האברד סטריט שיקגו דאנס בפסטיבל ישראל: חוויות קטנות וטובות

מאת ניני קלקין

יש משהו בערב הכולל יצירות שונות וכוריאוגרפים שונים, המפרק את חווית הצפייה ביצירת אמנות לפרוטות של חוויות קטנות, חלקן טובות וחלקן רעות.

לצערי, הערב הרפרטוארי של האברד סטריט דאנס שיקגו חזר ואישר את אי-רצוני לצאת מן הבית שוב ל"ערב רפרטואר", ערב עם טעם של "תרבות להמונים". אם אני "המונים" אז הערב לא מספיק מלהיב ואם אני "שוחר תרבות", הערב לא היה בעל משקל תרבותי מספיק כדי שייחשב לכזה. שנו את הסגנון לכאן או לכאן.

בכל זאת שתי יצירות נפלאות היו בערב.
הראשונה היתה "קוורטט לארבעה (ולפעמים לאחד, שניים או שלושה)" של קווין או'די, בליווי מוסיקה של קווין וולנס.
הרקדנים נראו נינוחים באופן מיוחד ביצירה זו, ואהבתם ליצירה ניכרה בכל תנועה שעשו. היצירה הכל כך עכשווית, כל כך אמריקאית "יושבת" עליהם נכון. אופן הביצוע היה קליל ומדויק. הם עמדו הן באתגרים הטכניים והן בשינויים החדים שבין מצב אחד למשנהו, והצליחו להעביר את הלך הרוח של היצירה.

בקהל ישבו ילדים צעירים שנטו להתעייף. יצירתו הארוכה (עשרים ואחת דקות) של או'די, ללא פעלולי תאורה וללא תלבושות נוצצות נראתה להם בתחילתה כמרשם ודאי לשעמום. למרבה הפלא, ככל שנתארכה היצירה ילדי בית הספר מצאו את עצמם עוקבים בדריכות אחרי כל ניואנס וכל שינוי בתבנית הבמה, כי כשהאמנות טובה, כל ילד יכול להבין .

היצירה השניה היתה "שישה ריקודים" של ירי קיליאן למוסיקה של מוצרט. יצירה קלילה למראה ועוברת כחוויה נעימה ומבדחת לצופה, אך קשה מאד לביצוע.

הרקדנים לבושים לבן, כשעל ראשם פיאת גברים בסגנון אנגליה הוויקטוריאנית, וממנה נודף קמח המעלה עננים לבנים בכל תנודת ראש. בין ריקוד אחד למשנהו בובות ענק של נשים ויקטוריאניות ללא ראש אך עם גלגלים עוברות על הבמה, כל פעם בסיטואציה קומית אחרת. התוצאה קומית, פנטסטית ומלהיבה. כאמור זהו ריקוד קליל לעין הצופה, קשה לגוף הרקדן. הדיוק בביצוע יצירה של הכוריאוגרף הנפלא ירי קיליאן, יחד עם מוסיקה של מוצרט זקוקה לליטוש רב ביותר, והרקדנים דווקא שם נראים מלהיבים מעט פחות.