בוסטון - ניו יורק יאנקיז 2:1
המפלה המוחצת הושלמה. תרצו, תקראו לזה נקמה, או לפחות חצי נקמה על סדרת הפלייאוף של 2004. 52 שנה לא נמחצה בוסטון בסדרה של חמישה משחקים על ידי איזושהי יריבה (האחרונה - קליבלנד אינדיאנס ב-1954). היאנקיז לא עשו את זה מול הרד סוקס במשך 55 שנה (בניו יורק), ובפנוויי לא הגיעו לתוצאה כזו מאז 1943.
קורי ליידל, עם שישה אינינגים חזקים וחמישה חשמולים, הכניס עוד פרק בסדרה בין בוסטון לניו יורק להיסטוריה. למרות שדייויד וולס נכנס הפעם טוב למשחק, משך 7.1 אינינגים ונתן לבולפן מנוחה, הפעם ההתקפה שלו, שבמשחקים שעברו עוד הייתה סבירה, נדמה לחלוטין. קית' פולק חזר מפציעה והגיש 1.2 אינינגים נקיים, אבל אלה היו הבשורות היחידות לבוסטון. ממש לא מנחם אף אחד בפנוויי. קייל פרנסוורת' סגר היטב את המשחק ביום המנוחה של מריאנו ריברה.
המצב במזרח:
יאנקיז 48:75
בוסטון 55:69 (6.5 משחקים מאחור)
הגהינום חזר להפשיר (פרשנות)
סוויפ של שלושה, ואפילו של ארבעה משחקים, הוא הצהרה, אם כי לפעמים הוא מגיע די במקריות. סוויפ של חמישה משחקים לעולם אינו מקרי. הסדרה הזו בין הרד סוקס ליאנקיז המחישה היטב את ההבדלים הגדולים בין הקבוצות.
ת'יאו אפסטיין כבר רמז בעבר, כי השנה בוסטון היא קבוצה בבנייה. רמז, כי כשאתה מעמיד קבוצה בפנוויי פארק אתה לעולם לא יכול להצהיר על כך בגלוי. לבוסטון אין חוות מחליפים ראויה, והשחיקה של ג'ונת'ן פפלבון, עדיין מגיש מצוין עם סטאף משובח, ניכרת מאז פגרת האולסטאר. ברד סוקס פיתחו מנטליות שהייתה נהוגה ביאנקיז בעשור האחרון - "רק להגיע אל הקלוזר". אבל אפילו מריאנו ריברה הענק, גדול ככל שיהיה, החל כסט אפ לג'ון ווטלנד ובעונתו הראשונה כסוגר עלה לקבוצה באליפות. כך שהציפיות המוגזמות משהו מפפלבון לא הכריעו אותו, אלא את בוסטון. מייק טימלין זקן, ג'וליאן טבארז הוא גרוטאה ומני דלקארמן וקרייג הנסן (שהורד למיינורס) הם עדיין מתלמדים. ככה אי אפשר לנצח, ואת זה יודעים גם במשרדים ביוקי וויי.
והיאנקיז? היתרון הגדול שלהם הוא שיש להם כסף, והרבה. וכך, כשאפסטיין שמר את הקלפים צמוד לחזה ולא עשה טריידים, הם צירפו את קורי ליידל ובובי אבריו ולא נתנו, למעשה, כלום, כי פאט גיליק, מנכ"ל פילדלפיה, רצה להוריד מעליו עול של חוזים. בנוסף, היאנקיז מגלים בשנה וחצי האחרונות, כי יש להם עדיין טיפות בבאר חוות ההשבחה. הסיבה העיקרית שבגינה ניו יורק ללא תואר כבר שש שנים, טמונה בעובדה שאין לה חוות גידול ראויה. אבל הפציעות הכריחו את ג'ו טורה להשתמש בשחקנים לא רעים בכלל. רובינסון קאנו, שלא היה פרוספקט מבטיח, הפך לעוגן בקבוצה, וכמוהו המגיש צ'ין מינג וונג, שבעונה וחצי האחרונות משמש כסטופר ומונע הפסדים.
הבית הזה הוכרע. 6.5 משחקים הם לא משהו שבוסטון תמחק, בוודאי לא אחרי תבוסה של 49:26 בריצות. תיאורטית זה יכול לקרות, מעשית הפער הזה צפוי רק לצמוח. אם הרד סוקס יסיימו שניים, הם כפי הנראה לא יהיו בפלייאוף, שם המקום שמור לבית המרכז החזק. השאלה הגדולה כעת היא האם היאנקיז, עם החומר שיש להם, יקחו אליפות. התשובה לכך כלל אינה ודאית. הרוטציה עדיין לוקה, רנדי ג'ונסון נתמך בהתקפה כדי לזכות בנצחונות וריברה הוא הסלע היחיד בהגשה.
בסופו של דבר, בשנתיים האחרונות נדמה היה שהמומנטום בבית עובר לרד סוקס. הם לקחו אליפות אחרי מהפך מדהים בפלייאוף של 2004, ושנה לאחר מכן סיימו באותו מאזן של היאנקיז, גם אם לא כראש בית. הגהינום שקפא עם הזכיה של הרד סוקס חזר להפשיר. ניו יורק ראשונה, בוסטון שניה. 6.5 משחקים. ככה זה היה מאז ומתמיד. לא?
AL: קונטרראס ממשיך להתדרדר
דטרויט - שיקגו וייט סוקס 1:7
ג'סטין ורלאנדר חזר ביג טיים. הרוקי של דטרויט, בתקופת דעיכה קלה, קצר את נצחונו ה-15 העונה, כשהוא זורק שבעה אינינגים סולידיים ונותן לשון קייסי לעשות את העבודה בצד ההתקפי. מהצד השני נחל חוזה קונטרראס הפסד שישי העונה כשלרשותו שבע ריצות חובה, והוריד את מאזן ה-ERA שלו ל-4.04. קרייג מונרו עם הומר מספר 21 העונה, ג'רמיין דיי משיקגו עם ה-34 שלו.
טורונטו - אוקלנד 12:10
סיפור המשחק הזה לא טמון במשחק עצמו, שבו אגב ניצח דני הארן למרות הופעה גועלית של תשע ריצות חובה, אלא מה שקורה בבלו ג'ייז. ג'ון גיבונס, המנג'ר הרדנק של טורונטו, הוציא באינינג השלישי את המגיש טד לילי. לאחר דין ודברים מעניין על ספסל הקבוצה נראה גיבונס מדמם, מה שמעלה את החשד שלילי הוריד לו גזונגה לפנים. צלם טלוויזיה ראה את גיבונס חמום המוח דוחף את לילי תחילה, ולאחר מכן טענו השניים ש"הכל היה בסדר". מעניין שם בקנדה.
במשחק עצמו עלו הבלו ג'ייז ליתרון 0:8, אבל האייז השיבו בשבע ריצות באינינג השלישי ובעוד ארבע בשישי. הומר וארבע ריצות לבובי קלטי, הומרים גם למילטון בראדלי ולג'יי פייטון מהאייז ולאלכס ריוס וטרוי גלאוס מטורונטו.
במשחק נוסף: טמפה ביי - טקסס 3:4
המצב במרכז:
דטרויט 45:80
וייט סוקס 51:73 (6.5 משחקים מאחור)
מינסוטה 51:72 (7 משחקים מאחור)
מערב:
אוקלנד 54:71
איינג'לס 59:69 (5)
טקסס 61:65 (6.5)
פלייאוף:
1. דטרויט
2. יאנקיז (4 משחקים מאחור)
3. אוקלנד (9)
4. וייט סוקס (6.5)
_________________
5. מינסוטה (0.5 משחקים מהויילד קארד)
6. בוסטון (4)
7. איינג'לס (7.5)
NL:
סינסינטי - יוסטון 3:4
ניצחון מגה-חשוב לרדס, ששומרים עצמם חזק בתמונת המרכז ואגב כך מרחיקים את האסטרוס. ריץ' אאוריליה חבט להומר והכניס שלוש מארבע הריצות באינינג השמיני הביתה על צ'אד קוולס, כדי להעניק ניצחון מאוחר לאדומים, שכבר פיגור 3:0. אנדי פטיט היה דומיננטי ביוסטון, עם עשרה טיגונים, אבל רק 5.1 אינינגים של עבודה. שני הומרים לאוברי האף מיוסטון, ניצחון לריאן פרנקלין ושמירה לסקוט שונוייס.
סן דייגו - דודג'רס 2:4
הפאדרס ינסו בסדרה הזו לפתוח מחדש את המאבק במערב. טים סטאופר הגיש שישה אינינגים סולידיים וזכה בניצחון, טרבור הופמן עם השמירה. סטאופר פתח מכיוון שאחרי כריס יאנג וקליי הנסלי, עוד קללה נפלה על פותח של הפאדרס - צ'ן הו פארק סבל מדימום, וסטאופר הוטס באותו בוקר מפורטלנד, אורגון, לפטקו פארק. "אפילו לא ידעתי נגד מי אני משחק, עד שראיתי את מדי הדודג'רס", הודה המגיש המופתע בסיום.
סן פרנסיסקו - אריזונה 0:5
נוח לאורי הרגיש טוב כבר מהפתיחה, והרשה שתי חבטות בלבד בתשעה אינינגים, אליהם הצטרפו שש סטירות לחי לחובטי הדיאמונדבקס. בארי בונדס ירה הומר מספר 725 בקריירה, ועשה זאת על ליבאן הרננדז, שלא נהנה מתמיכה התקפית. הג'איינטס מנסים לחזור לתמונת הפלייאוף.
במשחקים נוספים:
פלורידה - וושינגטון 1:3
אטלנטה - פיטסבורג 0:3 (שמונה אינינגים ועשרה טיגונים לג'ון סמולץ)
קאבס - פילדלפיה 6:5 - הומרים לצ'ייז אטלי ולג'ימי רולינס, הפיליז חוזרים בגדול למירוץ הויילד קארד.
תמונת מצב במזרח:
מטס 48:75
פילדלפיה 62:62 (13.5 משחקים מאחור)
מרכז:
סט. לואיס 57:66
סינסינטי 60:65 (2)
מערב:
לוס אנג'לס 59:66
סן דייגו 62:63 (3 משחקים מאחור)
אריזונה 63:62 (4)
תמונת הפלייאוף:
1. מטס
2. סט. לואיס (9)
3. דודג'רס (10)
4. סינסינטי (11)
________________
5. פאדרס (1.5 משחקים מהויילד קארד)
6. פילדלפיה (2)
7. אריזונה (2.5)
