מחר יהיה "חם ומעיק"

"גם מחר יהיה חם ומעיק". כך בחר דן כנר לסיים את מהדורת החדשות של "קול ישראל" לפני ימים אחדים. לא קשה היה להבחין בנימה הצינית שבה נאמרו הדברים. אכן מעיק, אך לא רק בשל מזג האוויר. נראה, שהמלחמה האחרונה, לצד הפרשה האומללה בה נקשר בית הנשיא, יצרו תחושת מועקה לא קטנה בתודעה הקולקטיבית שלנו, כישראלים. התהליך, שהחל הרבה לפני הקיץ הנוכחי, מגיע עתה לשלב מכריע: יותר ויותר אנשים מואסים בסמלי השלטון ובמייצגיו.

לא לחינם אני קושר בין המלחמה בלבנון ופרשת ההטרדה המינית/האונס. מוסד הנשיאות - כמו גם ראשות הממשלה והמטה הכללי - כולם עברו טלטלה עזה בתקופה האחרונה. הציבור כבר לא מאמין שראש הממשלה והרמטכ"ל יודעים לקבל את ההחלטות הנכונות ופועלים משיקולים ענייניים. הנשיא, שכל קיומו 'מוצדק' בהיותו סמל - נקשר עתה בסממנים שליליים ואפלים, ובקרוב נדע אם גם פליליים ובלתי חוקיים.

ומי אשם בכל? אנחנו, הם ואתם. מי שבחר באולמרט ובקדימה להנהגת השלטון, חרף כל הרבב שדבק בראשיה. מי שנתן לאדם מתנשא וחסר רגישות לעמוד בראש הצבא שלנו. מי שמינה אדם לא מתאים לתפקיד שר הביטחון – כדי לקנות את שותפותה של המפלגה שלו. ומי שאפשר לפוליטיקאי קטן להפוך לנשיא המדינה מתוך אינטרסים מפלגתיים. הכל מתחיל ונגמר באנשים שמאיישים את המשרות הבכירות ונושאים בתפקידים הציבוריים רמי הדרג.

ועדת החקירה לא תשנה דבר וחצי דבר במציאות העגומה אליה נקלענו, באשמתנו. גם אם יערפו כמה ראשים – אלה שימונו במקומם לא יהיו בהכרח ראויים יותר. ייקחו את אולמרט, פרץ וחלוץ, ויביאו את ביבי, ברק ומופז. ומה אז?

אולי הגיע הזמן להודות בכך שהדמוקרטיה הישראלית פשטה את הרגל. העם לא יודע מה טוב עבורו, וכורה, במו ידיו, את קבר האחים של עצמו. פעם אחר פעם נבחרים האנשים הלא מתאימים לתפקידים הלא נכונים. אנחנו, בתגובה, מרימים גבה ומתפלאים, ומסירים בכך את האחראיות מעלינו. ה"אלטרנטיבות", שצצות חדשות לבקרים, מתגלות במוקדם או במאוחר כצד שונה של אותו מטבע שחוק; מי שבאמת יכול להציע אלטרנטיבה נדחק לשוליים סהרוריים או נמלט כל עוד נפשו בו מהפוליטיקה.

איך ניתן לשבור את מעגל הקסמים הזה? דומה שרק מהפכה או רעידת אדמה עשויה להזיז משהו. וגם זה לא בטוח. למי יש חשק לצאת מהמזגן, כשבחוץ חם ומעיק.