העיקרית לפני הראשונה

זהו, יש שלום, אפשר לעזוב את תל-אביב המגעילה והסואנת הרבה יותר מדי, ולחזור הביתה. מצד שני, עכשיו כבר אין לי תירוץ למה אני לא כותב כתבה לקראת הסופרבול, אז הנה זה מגיע: השנה הטונה יחגוג שוב אליפות, לאחר שדאלאס שלו תנצח את סן דייגו בפלורידה.

האמת? יש עוד הרבה קבוצות שיכולות להגיע לשם, ולשתי הקבוצות האלה יש חסרונות גדולים, אבל בעידן הנוכחי, כשהענק מניו אינגלנד נפל ועוד לא ברור מי יהיה שם כדי לרשת את מקומו, 2 הקבוצות האלה נראות לי הכי מוכנות, ובמצ'-אפ בינהן (ובין המאמנים שלהם), מדובר בניצחון ל-NFC, שמגיע בדיוק כאשר גם מרכז הכובד מתחיל לעבור לצד השני של הליגה.

ב-AFC ההרגשה הכללית היא של תחילתו של שינוי. ניו אינגלנד כבר לא ממש מפחידה. בדר"כ הם נמצאים במצב של רסיברים מהרחוב וליינבקרים מהיציע רק במחזור החמישי, הפעם הם מתחילים ככה את העונה. אחרי היכשלון של שנה שעברה, כשהשנה הם המשיכו לאבד שחקנים ולא הביאו מחליפים, אי אפשר לראות שיפור.

אינדי. אחרי סיפור העונה המושלמת שהתפוצץ להם בפנים בדרך להדחה מפתיעה מאד לקבוצה שרצתה הרבה יותר, אחרי הרבה דם רע בחדר ההלבשה ואחרי שגם אדג' עזב אותם, נראה שהשנה הם יירדפו בעיקר את השדים של עצמם ולא יגיעו רחוק. וזה כמובן מבלי להתייחס לשאלה כמה רחוק יכול בכלל פייטון מאנינג להגיע.

פיטסבורג. תיאורטית הם יכולים, אבל שנה שעברה הם לקחו כי הם רצו את זה הרבה יותר מכל השאר. העובדה שכולם מתעסקים בסיפור של ביג בן והאופנוע במקום בחגיגות של אחרי הסופרבול דווקא תעזור להם, אבל עדיין, אני חושב שהם לא יצליחו לשחזר את גל האנרגיה המטורף שעליו הם רכבו בסיום העונה שעברה ובפלייאוף.

דנבר. עוד קבוצה שכבר הרבה זמן נמצאת קרוב לצמרת, ועושה רושם שהשיא היה בשנה שעברה בגמר ה-AFC. גם השנה היא לא תצליח לשחזר אותו, כשהשחיקה של חלק מהוותיקים, וחוסר היכולת של אחרים (כן, מר נחש יקר, אני מדבר עליך) תמנע מהברונקוס לעזות את הצעד הבא.

סינסינטי. בניגוד לקבוצות האחרות מדובר בקבוצה שרק מצטרפת לקבוצה של הגדולים, אבל הברך של פאלמר נקרעה יותר מדי, וייקח לו יותר זמן לחזור לעצמו מכפי שהאופטימים בסינסינטי מקווים. תוסיפו את נושא השחקנים הבעייתיים, כשיותר מדי שחקנים שם מסתבכים בפלילים, ושמועות עקשניות על חיכוכים בחדר ההלבשה עם צ'אד ג'ונסון, וההרגשה היא שמהכימיה הזאת יותר מדי טוב לא ייצא.

מי נשאר? קנזס סיטי. להגיד שלארי ג'ונסון הוא הנשק ההתקפי היחיד זה אמנם כמו להגיד שלאיראן יש "רק" פצצת אטום, אבל אני פשוט לא רואה מה ימנע מקבוצות לשים 9 שחקנים בקו ההתנגשות. בבולטימור מתחילים לראות על ריי-ריי את הגיל, ומקנייר הוא שידרוג, אבל הוא עבר כל כך הרבה שהוא לא יחזיק לאורך עונה שלמה, ואז חוזרים לאופציית בולר. מיאמי בנויה לא רע, וקולפפר יכול לגלות את עצמו מחדש, אבל עוד אין מספיק בשביל להיות הכי טובים בליגה. שיפור גדול יש, אבל לא מספיק ללכת עד הסוף.

מה שמשאיר את סן דייגו. אני שייך למחנה שחושב שמפיליפ ריברס יכול לצאת קוורטרבק בכלל, בכלל, לא רע. העובדה שצמודים אליו 2 שחקנים שיכולים לתפוס מסירות קצרות ולשחרר ממנו לחץ, כמו טומלינסון וגייטס, יכולה רק לעזור. למרות גילו, מקארדל עדיין יודע לתפוס את הכדור מצויין, קו ההתקפה לא רק פותח חורים אלא גם חוסם טוב מאד, ולכן מבחינה התקפית יש לסן דייגו הרבה מה למכור, גם על הקרקע וגם באוויר.

בהגנה לעומת זאת מתגלה הבעיה הגדולה שלהם: על הקרקע הם מצויינים, ומכל בחינה שהיא היו מהטובים בליגה בעצירה הריצה. אבל חלק מהבעיה היתה שקבוצות פשוט לא היו צריכות לרוץ עליהם, כי הקו האחורי שלהם כל כך חלש. למעשה, אני לא חושב שיש קבוצה שההבדל בין הגנת הריצה להגנת המסירה הוא כל כך גדול, אבל זה מה שמקבלים כשג'מאר ופלורנס הם הקורנרים הפותחים שלך.

אם זה היה המצב בקבוצה אחרת לא הייתי מעז להמר עליהם, אבל למרות זאת, השנה סן דייגו יגיעו לריקוד הגדול. כמובן, לשים את הסקונדרי הזה מול TO, והעובדה שמי שמאמן אותם זה מרטי שוטנהיימר, לא נותנת להם סיכויים רבים אם וכאשר יגיעו למשחק הזה.

כאן הסיפור הרבה יותר מסובך, כשאין אף בית שבו אתה יכול להמר על קבוצה אחת מעל כולם. אולי רק המערב, וגם שם אם אריזונה תתחבר המצב לא סגור. יש הרבה יותר קבוצות שיתחרו על הפלייאוף, וההרגשה היא שהרבה קבוצות ויריבויות מתעוררים מחדש, דבר שיכול לעשות רק טוב לליגה.

כיוון שפה יש הרבה יותר מועמדות, אני אחלק את הרשימה לבתים:

בית המערב - סיאטל הייתה שם לפני שנה, ואריזונה הצעירה והמתחדשת תיאבק איתה על הבכורה. לאריזונה אין עדיין מספיק כדי ללכת עד הסוף, אבל יש לה מספיק כדי להשאיר הרבה ניצוצות וברקים, והרבה תקווה למעגל האוהדים. עדיין אפשר להניח שהבית יישאר בידיים של הסיהוקס, אבל הם קודם כל יצטרכו להתחמק מקללת אלופת ה-NFC, שגורמת בשנים האחרונות לכל הקבוצות מהחטיבה שהגיעו לסופרבול להסריח בטירוף. לא מאמינים? רק תסתכלו על פילי בשנה שעברה.

בית הצפון - מכאן לא צפויה לצאת האלופה, אבל זה בית מתחדש שעבר טלטלה, והוא בדרך לחזור למקומו הטבעי. למעשה, חוץ מגרין ביי, שם יש עדיין הרבה יותר מדי מה לבנות, אז גם מינסוטה וגם דטרויט צפויות השנה לגרום לשיקגו לעבוד הרבה יותר קשה. בעיר הרוחות עדיין יש את ההגנה הגדולה, ועדיין אין משחק מסירה. בעיר האגמים בונים משחק ריצה משובח לצד משחק מסירה יעיל, אבל יש בעיות של הגנה פגיעה, ובעיר המכוניות בונים על מייק מארץ שיצליח עם הטירוף שלו כמתאם התקפה לנצל את הפוטנציאל הלא ממומש של צמד הוויליאמסים ושל קווין ג'ונס. כאמור, אף אחת מהקבוצות לא מספיק טובה לאליפות, אבל שלושתן מראות סימנים חיוביים בדרך לתקיעת יתד בצמרת.

בית הדרום - הבית הקשוח הזה, עם ההגנות של קרוליינה וטמפה, עם ההגנה המשתפרת של אטלנטה ועם ניו אורלינס שתנסה לרכב על הנשיא בדרך למעלה, הוא ללא ספק בית מרתק ומעניין מאד. למעשה, הרבה מאד מומחים מהמרים שהשנה קרוליינה תחזור לסופרבול וגם תיקח אותו, ובהחלט יש לה את הכלים לזה. הגנה מהטובות בליגה, קוורטרבק לוחם, אחד מהרסיברים הכי טובים בשטח, ואולי השנה גם משחק הריצה יתפקד כל העונה, בזכות דאנג'לו וויליאמס הרוקי המצויין. על הנייר קרוליינה נראית הכי טוב, גם יותר מדאלאס, אבל פוטבול לא מנצחים על הנייר, ובגמר ה-NFC, כשטרל אואנס וסטיב סמית יסתכלו אחד לשני בעיניים, ייזכרו בקרוליינה שיש להם קו אחורי יותר טוב משל סן דייגו, אבל לא בהרבה.

בית המזרח - בית שאם לוקחים את השילוב של 4 הקבוצות שבו, אז מדובר על היריבות המשותפת הכי מרה בליגה. ואחרי שבשנה שעברה כמעט ראינו 3 קבוצות משם בפלייאוף, השנה כל ה-4 יכולות לעשות את זה.

פילדלפיה השתפרה, קיבלה החלטה מוזרה להוסיף את משחק הריצה לארסנל שלה, והגנה טובה שמתחילה עם קו הגנה מצויין, תוכל לחזור ולהתמודד. אבל יש יותר מדי סימני שאלה מסביב לקבוצה שהתפרקה ככה, כולל בצוות האימון. בוושינגטון כל החלקים למעט עמדת הקוורטרבק במצב טוב, אבל הבעיה בעמדה הזניחה ההיא כבר גרמה לקלינטון פורטיס לסדוק את הכתף וכנראה להפסיד את שני המחזורים הראשונים. הגענו לניו יורק ג'איינטס, שבמידה מסויימת מזכירה את סינסינטי. יש הרבה כשרון, יש יכולת ללכת רחוק, אבל עושה רושם שבחדר ההלבשה מתבשלת לה סערה גדולה. השילוב שוקי+פלקס+איליי+קופלין אומר לי שהשנה הם יתחילו להתבשל יותר מדי מבפנים. העובדה שיש יותר מדי שחקנים בקו ההגנה ופחות מדי בעמדת הליינבקר מוסיפה לחולשה של קבוצה שאם הכימיה שם היתה טובה היתה אחת המועמדות הבולטות שלי לכתר.

אנדרה גורדו, מארקו ריוורה וקייל קוזייר, ג'ייסון פאביני ופלוזל אדאמס. אלה השמות של שחקני קו ההתקפה, והם אלה שיקבעו את גורל העונה של דאלאס. אם הם ייתנו לבלדסו מספיק זמן (ובלדסו צריך הרבה זמן) אז זה יהיה מספיק, כי לצד TO יש גם את טרי גלן שפורח מחדש, את ג'ייסון וויטן, ואת צמד הרצים מריון בארבר וג'וליוס ג'ונס. התקפה יש, כלים לעשות הכל יש, עכשיו רק צריך שיהיה מי שישמור ויפתח נתיבי ריצה. בעונה שעברה זה לא קרה כל כך, אבל אם אדאמס הבריא לגמרי אז יש תקווה לשיפור. בכל מקרה, קוורטרבק העתיד טוני רומו יהווה חיפוי לבלדסו במקרה ששוב הקו יקרוס.

מבחינת ההגנה, בדאלאס המצב הפוך מהיריבה שלה לסופרבול. ההגנה האווירית מצויינת, אבל על הקרקע לא כל כך. אני צופה שיפור, ולו בגלל שזה כל כך לא אופייני לטונה שתהיה לו הגנת ריצה כל כך חדירה מהאמצע, כך שאני מאמין שהשנה, בדאלאס ינצלו את הגנת ה-4-3 לא רק לרדוף אחרי הקוורטרבקים בהצלחה יתרה, אלא גם להישאר יותר בעמדות שלהם ולסגור נכון את נתיבי הריצה.

בסופו של דבר המהלך להבאת אואנס הוא הימור גדול, מהסוג של צל"ש או טר"ש. אם זה ייכשל, זה יכול לשרוף את חדר ההלבשה ולהרוס קבוצה טובה שנמצאת בעמדת זינוק. אני מהמר שזה יהיה טרייד של אליפות.

זהו זה, הכל כבר כמעט מוכן להצגה הגדולה בתבל. אני לא אופתע אם מהתחזית הזאת לא יעטפו אפילו את הדגים של אתמול, אני רק רוצה לראות סופסוף קצת פוטבול.