סליחה שאנחנו לא מתים

בכניסה לתל אביב, סמוך לנחל הירקון, ניטע לפני שנים אחדות גן יפהפה. "גן הבנים" שמו. 11 חורשות של עצי ארץ ישראל מעטרות אותו. בכל אחת מהן ניצב עמוד זיכרון עשוי גרניט ובו חצובים, בצפיפות רבה, שמותיהם של תושבי העיר שנפלו במערכות ישראל. במרכז הגן הוקמה עמדת מחשב ובה מידע על הנופלים. טוב יעשה ראש אגף כוח אדם בצה"ל, אלוף אלעזר שטרן, אם יפקוד בקרוב את הגן הזה.

לא מעט התבטאויות אומללות הניבה המלחמה שחלפה על פנינו. בספרי ההיסטוריה ודאי יציינו במקום של כבוד את אמירתו של הרמטכ"ל חלוץ, שתכנן "להחזיר את לבנון 20 שנה אחורה", או את דבריו של אולמרט בדבר "שינוי המאזן האסטרטגי במזרח התיכון" והגיבוב שיצא מפיו של שר הביטחון, שהבטיח לדאוג ש"נסראללה לעולם לא ישכח את השם עמיר פרץ".

אלא שכל אלה אינן אלא אמירות טיפשיות ויהירות. הדברים החמורים באמת, הם אלה שניפק הפה הגדול של האלוף שטרן, שמהאמירות המקוממות ששחרר בשנים האחרונות לחלל האוויר ניתן להכין ספר ציטוטים שלם. "בתל אביב לא היה ולא יהיה שכול", אמר השבוע לתחנת הרדיו הצבאית, גלי צה"ל, בלי שמץ של בושה. "אני מסתכל לאיזה בתים אני לא הולך", הוסיף בחוסר רגישות משווע, בהתייחסו לשיוכן הגיאוגרפי של המשפחות השכולות. מעניין מה חשה נוכח הדברים משפחתו של החייל נועם גולדמן, אשר התגורר בתל-אביב בטרם גויס למילואים בהם מצא את מותו. כיצד מצפה האלוף הנכבד שינהגו יתר חיילי המילואים בני העיר, אשר התמזל מזלם ושבו לביתם בשלום? האם עליהם לחוש אשמה ובושה בשל כך?

אך לא רק חיילים מתל אביב טורדים את מנוחתו של שטרן. גם עם חיילים שאינם יהודים הוא מסתדר פחות טוב. "קצין שלא יוכל להסביר למה הוא יהודי לא יוכל לנצח במלחמה", אמר פעם. בהזדמנות אחרת הוסיף, כי "מידת ההזדהות של חיילים לא יהודים קטנה מזו של היהודים" ואף ציין כי "כל קצין חייב לראות עצמו כאילו יצא מאושוויץ".

טוב תעשה ועדת החקירה, שוודאי תקום בקרוב, אם תייחד נזיפה חמורה ונפרדת לאלוף שטרן. מגיע לו. שירגיש קצת מבוכה וימחק את החיוך השחצני והיהיר מעל פניו. ואם חסרים נימוקים, מוזמנים חברי הוועדה לנבור בארכיון ולדלות אמירות נוספות, פרי מוחו הקודח של קצין החינוך הראשי לשעבר, שכבר שנים מנסה להנחיל אג'נדה סמי-פשיסטית, לאומנית וחסרת רגישות לחיילי הצבא החזק במזרח התיכון.