שוויוניסטית

קל לצעוק בעד או להירתע מהמונח "פמיניזם". אני לא שונה מאף אדם אחר, והמילה מעלה בי תמונתן של כל אותן לסביות פוליטיות של שנות ה-70, שיצאו במגוון הצהרותיהן כנגד עולם פטריארכאלי וגברי. השם הצורם במעט שיצא לפמיניזם הוא רק חלק ממעגל קסמים זכרי, שלא יגיע לקיצו אם תמשיך להיות פאסיביות ובורות בנושא.

אני רואה בעצמי שוויוניסטית. אני לא רוצה יותר או פחות מהמגיע לי, וככלל לא מאמינה כי צריכה להיעשות כל הבחנה בין בני אדם, בין היתר בין נשים וגברים. אם זה הופך אותי לפמיניסטית בעיניי אחרים - מה טוב. אך לא תראו אותי צועדת ברחבי וושינגטון ומוחה על כך שאקט החדירה המיני הוא אלים.

כמו בכל קיצוניות, רק אלו המרגישים בחוסר ביטחון בעמדותיהם ואמונתם יחושו בצורך להקצין דעתם. מעולם לא הייתי צריכה לשאול את עצמי האם אני פמיניסטית, כי בפשוט - ידעתי במשך כל הזמן בדיוק מה אני מרגישה ולא הייתי חייבת הגדרה או הסבר לאיש, ולעצמי. מי שמרגישה בטוח דיו בדברים מאחוריהם היא עומדת - לא חייבת לסלוד מגברים או להשתייך לאיזו תנועה פמיניסטית קיצונית.

כל עוד גברים ימשיכו לאייש את התפקידים המינהלים הבכירים בשוק - הם ימשיכו להזרים חשמל למעגל הקסמים המציג את ערך השוויון כהצהרה פוליטית שונאת-פין של נשים מזוקנות. המנטאליות הכוללת צריכה להשתנות בכדי לשבור את המעגל אך כדי להגיע למצב האידיאלי הזה, העולם הפטריארכאלי צריך להוציא נשים רבות מדי מבועת הנוחות שלהן.

כואב להודות, אך נשים רבות מפיקות יותר טוב מאשר רע כשהן נמצאות תחת שלטונו ומוסרו של גבר. נוח לקחת את תפקיד "האישה הקטנה", אשת הקורבן הזקוקה לגיבור שלה, ולסיים את החיים כאשת-איש, במקום כאדם שלם בפני עצמו. לצערי, גם הבדלים בסגנון החיים כמו הבדלי שכר- הנלקחים כמובן מאליו, לא מספיקים כדי להוציא נשים רבות משלוותן בעולמן המנוהל על ידי גברים.

ימהרו להתגונן יפי הנפש ולומר כי הגוף הגברי בנוי לעבודה בעוד הגוף הנשי בנוי לילודה, וכי אף גבר לא ירצה אישה המאיימת על האגו שלו. ובכן הגיע הזמן להתנצל בפני אותם גברים פגועי-אגו ולומר להם חד משמעית שבלי 'אגו' שמסעיר עולמות ומתחיל מלחמות - העולם היה מקום טוב יותר.

המצב לא ישתנה כל עוד נוח לנשים רבות להתאים עצמן לדרישות הגבר. אני מחכה בקוצר רוח ליום בו יבוא לעולם דור חדש של נשים היודעות כתכונה מולדת כי הן שוות לא פחות מכל בעל-אשכים ולא צריכות להוכיח לאף אחד אחרת.

זה תקף לגבי כל אחד - כשאנו יודעים שערכינו ויכולותינו לא נופלים מאלה של כל אדם אחר, אין לנו מגבלות שאנו מציבים לעצמנו באשר למה שנוכל לעשות ולמקומות אליהם נוכל להגיע. המחסום המנטאלי צריך להיפרץ כדי שכל אדם יבין שמגבלות תקפות אך ורק בגבולות שלנו עצמנו, ולא בשום מקום אחר.