גם אני רוצה להיות מוטי אשכנזי

"זה מזכיר קצת את האווירה של אחרי מלחמת יום כיפור", אמרו עשרה מילואימניקים שהשתחררו ממלחמת לבנון 2, וצעדו אמש מהקסטל לביתו של ראש הממשלה בקריאה להתפטרותו. מאז שהחל בגל מחאה שהביא להפלת ממשלת גולדה מאיר, הפך חייל המילואים מוטי אשכנזי למפגין המיתולוגי, אותו כל מוחה רוצה לחקות.

בשנים האחרונות, ידענו מספר מאבקים בולטים של אנשי מילואים, שניסו לרתום את מעמדם ככאלה לצרכים שונים - צבאיים, כלכליים ופוליטיים. אך עד כמה מסייע הנפנוף בפנקס המילואים להצלחת המחאה המלווה אליו?

סרן מוטי אשכנזי היה מפקד מוצב בודפשט, אחד הבודדים שלא נפלו בידי המצרים במלחמת יום הכיפורים. עם שחרורו ממילואים בפברואר 1974, התייצב מול משרד ראש הממשלה כשבידו כרזה הדורשת את התפטרות האחראים למחדל המלחמה. תנועת המחאה של איש אחד החלה לכאורה מאוחר מדי, שכן בינתיים נערכו בחירות והאחראים הראשיים למחדל - גולדה ודיין – שמרו על השלטון. אך אשכנזי המשיך לעמוד על משמרתו.

לאט-לאט הצטרפו אליו עוד מילואימניקים משוחררים ומפגינים נוספים. בתוך כשלושה חודשים, הביאה תנועת המחאה שנולדה מאיש אחד להתפטרותם של ראש הממשלה ושר הביטחון. בשנים שעברו ניסה אשכנזי את כוחו במחאה מסוגים שונים, בתחילת השבוע האחרון, בעקבות התעוררות המאבק החדש, אמר כי ישמח לעזור לכל מי שיפנה אליו.

בסוף שנות ה-90 יצא קובי לוי, שנפצע קשה בעת שירות מילואים, למאבק נגד צה"ל. זאת, לאחר שגילה לתדהמתו כי משרד הביטחון אינו מבטח אותו ואת כל חיילי המילואים באשר הם, נגד מקרה של אובדן כושר עבודה בזמן השירות. לוי גייס לצידו את פורום המג"דים והמח"טים. המאבק הלך והתלהט כאשר בשנת 2001 סירבו מג"ד מילואים, קציני המטה שלו ומפקדי הפלוגות להתנדב לשירות מילואים, שחרג ממכסת הימים השנתית שלהם - עד לפתרון בעיית הביטוח.

למאבק אנשי הקרקע הצטרפו טייסים ונווטים שהודיעו על הקפאת הטיסות עד לפיתרון בעיית הביטוח שלהם. העניין נסגר תחילה בתוך החיל באמצעות קרן מיוחדת. לאחר מאבק בן ארבע שנים, נחקק ב-2002 חוק הביטוח המבטיח כי קצבאות חיילי המילואים יושוו לאלה של חיילי הקבע, במקרה של מוות או אובדן כושר עבודה. החוק חל רטרואקטיבית מינואר 1999, כך שלוי, שנפצע ב-95', לא נהנה ממנו.

ביולי 2002 נחקק בכנסת "חוק טל", המסדיר את הפטור מצה"ל לבני ישיבות. סביב חקיקת החוק התעוררה מחאה ניכרת. אלפי חיילי מילואים הובילו את המחאה, בהפגנה ממושכת בתל אביב, והודיעו כי לא יתייצבו יותר לשירות מילואים. אחרים החזירו את פנקסי המילואים לבקו"ם ותלו את הנעליים הצבאיות בחלונות הבית.

בעקבות מכתבו של נעם פלג לראש הממשלה הוקמה תנועת "משרתים ביחד". גם תנועות אחרות כמו "התעוררות" וכמובן מפלגת שינוי, בחשו בקלחת. אבל המילואימניקים נבחו – והחוק נחקק. לאט-לאט דעכה המחאה. ארבע שנים אחרי, באפריל 2006, דחה בג"ץ את העתירות לביטול החוק. הרחובות נשארו ריקים.

תנועת "אומץ לסרב" נוסדה בעקבות פרסום מכתב הלוחמים בינואר 2002, על-ידי קבוצה של 50 קצינים וחיילים קרביים שהודיעו כי לא יתגייסו עוד לשירות ב"מלחמת שלום ההתנחלויות". כמה עשרות חיילי מילואים נכלאו לתקופות ממושכות בעקבות סירובם לשרת בשטחים. כיום עומד מספר החתומים על סירוב לשרת בשטחים על 629 אנשים. עם זאת, ההערכה היא כי ממדי הסרבנות האפורה לשירות בשטחים גבוהים פי כמה.

כתגובת נגד לסרבנות משמאל צמחה בימי ההתנתקות תנועת סרבנים מימין, שקראו לסרב לשרת ב"צבא הגירוש", אך היא נגעה בעיקר לחיילים בשירות סדיר. גם סרבני השמאל וגם סרבני הימין טוענים להשפעה עמוקה על המציאות הישראלית, אך כנראה לא כזו שאפשר למדוד אותה בכלים מדיניים או צבאיים.