מצפון תיפתח הטובה?

בית הצפון, שבשנה שעברה היה מוקד לבדיחות רבות שרובן כוונו, אגב, לארבעת הקוורטרבקים, עבר מהפכה של ממש העונה. שלושה מנשואי הבדיחות המובילים (וגם שלושה מאמנים ראשיים) כבר אינם באזור.

רק גרין ביי הגדולה, שמציגה עדיין את המוסר המפואר והמעוטר ביותר, ויש לשער ההול-אוף פיימר העתידי, רק היא נשארה מאחור, בזמן שכל היריבות שלה בבית התחזקו.

מאזן בעונה שעברה: 7:9

מאמן: בראד צ'ילדרס

נתחיל בקבוצה שסיפקה את מירב הבדיחות, קבוצה שבעונה שעברה הירבו להשוות אותה ליאכטה מפוארת שוקעת, המינסוטה ויקינגס, שהיא ההימור שלי לראשות הבית.

עזבו: הרבה, כשהמשמעותיים ביותר הם דאנטה קולפפר ומייק טייס

הגיעו: בעיקר משחק ריצה אמיתי

דראפט: לא משהו. הליינבקר צ'ד גרינוויי, הסנטר ראיין קוק וקוורטרבק העתיד טבאריס ג'קסון.

מה נשתנה? לפני שנתיים התקפת מינסוטה היתה דאנטה קולפפר ורנדי מוס בעלי הפרופיל האקספלוסיבי. היום הצמד המוביל הוא בראד ג'ונסון ולטרוי וויליאמסון (כבודו של קורן רובינסון במקומו מונח, אבל בתור רסיבר מוביל יש לו עוד קצת מה להוכיח). אולי מזל שהדגש של הוויקינגס עובר לריצה.

אחרי כל הבלאגן במשחק הריצה, השנה יש במינסוטה רץ אחורי חדש, פולבק אמיתי וקו התקפה משופר. זה מתחיל בצ'סטר טיילור, שהגיע מבולטימור ויכול להיות רץ אחורי יעיל, אם כי לא נוצץ. יפנה לו את הדרך טוני ריצ'רדסון, שהגיע מקנזס סיטי ומביא למטרודום דבר שלא היה שם כבר הרבה זמן - פולבק, ומהטובים שבהם. כמי שנולד בגרמניה, היעילות שלו לא תסולא בפז. אבל גולת הכותרת היא סטיבן האצ'ינסון, הגארד שהובא תוך כדי סכסוך חוזים משעשע מסיאטל. מדובר באחד הגארדים הטובים בליגה, ולא רק משחק הריצה, אלא גם ההגנה על בראד ג'ונסון תהיה טובה מאד.

ההגנה עליו היא חשובה, כי חוליית הרסיברים, נטולת רנדי מוס ונייט בורלסון (שעבר לסיאטל כנקמה על גניבת האצ'ינסון), היא פרוייקט בבנייה. קורן רובינסון בינתיים הוכיח בעיקר יכולת להשמיט כדורים, טרוי וויליאמסון לא היה מספיק יציב בשנה שעברה, וטראוויס טיילור הוא רסיבר משלים טוב, לא יותר מזה. ג'ונסון הוא קוורטרבק מאד יציב, מאד יעיל, שכבר לקח טבעת אליפות אחת בזכות השקט שלו, ובשנה שעברה הוא בבת אחת הרגיע את הלחץ במינסוטה. עם דגש על משחק הריצה ומשחק מסירות קצרות, התקפת מינסוטה אולי לא תספק הרבה ניצוצות, אבל תעשה את העבודה.

לגבי ההגנה: ההגנה במינסוטה היא קצת יותר בעייתית, ובשביל זה הביאו את מאמן ההגנה החדש, מייק טומלין, שמביא את השיטה מטמפה. קו ההגנה הוא לא רע, ואם קנישי אודיזי סוף סוף בריא אז מצבם עוד יותר טוב. הם יצטרכו להפעיל הרבה לחץ על הקוורטרבק, בעיקר משום שחוליית הליינבקרים היא החלק החלש בקבוצה. הרווח העיקרי מעסקת מוס, נפוליאון האריס, בכלל לא צפוי לפתוח. אם גרינווי, שנבחר השנה בסיבוב הראשון יוכל לפתוח מייד, אז המצב קצת יותר טוב, אבל בסך הכל סביב חוליית הליינבקרים יש הכי הרבה סימני שאלה.

בקו האחורי יש את הסייפטים דארן שארפר, שנתן עונה מעולה, וטנק וויליאמס שהגיע לתת מכות לרצים היישר מטנסי, והקורנרים ווינפילד ופרד סמוט הם צמד לא רע בכלל, במיוחד אם סמוט יחזור לשחק כמו שהוא שיחק בוושינגטון.

לשים לב: לעובדה שהקבוצה הזו מנסה להתנער מהספסרים (טייס), מהמסוממים (אונטריו סמית'), מחיות המסיבות (קולפפר) ובכלל מכל טראבלמייקר שהגיע אליה (מוס). רובינסון - אתה הבא בתור.

ההימור: סה"כ יש פוטנציאל, יש מחשבה ויש סיכוי סביר לקחת את הבית. עשרה עד 11 נצחונות.

מאזן בעונה שעברה: 5:11

מאמן: לאבי סמית'

היריבה העיקרית של מינסוטה בבית תבוא מאלופת בית הצפון, השיקגו ברס, שאת כל הסיפור שלה אפשר ללמוד משתי השורות הבאות.

עזבו: אף אחד

הגיעו: שני מחליפים - ריקי מאנינג ג'וניור (מגן פינה), ובריאן גריסי (קוורטרבק)

דראפט: גם פה הסיפור הוא לא מי הגיע (דניאל מאנינג, סייפטי ודווין הסטר, קורנר ומחזיר בעיטות) אלא מה לא קרה. הם לא חיזקו את ההתקפה. בכלל. רק בסיבוב השישי הם לקחו שחקן התקפה, פולבק.

מה נשתנה? למעשה העובדה ששיקגו הביאה 2 מחליפים היא לא מדוייקת, כי ריקי מאנינג צפוי לפתוח בקורנר לפני אמצע העונה, וגריסי בוודאי יחליף את גרוסמן במחזור השני אחרי שזה שוב יגיע לשיקגו ממוריאל.

עדיין, העובדה שאין שום שינוי משמעותי בסגל הוא בעיה גדולה מאד, בליגה שבה מי שעומד במקום בעצם זז אחורה. נכון שבשיקגו מדברים על זה שרקס גרוסמן נראה בריא מאי פעם, אבל אנחנו הרי מדברים על שחקן ששיחק 8 משחקים ב-3 עונות, כך שלבנות עליו זה ממש לא רצוי. אם הוא באמת בריא אז יש סיכוי שנראה קצת התקפה אווירית בעיר הרוחות. אם. אם לא, לפחות יש קוורטרבק מחליף שמסוגל לעשות משהו עם הכדור. כמובן שזה לא משנה מי הקוורטרבק, צריך למצוא מישהו שאפשר למסור לו, וזאת עוד נקודת חולשה. למוחסין מוחמד יש עוד עונה או שתיים לתת, אבל מסביבו יש הרבה צעירים שבינתיים לא הוכיחו את עצמם.

כמובן שאסור לשכוח שבשיקגו יודעים לרוץ, והם עושים את זה טוב מאד, אבל בינתיים יש חריקות בלתי צפויות. תומאס ג'ונס קצת הסתכסך לגבי המשכורת, וכבר עכשיו הוא לא בריא, וסדריק בנסון שמחכה להזדמנות להוכיח שהבחירה בו בדראפט בשנה שעברה היתה מוצדקת גם הוא כבר נפצע. עדיין, יש לשער שגם השנה בעיר הרוחות ירוצו, אבל יותר מתמיד הם צריכים שמישהו מהרסיברים הצעירים יתעורר.

והשנה ההתקפה תצטרך לעבוד יותר קשה, כי כל הליגה ראתה איך קרוליינה התעללה בהגנת שיקגו, ולמרות שלא לכל הליגה יש את סטיב סמית, ואשר וטילמן יצטרכו להוכיח שהם פחות מהמרים ויותר מדוייקים. את הסיוע משאר החוליות הם יקבלו, כי קו ההגנה של שיקגו הוא הכי טוב בליגה, וחוליית הליינבקרים שלה קטלנית, מהירה ומדוייקת. לא הרבה קבוצות ירוצו על שיקגו גם השנה, אבל אם אפשר לעקוף את השביעיה הקדמית הכי טובה בליגה על ידי מסירות, בשיקגו תהיה בעיה.

לשים לב: למרוץ על חולצת הרץ בין סדריק בנסון לג'ונס. ג'ונס הוכיח בשנים בטמפה ביי ובשיקגו שהוא לא פראייר. הוא תמיד מתחיל שני בקרב ומסיים ראשון. בנסון, מצד שני, הוא רץ העתיד.

ההימור: אני אמנם לא צופה עונת נפילה, אבל אני חושב ששחזור לא השנה שעברה לא צפוי. שמונה עד תשעה נצחונות, גבולי לפלייאוף.

מאזן בעונה שעברה: 11:5

מאמן: רוד מארינלי

הג'וקר בחבורה, הקבוצה הלא צפויה ביותר, מגיע מדטרויט.

עזבו: ג'ואי הרינגטון (קוורטרבק)

הגיעו : קודם כל מייק מארץ ודוני הנדרסון, שיוצרים אולי את צמד מתאמי ההתקפה וההגנה הטוב בליגה

דראפט: ארני סימס (ליינבקר) ודניאל בולוק (קורנר). כן השנה דטרויט לא רק שויתרו על רסיבר, הם לקחו שחקני הגנה

מה נשתנה? לחבורת שחקני התקפה מוכשרים אבל כאלה שלא התחברו מספיק, מגיע מאמן התקפה מבריק, שגם הוא לא קיבל הרבה ביקורות טובות בתור מאמן ראשי. פוטנציאל ההתפוצצות כאן הוא מרשים, ויש למה לצפות.

מארץ מקבל צמד רסיברים מוכשר מאד, בדמות מייק ורוי וויליאמס, ורץ אחורי מצויין בדמותו של קווין ג'ונס. סימני השאלה הם בעיקר לגבי הקוורטרבק. יש לשער שג'ון קיטנה יזכה בתפקיד, ויהיה לו הרבה מה להוכיח. בשביל לתת לכולם זמן לעבוד הגיעו רוס וורבה הגארד ורקס טאקר הטאקל, במטרה לחזק קו התקפה מאכזב.

ההגנה עברה שינוי לא פחות משמעותי, כשניצלה את הטעות של הנהלת הג'טס, והביאה משם את דוני הנדרסון המוכשר. הנדרסון יידע להפיק את המקסימום מההגנה, ואם חוליית הליינבקרים שלו תהיה בריאה, אז גם לו יש הרבה חומר להתעסק איתו. קו ההגנה בראשות שון רוג'רס הוא יעיל למדי, אבל השלישיה שמאחוריהם היא זאת שמביאה את הברק.

בוס ביילי וטדי להמן חוזרים מניתוחים ברגליים, ואם הם בריאים אז המצב מצויין, כשגם ארני סימס שנבחר ראשון בדראפט מצטרף אליהם. אם אחד מהם לא הבריא, יש את ג'יימס דייויס על הספסל. החבורה הזאת היא אולי לא ברמה של השלישיה של שיקגו, אבל הם טובים. מאד. מאחור יש את הקורנר המצויין דרה בליי והקורנר הפצוע פרננדו בריאנט. בגלל זה הגיעו השנה מספר מחליפים, ובראשם ג'אמר פלטשר. בעמדת הסייפטי יש עוד רוקי שצפוי לפתוח, הסייפטי דניאל בולוק והוא יקבל עזרה מהסייפטי הקשוח קנוי קנדי.

לשים לב: אם החיבור שם לא יצליח, מאט מילן, המנכ"ל הכי גרוע בליגה, יתחיל לאבד את השלווה.

ההימור: למעשה, מבחינת כשרון ופוטנציאל נטו לדטרויט יש את הסגל הכי טוב בבית, ועכשיו יש גם את המאמנים שינצלו את זה. סימני השאלה העיקריים הם איך יתמודד רוד מארינלי עם עבודת המאמן הראשי הראשונה שלו, וכמה זמן ייקח לשחקנים להתרגל לצוות החדש ולשיטות החדשות. בגלל זה השנה הם עוד לא יילכו מספיק רחוק, אבל יהיה כיף לראות אותם. ואם הנדרסון ומארץ יישארו בשנה הבאה, הם ההימור שלי לסופרבול של 2008. שבעה עד שמונה נצחונות.

מאזן בעונה שעברה: 12:4

מאזן בעונה שעברה: 12:4

מאמן: מייק מקארת'י

אחרונה אחרונה חביבה, ניצבת גרין ביי פאקרס

עזבו: קודם כל יש את מי שלא עזב - ברט פארב. חוץ ממנו, ג'אבון ווקר התופס ושני הגארדים דווקא כן עזבו

הגיעו: הקורנר צ'רלס וודסון והטאקל ההגנתי ראיין פיקט

דראפט: בדראפט הפאקרס עשו סוף סוף משהו נכון, ובסדרת עסקאות בנו את עצמם מחדש, תוך שהם בוחרים 12 שחקנים, ובראשם איי ג'יי הוק הליינבקר ושני הגארדים שצפויים לפתוח השנה, קולדג' וספיץ.

מה נשתנה? גרין ביי היא קבוצה בבניה, אבל מישהו שכח לספר את זה לברט פארב. אחרי שהוא מסר לשיא שלילי של 29 חטיפות, אחרי שהוא חווה מאזן שלילי לראשונה בקריירה, פארב התלבט, התלבט, ובסוף החליט לחזור. לא ממש ברור למה, כי ההתקפה של גרין ביי השנה לא צפוייה להיות יותר טובה משנה שעברה.

ברסיבר יש לו עדיין את דונלד דרייבר היציב, אבל לצידו נמצא רק רוברט פרגוסון שעבר את השיא כבר מזמן, וכל מיני רוד גארדנר ומרק בוטרידג'. אולי הרוקי ג'נינגס יצליח להתברג. האמת, זאת לא תהיה משימה כל כך קשה.

גם אם אהמן גרין בריא, קשה להאמין שהוא יחזור לימיו היפים, גם בגלל הגיל וגם בגלל שקו ההתקפה לפניו הוא מאד בעייתי, ולו בגלל שצפויים לפתוח בו שני רוקים. אמנם יש להם עתיד מזהיר, אבל עדיין מדובר ברוקים, וכשמוסיפים להם סנטר חדש, זה אומר שכל קו ההתקפה צריך לבנות את עצמו מחדש. והם אלו שצריכים להגן על פארב. אאוץ'.

הבחירה שלי לרוקי השנה בהגנה היא לא ממש הימור, כי איי ג'יי הוק הוא מניה בטוחה, ולאור ההתקפה של הפאקרס הוא צפוי לבלות על המגרש הרבה זמן. חוץ ממנו בחולית הליינבקרים יש גם את ניק בארנט המצויין ואת טיילור שהגיע מקליבלנד, והם משלימים עוד שלישיה מצויינת. אולי הם יצליחו להגיע לקוורטרבקים בבליצים, כי שחקני קו ההגנה, בראשות KJB - קאביר גווג'ביה מילה המאכזב, לא ממש מצליחים לעשות את זה.

מעבר להוק שהגיע בדראפט, הרכש המשמעותי הגדול הוא צ'רלס וודסון, שהגיע כשחקן חופשי במטרה להפוך את הקו האחורי לאחד הכי טובים בליגה. דבר אחד בטוח, אחרי החוזה החדש של אל האריס מדובר בקו האחורי הכי יקר בליגה. פוטנציאל גדול תמיד היה לוודסון, ואם הראש יהיה מחובר לגמרי אז הוא יהיה שווה את הכסף הזה.

לשים לב: לתגובות בלמבו אחרי עוד משחק נפילה של פארב ולתנועות העצבניות של ארון רודג'רס, מחליפו, על הספסל.

ההימור: אבל כמו שאפשר לשים לב, כשהשדרוגים הגדולים באים בצד ההגנתי, אין ספק שזה לא מספיק להפוך את הקבוצה למתחרה על הפלייאוף, ובצד ההתקפי הולכים ונגמרים הכלים, נשאלת שוב בפעם המליון השאלה הגדולה - למה לעזאזל ברט פארב חזר אחרי שהוא עשה סאגה כזאת גדולה? אני לא יודע את התשובה, אבל לא מגיע לו לגמור ככה, ולא מגיע לנו לראות אותו גומר ככה. חבל. עד חמישה נצחונות.