את אירועי המלחמה, להפיק את מלוא הלקחים ולהיערך לקראת העתיד במהירות האפשרית.

אני רוצה להבהיר דבר אחד: האחריות להחלטה לצאת למלחמה, להגיב בעוצמה צבאית, לא לשתוק על הפגיעה בחיילינו ובתושבינו ובריבונותנו, כמו גם האחריות על תוצאות המלחמה, כולה שלי.

במערכה האחרונה העורף הישראלי, האזרחי, היה המטרה העיקרית של האוייב. ולא במקרה. מטרת החיזבאללה הייתה להוכיח את תיאורית קורי העכביש שלו. לפגוע בעורף, להרוג, להטיל אימה, מתוך כוונה לגרום לבהלה, לפאניקה, לצעקה ציבורית שתשתק את פעולות צה"ל.
הם האמינו שלחץ על העורף שלנו הוא קרש ההצלה שלהם. הם קיוו שהעורף האזרחי שלנו לא יעמוד והם הופתעו. העורף עמד.
הוא עמד בזכות התנהגותם של אזרחים במקלטים ובמקומות העבודה.
הוא עמד בזכות רוח ההתנדבות והסולידריות של החברה הישראלית שהתגייסה כולה לעזור, להתנדב, לתרום, לארח, לעשות כל מה שאפשר. הוא עמד בזכות המנהיגות שלכם, במקומותיכם, בקרב התושבים שלכם, כשאתם פועלים בתבונה ובאומץ. גם בזכות פעולות הממשלה, שפעלה מהימים הראשונים, בעיצומה של מערכה צבאית קשה, שהתרגשה עלינו.

כן, העורף עמד, ובזכותו, במידה רבה, החיזבאללה נכשל מלהרתיע אותנו.

אני יודע שיש מחלוקות לגבי מידת ההצלחה, שהיא אולי תלויה ברמת הציפיות המוקדמות. יש שמיהרו לסכם. רבותיי – סבלנות. דבר אחד ברור: בביירות ובבירות אחרות במזרח התיכון הבינו שאנחנו לא עוברים לסדר היום על פגיעה בריבונותינו, באזרחינו ובחיילינו. את השיעור הזה, החשוב כל כך למדנו אנחנו לעצמנו, ולמד גם העולם.

אתם זוכרים את הנאום הראשון של נאסרללה בטלוויזיה, הזחוח, הלועג לנו, הבטוח בניצחונו. ראינו את נסראללה אתמול אומר בפשטות בנאום החרטה: "לו ידעתי שאלה תהיינה התוצאות ולו אחוז אחד בלבד – לא הייתי מורה על החטיפה ומתחיל המלחמה". פשוט מאד.

אם מישהו, לפני חודשיים, היה חוזה תוצאות כאלה היינו אומרים שהוא מגזים.

מה המצב היום:

* חיזבאללה הורחק מהגדר, מהגבול. אין יותר מוצבים של חיזבאללה מעל מנרה, מעל דובב, מעל אביבים, מעל מרגליות. אין עמדות שולטות מעל הגבול.

* מרבית כוחות הקו הראשון של החיזבאללה הושמדו. מאות הרוגים, מאות פצועים. הכוח הזה שהתאמן שנים להתקיף אותנו הוכה קשות מהאוויר וגם על הקרקע

* רוב הטילים ארוכי הטווח שהיו כלי האיום האסטרטגי על ישראל הושמדו בשעות הראשונות של המערכה, במבצע מזהיר של חיל האוויר הישראלי תוך 34 דקות, מבצע שהזכיר את השמדת חילות האוויר של מדינות ערב בששת הימים ואת הטילים הסוריים של"ג.

* מעוזי חיזבאללה בביירות וכל מפקדותיו ומתקניו הושמדו. ראשי החיזבאללה הפכו חסרי בית, נעים ונדים, נרדפים ומחפש מקלט.

* צבא לבנון מתפרס בדרום, על גבולנו הצפוני כדי למנוע מחיזבאללה לחדש את האיום עלינו בפעם הראשונה מאז פרוץ מלחמת האזרחים בלבנון לפני 35 שנים.

* כוח רב לאומי חזק המבוסס על צבאות של מדינות אירופה מתארגן כדי להיכנס ללבנון ולסייע לה לבלום את החיזבאללה.

* החלטה 1701 מהווה את אחד ההישגים החשובים ביותר של ישראל בזירה הבין-לאומית. אם תיושם במלואה – מצבנו בגבול הצפוני יהיה טוב לאין שיעור מזה שהיה ב- 12 ליולי.

לא הייתה זו מלחמה רק נגד החיזבאללה. החיזבאללה צויד במיטב כלי הנשק, בטילים, בציוד לראיית לילה, בטילים אנטי טנקים, בקטיושות ובכל כלי משחית אפשרי. איראן וסוריה הפעילו את כל המנגנונים, נתנו את כל הגיבוי והיו בעצם התשתית והבסיס שמולם ניצבה מדינת ישראל בחודש האחרון. לעולם ברור כי החיזבאללה הוכה. היטיב לנסח זאת נשיא ארצות הברית, ידידה הגדול של ישראל, ג'ורג' בוש שאמר לפני ימים אחדים כי בקרוב מאוד יתברר כמה ניצחה ישראל וכמה הובס החיזבאללה, ואלה שניצבו מאחריו.

בפעם הראשונה יש סיכוי להסדר בלבנון שיוביל להסרת האיום המיידי על ישראל. זה סיכוי זו איננה וודאות. עלינו לעמוד על המשמר, להמשיך במאמץ המדיני, ולהיות מוכנים להשתמש בכוח כדי להגן על עצמנו אם נידרש לכך, אם ההסדר המדיני ייכשל.

השגנו זאת משום שלא נרתענו מהפעלת הכוח כשצריך, אבל נהגנו באיפוק ובאחריות כשהיה אפשר. ידענו להורות לצבא לפעול ללא היסוס כשהיה צריך וגם ידענו לסיים כשנוצרה ההזדמנות המדינית הראשונה הנכונה לכך.

אז האם הכל טוב? לא. לא הכל טוב. ספגנו אבידות קשות. נכון הם ספגו יותר, אבל זה לא מנחם אותנו על חלל אחד, על בן אחד שנפל, על אזרח אחד שנהרג. לא הצלחנו לעצור את הקטיושות. צריך להודות – לא היה לנו ולא לאף אחד אחר פתרון ראוי לעצירת נשק תלול מסלול. אפילו שליטה מוחלטת בשטח לא מעניקה חסינות מוחלטת. אבל צריך לזכור שגם הקטיושות מלבנון והקאסמים מעזה – לא מצליחים לעצור אותנו. והחשוב מכל – עדיין לא החזרנו את הבנים הביתה. ממשלת ישראל ואני בראשה לא נחסוך כל מאמץ להגיע אליהם ולהחזיר אותם.

אני, אהוד אולמרט, ראש ממשלת ישראל, מבטיח לכם שהם ישובו הביתה, אולי לא מהר כמו שרצינו, אבל הם ישובו הביתה.

ונכון, לא הכל פעל כפי שרצינו. לא בכל מקום היינו מוכנים כפי שהיינו צריכים להיות. לא תמיד השגנו את התוצאות שלהן קיווינו. לא הכל דפק. היו תקלות. היו ליקויים. היו גם כישלונות. גם אם המאזן הכולל חיובי, אסור לנו להעלים עין מהכישלונות, אסור לנו לטייח, אסור לנו לעבור לסדר היום.

אין לנו זמן. עלינו לפעול במהירות. זו חובתי, כראש הממשלה לבדוק הכל, להסיק מסקנות, להפיק לקחים ולתקן את כל מה שטעון תיקון. ואני אמלא את חובתי זו, כפי שהבטחתי מייד עם סיום הלחימה.

מהיום הראשון ידענו כולנו, כי מלחמה זו תגבה מחירים כבדים, בחזית ובעורף. ידענו כי נחשף לירי של רקטות וטילים שיכוונו אל מרכזי האוכלוסייה, שקלנו היטב את הסיכונים והחלטנו – כי אם לא עכשיו – אימתי?. אלמל