לפני כחודש, בעיצומה של המלחמה בלבנון, השתתף אליוט כהן בהפגנה נגד "התוקפנות הישראלית בעזה ולבנון" שהתקיימה במנהטן. כהן, יהודי ניו-יורקי בשנות השישים לחייו, לא האמין שזה קורה לו. בשיחה עם וואלה! חדשות הסביר כי ההפגנה הייתה הפעם הראשונה בחייו שהתייצב באופן ברור נגד מדיניות ישראלית.
"תמיד האמנתי שישראל היא הגוף הליברלי והדמוקרטי ביותר במזרח התיכון, והרגשתי גאה על כך", הוא מסביר. "מה שקרה בלבנון, גרם לי לשנות את דעתי. לבנון היא מדינה ליברלית שמנסה להתמודד עם קנאים מוסלמים. במקום לחזק את הממשלה הלבנונית החילונית, ישראל הרסה את שכנתה ונתנה פרס לחיזבאללה".
בזמן המלחמה דווח בתקשורת הישראלית על "התגייסות חסרת תקדים" של יהדות ארה"ב למען ישראל. סטודנטית מאזור בוסטון, פעילה בחוגי הקהילה היהודית, שבחרה להישאר בעילום שם, ציינה בפנינו כי הדיווחים לא משקפים בהכרח את המציאות: "הרבה אנשים מרגישים שמשהו לא בסדר קרה בלבנון, שישראל הגזימה במידת השימוש בכוח. אנשים ראו תמונות איומות בטלוויזיה, וישנן הרבה דילמות. צריך להבין כי בשביל יהודי אמריקאי ממוצע, שאינו פעיל שמאל, קשה מאוד לצאת להפגין נגד ישראל. הרוב יושבים בבית, מסתכלים בבלבול ולא ממש יודעים מה לעשות".
מי שיכול להעיד היטב על שינויים בדעת הקהל היהודית-אמריקנית הוא מיטשל פליטניק, מנהל "קול יהודי לשלום", ארגון שמאל יהודי-אמריקני שקיים מספר הפגנות נגד המלחמה. "בחודש האחרון חווינו עומס חריג של פניות. עשרות אלפים מתקשרים ושולחים מיילים, מבקשים להצטרף לפעילות, או פשוט משתפים אותנו בהתלבטויותיהם ובתחושותיהם".
גורמים ימניים ביהדות ארה"ב רואים ב"קול יהודי לשלום" ארגון קיצוני ואנטי-ישראלי, אבל פליטניק אומר כי רוב הפניות שמגיעות לארגון מתאפיינות בדאגה לישראל. "אנשים מבינים שתמיכה בישראל ותמיכה בכיבוש הם שני דברים שונים. שתמיכה בישראל משמעותה התנגדות למלחמות ואלימות במזרח התיכון. ישראל זקוקה נואשות ליחסים יציבים עם שכנותיה, ולכן מי שבאמת אכפת לו מישראל, מעוניין לקדם את השלום".
סניפים של "קול יהודי לשלום" קיימים במספר ערים גדולות ברחבי ארה"ב, כאשר הסניף המרכזי ממוקם בצפון קליפורניה. במהלך המלחמה בלבנון, פעילותו של הארגון התמקדה בביקורת קשה על ממשל בוש. לטענתו של פליטניק, "ממשל בוש נחשב בטעות כממשל טוב לישראל, אבל למעשה הוא פועל נגד האינטרסים שלה. לבנון הציעה הפסקת אש כבר בתחילת הלחימה, אישור מהבית הלבן יכול היה לחסוך את חייהם של עשרות ישראלים ומאות לבנונים, אבל קונדוליסה רייס שידרה לישראל להמשיך במלחמה. כולנו יודעים מה היו תוצאות המדיניות הזו".
פליטניק מסכים עם גורמים שונים בעיתונות האמריקאית, שטענו כי המלחמה הישראלית בלבנון תוכננה תוך מעורבות עמוקה של הממשל. "כל מה שקרה בלבנון בחודש האחרון לא ממש היה הגיוני מבחינת ישראל, שאמורה להיות מודעת לאופן בו חיזבאללה מרוויח מהריסת לבנון, אבל זה בהחלט היה הגיוני מבחינת ממשל בוש, וראייתו הפשטנית את המזרח התיכון".
הזיהוי המסוכן בין בוש לישראל
הזיהוי האוטומטי כמעט בין ממשל בוש לבין ישראל מדאיג את פליטניק, שמאמין גם כי האלימות במזרח-התיכון גורמת להגברת המתיחות בין קהילות שונות בארה"ב. לדעתו, דווקא פעילי השלום היהודים תורמים הרבה להרגעת הרוחות. "מוסלמים מתונים תמיד מגיבים בהתרגשות גדולה לקיומם של ארגונים שמאל יהודים. נכון, הקיצונים האנטישמים ימשיכו להיות כאלה גם אחרי שיראו אותנו מפגינים, אבל בשביל הרוב המתון, אנחנו מהווים חידוש מרענן ומעודד. גם זו סיבה טובה בשביל הרבה אנשים להצטרף לפעילות. להוכיח שהקהילה היהודית היא לא מקשה אחת, לשבור הרבה דעות קדומות".
פעילי שמאל יהודים-אמריקאים מקווים כי המומנטום שהחל בעקבות המלחמה בלבנון, ישמש ליצירת לחץ ציבורי בעד משא-ומתן עם סוריה והפלסטינים. אדם לוין, סטודנט מקליפורניה שהחליט לאחרונה להצטרף ל"קול יהודי לשלום", אומר כי לדעתו אסור לשכוח גם את החיילים החטופים. "דרך טובה להתחיל את השיחות בין ישראל לבין שכנותיה, זה להגיע להסכמה על שחרור הדדי של אסירים. זו מטרה שרוב הציבור היהודי-אמריקאי יכול להזדהות איתה, כדאי להתחיל לפעול בנושא הזה".