קבינט או קומבינה

ההתכתשות סביב וועדת חקירה ממלכתית למלחמת לבנון השנייה - כן או לא, או אולי וועדת בדיקה או ביקורת מטעם מבקר המדינה - אינה משנה כלום למי שחזר מגלות של חודש במרכז הארץ וגילה שאין לו בית; המטעים עלו באש והעתיד - לוט בערפל.

בקיצור, מי ש'הלך עליו' עברו וכעת צריך לשקם את עתידו, נתלה באותה תכנית שיקום עליה הכריז בישיבת הממשלה ביום א', ראש הממשלה אהוד אולמרט. הוא גם מיד הציב עצמו בראש אותו קבינט שיהיה אמון על חלוקת שלל המיליארדים בין הנצרכים בצפון. 4,5 מיליארד שקל (1,5 מיליארד מימון זר !) הוקצו לשיקום זה, סכום שעדיין לא אושר על ידי וועדת הכלכלה של הכנסת בישיבתה מאתמול.

אך מה לעשות שלא כל ההתחלות טובות. כבר הכותרת טומנת בחובה הסתכלות שונה על הצפוניים שנפגעו, וממיינת אותם ל'עירונים', שחלקם מבוססים כלכלית, ול'כפריים' גליליים, שלגביהם סדר העדיפויות יהיה שונה במעט. חיפה והצפון קראו לזה.

הצפון, בואך חיפה, ספג טילים וקטיושות ללא רחמים. לא הייתה להם כתובת והם לא הבחינו בין יושבי ערים,מצפים בגליל, כפרים ויישובי בני מיעוטים: ערבים, דרוזים, צ'רקסים ואחרים. התוצאות המחרידות השתקפו מידי יממה באמצעי התקשורת ועדיין נראים לעין לכל החולף במקום.

במהלך המלחמה הכל דיברו על אחדות גורל וכאב והרבה שיתוף. אלא שמכאן, בסיום הקרבות והגיע עת השיקום – מתחילים קודם כל עם שם שיש בו טעם לפגם. למה הכוונה: חיזוק חיפה והצפון? אפשר לחשוב שחיפה ספגה את עיקר הטילים והפגיעות. לא ולא. נכון שחיפה היא עיר ואם בישראל, השלישית או הרביעית בגודלה וידועה כעיר מעורבת, מרכז עסקים וכלכלה, עיר נמל, אקדמיה איכותית ותיירות. אך מכאן ועד לציין אותה בכותרת המקדמת את פרויקט השיקום, הדבר מעיד על סדר העדיפויות השלטוני, וחבל שכך.

חיפה אכן הייתה בכותרות, יותר מכל מקום אחר. הסיבות לכך הן רבות ומתחילות קודם כל בעומד בראשה, יונה יהב, שהפגין מנהיגות של ממש בימים הקשים שידע העם הזה. הוא היה למעשה 'אלוף' פיקוד העורף של כל הצפוניים, דיבר מהבטן על התחושות והבעיות במקום שאחרים ניסו אך לא הצליחו כמוהו.

מה רע לקרוא לילד בשמו האמיתי: שיקום ישובי הצפון? כותרת כוללנית אמנם, אך לא יוצרת הפלייה לכאורה, כמו גם חשש שאולי יש מי ששווה אך יש גם מי ששווה יותר. צריך לזכור כי דווקא מצומת גולני צפונה היתה לכודה אוכלוסיה שחלק ניכר ממנה היא קשת יום. מספיק היה לעבור בקריית שמונה ביום ו', להיכנס לאחד המרכולים ולראות את החשבונות המוזרים שעושים בני משפחה בדרך לקופה, או להגיע אחרי סגירת המרכולים ולראות את מי שאוסף את השאריות.

אפשר היה לחלוף במעלות של שלמה בוחבוט כדי להבין שיש אנשים אחרים שם בצפון, והם לא צעקנים ותובעניים. הם משלימים עם גורלם, במקום שאחרים תובעים, הם סתם מחכים שמישהו יגיע ויתן להם את מה שאולי מגיע גם להם. קחו את חצור הגלילית. בתי שיכונים של פעם מקדמים את פני הבאים. עיר אחרת, וגם תושביה נזקקים לתנופה קלה על מנת לחזור למסלול החיים התקין. ויש עוד, עוד הרבה כפרים שהחקלאים בהם נפגעו, הבתים נפגעו והשריפות כילו שדות בשלבי הבשלה אחרונים.

בקיצור, חיפה את לא לבד.

ואם לא די בכך, יש מקום לצמצם בירוקרטיה. כפי שהרשימה נראית כעת, יש מקום שמישהו ישים גבולות בטרם ילך הכסף על משכורות ולא יגיע לנזקקים. מי שם? אז ככה: פרס ירכז את פעולות הוועדה הציבורית, עידוד העסקים בחיפה והצפון וגיוס הכספים בעולם. עמוס ירון ימונה למתאם תוכניות השיקום ויעמוד בראש מנגנון מיוחד שיוקם למטרה זו. לירון יוקצו 10 תקנים לגיוס אנשי מקצוע ויועמד לרשותו תקציב בסך 10 מיליון שקל. ועדת היגוי בראשות רענן דינור תגבש פירוט תקציבי למהלכים שיבוצעו. ביצוע תוכנית השיקום יופקד בידי 3 צוותים מקצועיים: מנכ"ל האוצר יוסי בכר, יגבש המלצות על כלים כלכליים לסיוע לתושבי הצפון, מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' אבי ישראלי, יגבש המלצות לטיפול באוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים וצוות נוסף יעסוק בחיזוק הרשויות המקומיות. יוקם גם צוות לפיצוי התושבים בצפון בראשות קובי הבר -הממונה על התקציבים, ואפרת דובדבני תופקד על גיוס תרומות.

אלא שדווקא בשיקום הצפון יש להושיב זה לצד זה אנשים מהשטח, המכירים את הצרכים, יודעים את התנהלות הכלכלית באזור ומכירים וחשים את הדברים על בשרם, יום יום ומקרוב.