חוטיני און דה רוקס

כידוע, לא חוזרים על בדיחה פעמיים, אלא אם כן אתה סיסקו. ה-Nigga חשב שהוא יכול לייצר עוד “Thong Song” - המנון העכוזים הרוטטים של הקיץ שעבר - ובלי שום בושה שכתב את השיר ההוא, קרא לגירסה החדשה (והנחותה בהרבה) "תרקדי בשבילי", תקע אותו באלבום החדש, ורק כדי לצאת בסדר הוסיף בתחילת השיר את המשפט: "אז זה שוב אתה. אתה חושב שיתנו לך לעשות את אותו הדבר עוד פעם? בהחלט". לגמדים תמיד יש הומור עצמי מפותח.

תקליט הסולו השני של סיסקו, “Return of the Dragon” (הליקון), שמתוקף המציאות מתחרה בהצלחה הפנומנלית של אלבום הסולו הראשון שלו, “Unleash the Dragon”, משמר את תמת הדרקונים. אם השטיק עבד פעם שעברה, למה לא לסחוט את מיץ הדרקונים עד הסוף? וסיסקו אכן לא יודע איפה הגבול כשזה מגיע לאזכור דרקונים. בזכות הבחור, עולם האר-אנ'-בי שורץ דרקונים יותר מעולמו של חובב די-אנד-די ממוצע.

ולמה סיסקו כל כך אוהב דרקונים? כי זה מרשים את הבחורות. מאז שהתקדם מתפקידו כחבר בדרו היל - להקת האר-אנ'-בי השמאלצית ביותר מאז Jodeci - והחל לבסס את מעמדו כסמל מין הורס, עושה סיסקו כל שביכולתו להרשים חתיכות, כשהטקטיקה הראשית היא לספר להן כמה הן מתות עליו. תגידו את זה מספיק פעמים ובסוף הן יאמינו. לנטוע בלבן קצת קנאה גם לא מזיק, ולכן האלבום החדש שלו מלא בהודעות (פיקטיביות או לא?) שבחורות השאירו לו במזכירה האלקטרונית. אחת אומרת שהיא יודעת שיש לו מישהי אחרת וזה בסדר מבחינתה אבל היא פשוט מוכרחה לראות אותו כי היא רוצה "להחזיק לו את הדרקון" (באלו המילים - אני נשבעת!), השנייה אומרת שהיא לא יכולה ככה יותר ושהיא רק רוצה שהוא יאהב אותה. תמונת המצב הכללית: סיסקו חולה על דרקונים (את הלייבל החדש שלו, "דראגון רקורדז", חברת האופנה שלו "דראגון קולקשן" והאינטרו הנחמד בתקליט "יחי הדרקון" כבר הזכרתי?) והליידיז חולות עליו.

כצפוי, התקליט החדש לא בדיוק מכיל את ה“Thong Song” החדש, ולמרות כל ההבטחות הגרנדיוזיות, החידוש המשמעותי היחידי הוא תספורת ה-Corn Rows החדשה של הבחור. התקליט עמוס בשירי סליז שגולשים לרומנטיקה, עד כמה ש-Playas יכולים להיות רומנטיים, מדשדשים על הגבול בין היפ הופ לאר-אנ'-בי ולא אומרים שום דבר חדש על שום דבר. כל מה שרצינו לדעת על חוטינים כבר למדנו בסיבוב הקודם.