מלחמת הגופנים

אופיר פז: "מדובר במלחמת
הישרדות של בצלאל, תוך הפרה
בוטה של הכללים"
תצלום: פבל וולברג



מלחמת הגופנים
אופיר פז, מנהל בית הספר לעיצוב אסכולה בתל אביב,
מתלונן כי האקדמיה בצלאל נקטה אסטרטגיה מונופוליסטית
כדי לפגוע במתחרים

מאת דנה גילרמן

בית הספר לעיצוב אסכולה עבר לא מזמן מלב תל אביב לבניין משופץ
ששטחו 3,300 מ"ר בסמוך לתחנה המרכזית החדשה. אופיר פז, מייסד
המקום ומנהלו, השקיע עם שותפיו יותר ממיליון דולר כדי לשוות
לבית הספר מראה של מכללה מעוצבת. בית ספר לעיצוב שנראה כמו בית
ספר לעיצוב - כמה מתבקש, כמה נדיר במחוזותינו.

פז החליט השבוע להתפנות מעיסוקיו - ראיונות עם תלמידים, פתיחת
ארגזים וסידור ציוד - כדי לסגור חשבון ארוך עם בצלאל, שהוא
נמנה עם בוגריו. בצלאל, לדברי פז, נהפך בצורה לא אתית ולא
חוקית, אך מכוונת, למונופול בתחום לימודי העיצוב.

העיתוי למהלך זה של פז נעוץ בפרישתו של שמעון זנדהאוז, שניהל
בשלוש השנים האחרונות את המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל,
מתפקידו. זנדהאוז פרש, בין היתר, מכיוון שלא זכה לגיבוי מצד
ראש האקדמיה, הד"ר רן ספוז'ניק. ספוז'ניק לא גיבה את זנדהאוז,
בין היתר, משום ש"מעשיו יצרו איום על ראשי מחלקות אחרות ולא
עלו בקנה אחד עם התקנון". פז טוען כי עזיבתו של זנדהאוז היתה
מלכתחילה רק עניין של זמן.

"הם הביאו אותו כדי לזעזע את המערכת וכדי להרוס את בתי הספר
התל-אביביים המתחרים, ויטל ואסכולה. אחרי שהוא עשה את העבודה
המלוכלכלת, הם מתנערים ממנו", אומר פז. "הדבר החמור ביותר
שזנדהאוז עשה היה לפתוח לפני שנתיים, בלי אישור מאף אחד, ארבע
כיתות עיצוב, במקום אחת, ולקבל 100 סטודנטים במקום 34. בצלאל
החליט פתאום להוריד את רף הכניסה ולקבל את כולם בלי סלקציה.
המטרה קידשה את האמצעים, או כמו שאמר לי אחד המרצים הבכירים
שם, 'המטרה היתה לייבש את החוף'".

פז התלונן על כך במכתב ששלח לפני כחודשיים למועצה להשכלה
גבוהה. "בצלאל התנהג כמונופול", כתב בראש המכתב, שבו הוא מטיל
ספק בכשרות פעילותו של בצלאל, מתלונן על אסטרטגיה מונופוליסטית
לא חוקית, ושואל אם המוסד הוותיק קיבל אישור לפתיחתן של ארבע
כיתות לעיצוב. רק לאחר התערבותו של זבולון אורלב, יו"ר ועדת
החינוך של הכנסת, זכה פז לתשובה, ולא לגמרי ברורה: "מספר
הסטודנטים הלומדים בבצלאל מאושר למוסד על ידי הוועדה לתכנון
ולתקצוב במסגרת תכנון רב-שנתי", נכתב, "המוסד רשאי להחליט על
פי שיקוליו באיזו תוכנית ייקלטו התלמידים". השאלה אם גידול של
כ-70 תלמידים במחלקה אחת לא השפיע בהכרח על מספרם הכולל של
התלמידים בבצלאל - ולכך נדרש אישור מיוחד - לא זכתה לתגובה עד
עכשיו.

פז אומר כי המטרה שלשמה פעל זנדהאוז הושגה בחלקה. בית הספר
ויטל, שפעל בשכונת פלורנטין בתל אביב, נסגר השנה כמוסד עצמאי
ונהפך למחלקה לעיצוב במכללת שנקר. גם באסכולה מורגשת השנה
ירידה במספר הנרשמים. "מדובר במלחמת הישרדות של בצלאל, תוך
הפרה בוטה של הכללים", אומר פז. "איימנו עליהם בשנים האחרונות
- הוצאנו לשוק את המעצבים הכי טובים, הבוגרים שלנו עובדים
במשרדי הפרסום המובילים, ותערוכות סוף השנה שלנו הן מצוינות.
הם הרגישו שהם נמצאים בבעיה, והחליטו לפתוח את המחלקה הגרפית
לכל מי שינסה להתקבל. כך הם יכולים בזמן קצר, בתוך
שנתיים-שלוש, להרוס מוסד פרטי שלא זוכה לתמיכה ציבורית. עכשיו
אני רוצה שכל מי שקשור לזה ישלם, ואני מתכוון ללכת עם זה עד
הסוף, אפילו עד בג"ץ".

מבצלאל נמסר בתגובה, כי "אנחנו שמחים על התחרות, לא הורדנו את
הרף המקצועי ואין לנו צורך באישור מהמועצה להשכלה גבוהה להגדלת
מספר התלמידים". ואולם זנדהאוז עצמו רותח: "הטענה שמחלקה
שחידשה והשקיעה בהעלאת איכות, בתכנים, בציוד ובמספר הסטודנטים,
ונערכת לפריצת דרך - הטענה שגוף כזה הוא מונופול או איום על
בתי ספר מקצועיים שבנויים כעסקים פרטיים למטרות רווח היא טענה
מגוחכת - גם בהשוואה בין המוסדות וגם ביומרה להעמיד את עצמם
כאלטרנטיווה לנו או כבני תחרות. זה מגוחך כמו השוואה בין
הטכניון לבין רשת עמל. מעבר לכך, המונח מונופול לקוח מעולם
העסקים והשימוש בו נכון מאוד לבית ספר כמו אסכולה, או ויטל,
אבל לא לגוף אקדמי שאינו פועל למטרות רווח".

ומה בדבר הטענה על הורדת הרף וחוסר סלקציה?

ב-1966, כשהתחלתי את לימודי בבצלאל, התקבלו למגמה 34 אנשים.
ב-1997, כשהגעתי לנהל את המחלקה, התקבלו למחלקה 34 אנשים.
אוכלוסיית המדינה הכפילה את עצמה, אנחנו נמצאים במקום השני
בעולם אחרי ארצות הברית בפיתוחים טכנולוגיים, והגדלת המחלקה
נובעת מהצרכים של החברה וממה שאנחנו רוצים להציע. השנה נרשמו
למחלקה 468 מועמדים ומתוכם התקבלו 100, ולכן הטענה על חוסר
סלקציה אינה נכונה. מדובר באנשים מוכשרים, שבגלל האטימות של
בצלאל לא השכילו לקבל אותם בשנים קודמות. מוסד שנתמך בכספי
המסים, תפקידו לפתוח את השערים ולאפשר למספר רב ככל האפשר של
צעירים לקנות השכלה במקום ראוי. אין שום סיבה שהם לא יוכלו
לרכוש השכלה, ובחצי המחיר. שכר הלימוד בבצלאל הוא כ-10,000 שקל
בשנה; בבתי הספר מהסוג של אסכולה הוא כפול".

פז טוען שאתם בעצם מורחים את הלימודים על פני ארבע שנים כדי
לקבל יותר כסף מהמועצה להשכלה גבוהה.

"זו טענה שאין לה על מה להסתמך. הוא לא בר סמכא להתווכח על זה,
כי הוא לא אקדמיה. ההשוואה לבצלאל אינה במקומה. אסכולה הוא בית
ספר מקצועי שמכשיר כוח עבודה ביצועי טכני למקצועות העיצוב,
ואין לו היכולת או הרמה להכשיר מעצבים. בצלאל הוא המוסד היחיד
במדינה שמכשיר מעצבים בעלי השכלה אקדמית נדרשת ותואר ראשון.
בוגרינו הם אלו שקובעים לאחר סיום לימודיהם את התרבות הצורנית
בישראל".

וכל זה עבר את אישור המועצה?

"אנחנו לא צריכים אישור מאף אחד להקנות יותר השכלה ליותר
אנשים".



© פורסם ב"הארץ" בתאריך 08/17/2000