cork
קורקינט שטח של שי גבעתי מאסכולה
תערוכות הסיום של בתי הספר
לאמנות ועיצוב נהפכו זה כבר
למסורת קיצית, אך בכל שנה יחסי
הציבור תופסים בהן נפח גדול
יותר. ההזמנות המהודרות
והתערוכות המושקעות מעידות גם
על התחרות בין המוסדות: בצלאל
בירושלים, המכון האקדמי בחולון
ובתי הספר שקמו בתל אביב, ובהם
המרכז לעיצוב ויטל ובית הספר
לעיצוב אסכולה.
מרבית התערוכות העמוסות לוקות בבחירת פריטים לא סלקטיווית, שמשרה
תחושת אפרוריות מעייפת. הדבר מורגש בעיקר בבתי הספר התל-אביביים, שלא
מצליחים להעמיד אלטרנטיווה רצינית לבצלאל - מרבית העבודות הן רק הד
רחוק למתרחש באקדמיה הירושלמית.
iron
מגהץ מתפרק של ינון שמחי מהמרכז ללימודי עיצוב
ויטל
בנוסף, המחלקה לתכשיטים ואביזרי
לבוש בבצלאל עדיין מחפשת את
דרכה. בשנים האחרונות חלה
נסיגה בעיצוב תכשיטים, יודאיקה
וכלים, והמוקד עבר לעיצוב
תלבושות ואביזרי אופנה על גבול
הביזארי. העיסוק בצורפות
קלאסית עבר למחלקה הצעירה
שנפתחה לא מזמן בבית הספר
לאופנה שנקר, אבל עדיין חסרה
את המעוף הרוחני ומתמקדת
בעיצובים לתעשייה.
מגמות העיצוב התעשייתי בכל בתי הספר לוקות בפיזור רעיוני, ומתמקדות
בעיקר בניסיונות פרטניים לתת מענה לצרכים יום-יומיים. מוצרים קיימים
נבחנים מחדש כדי ליצור להם אלטרנטיווה מעודנת וחכמה יותר. כך, למשל,
ינון שמחי מהמרכז לעיצוב ויטל יצר מגהץ שהחלק הקדמי שלו יכול להיפרד
ליחידה עצמאית כדי שאפשר יהיה להגיע לאזורים בעייתיים בבגד; ואילו שי
גבעתי מאסכולה הציגה דגם משופר של קורקינט ממונע לשטח, שאפשר לקפל
ולהכניסו למכונית. ואולם, הקורקינט החדש סובל מסרבול בהשוואה לאופי
הקליל של המכשיר הקלאסי.
לעומת המוסדות התל-אביביים, שעדיין מחפשים את הפרקטי והמיידי ללא
העומק הפילוסופי והתחקירי, במחלקות לעיצוב תעשייתי בבצלאל ובמכון
האקדמי בחולון מושם דגש על עושר ומגוון הבעתי מתוך דיאלוג עם מסורת
העיצוב ונקיטת עמדה אישית.
שלי פרימן מבצלאל, למשל, יצרה סביבה רב שימושית מפתיעה. היא הצליחה
לדחוק לתוך קירות לבנים רהיטים שונים שנשלפים כבמעשה קסמים. כך חריץ
בגודל ספר מרמז על קיומה של ספרייה מאחור, חריץ אחר על מגירה, ואפילו
על ספסל שאפשר לשלוף משני צדי הקיר.
בולטת גם עבודתו של יובל טל מבצלאל, שמציע מערכת אלטרנטיווית לאמבטיה
- כיור ומדפים העשויים מגומי דק המתוח בין מסגרות מתכת דקה. טל הצליח
לטעון את הפריטים השכיחים הללו בערך פיוטי והוכיח כי עיצוב מוצלח
יכול גם לרגש.
עידן פרידמן מהמחלקה לעיצוב תעשייתי במכון האקדמי בחולון השתמש גם הוא
בחומרים לא מקובלים כשיצר פריטים שונים המתדיינים עם המושג "כיסא".
בין השאר, הוא בנה "כיסא אמבטיה" העשוי מאמבטיה עם חורי ניקוז,
ו"כיסא שלושה רבעים" שהשלד שלו אינו מכוסה לחלוטין.
גישה אירונית והומוריסטית דומה אפשר למצוא בעבודה של אבי סאינה
מהמחלקה לאמנות ועיצוב במכון האקדמי בחולון. סאינה ניסה למצוא מענה
עיצובי לבעיות השעה כשעיצב בקבוקי תבערה אמנותיים, שהפכו את הפונקציה
ההרסנית שלהם למגוחכת מול הכוח האסתטי העדין והמרגש.
מגהץ אוטונומי עם יחסי ציבור
31.7.2001 / 8:22