האשם תמיד

איני יודע איזה מידע טמון בראשו של האלוף אלעזר שטרן. ייתכן מאד, שכראש אגף משאבי האנוש בצה"ל הוא יודע נתונים אמיתיים על שיעור ההתגייסות ליחידות קרביות. אבל, כפי ששטרן יודע טוב מכולנו, את המידע הזה הוא חסך מאיתנו. הייתי רוצה לחשוב ששטרן, לו היה עושה מחקר על ההשפעה הדמוגרפית על אופי המתגייס, היה לוקח בחשבון את העובדה שבתל-אביב גרים בעיקר בני עשרים פלוס, שבאו לחגוג את העיר הגדולה, אבל כשהם מתים ממחלת הצו 8, הם נקברים ליד אמא בקיבוץ, או את העובדה שבתל-אביב גרים גם הרבה זוגות צעירים עם ילדים מתחת לגיל גיוס, שעוזבים את העיר לטובת המושב ברגע שיש להם כסף, בערך בגיל 40 פלוס, כשהילד מתקרב לגיל גיוס. זה לא משנה, כיוון שמקור האמירה הגסה שלו אינו במחקר מוצק, אלא משיח ישראלי-צה"לי עתיק יומין, שנותן גושפנקא לבני אדם לפי הליטרים של הדם שנשפכו מהם. במקרה של שטרן, שאמר גם ש"שני ערבים הרוגים טובים מיהודי מת אחד" והציע לעשות מדרוג של חללי צה"ל, זה גם נובע מטיפשות טובה ושורשית. אותה טיפשות שגרמה לו להתעלם מהחיילים תושבי תל-אביב שנהרגו במלחמה הנוכחית.

שטרן, עם כל חוסר-הכבוד שיש לי אליו, אינו מעניין. מי שכן מעניין הם אזרחי ישראל, שמיהרו ללכת אחרי שטרן באופן איום. הם לא הולכים אחריו כיוון שהם טיפשים, או כיוון שהם יודעים משהו ששאר הציבור לא יודע, אלא בגלל שהם גזענים. כך קוראים לציבור אשר שופט מיעוט בגלל מאפיינים שרירותיים ופרימיטיביים.

היופי בגזענות היא שהיא מנותקת מהעובדות, ולכן אותם יושבי צמודי קרקע ביישובים גליליים שאסור לערבים לגור בהם (והסלקציה נעשית באמצעות ועדות קבלה שבג"ץ קבע שאינן חוקיות) מעזים לטעון בחוצפתם שרק תל-אביב (הפלורליסטית והמקבלת את כולם) היא בועה. כך הם שוכחים בנוחות את ימיהם בדירה הקטנטנה ההיא במלצ'ט פינת נחמני (כך, אגב, הם גם יכולים לשקר לעצמם שהם שמאלנים בעודם משקיפים מהמצפה על יישוב ערבי-ישראלי מופלה לרעה, ולגלגל עיניים בהפתעה כשהזעם והייאוש מעוררים את אירועי אוקטובר).

למרות הסכנה הגדולה הזו, הכי גרועים הם התל-אביבים. התל-אביבים הם אנשים טובים, שרובם אוהבים את הארץ, כמו שאר תושביה. לכן, כיוון שקשה לחיות בבועה, אפילו אם היא מומצאת כמו זו התל-אביבית, הם חייבים להסכים עם הקונצנזוס, ומשקרים לעצמם שאם הם ישתפו פעולה, יקבלו אותם בסוף לחברה האקסקלוסיבית והשמורה לעצמה של "החברה הישראלית". כך אנו נתקלים בתופעות מביכות ודוחות של תל-אביבים המייחלים לטילים ולתושבי העיר שבלי לבדוק לרגע מסכימים אף הם עם שטרן.

התופעה המשונה היא שבד בבד עם הרצון הזה להיות חלק מהחברה, התל-אביבים קמים על רגליהם האחוריות ומתגוננים, כי האשמות פרועות כמו אלו שמתרוצצות כאן עכשיו הן מבהילות ממש כמו סכין לגרון. אז נוצרים שעטנזים משונים וחסרי היגיון כמו מאמרה של דנה רוטשילד שפורסם כאן אתמול, ששוצפת וקוצפת נגד שטרן הוולגרי, ואז מסכימה עם העובדות אך לא עם האשמה, רק כדי להגיע למסקנה הסופית שהסיבה ששטרן צודק היא שתושבי תל-אביב באמת טובים מתושבי הפריפריה ורואים, בניגוד אליהם, את עוולות הכיבוש.

שעטנז דומה מגיע מכיוון טיים-אאוט, שיוצא בקמפיין נגד התפיסה הפריפריאלית המעליבה, בניסיון להסביר שבכלל אין לנו אחות, רק כדי להכתירו בכותרת "הבועה תנצח", כאילו מלחמת אחים היא הדרך וכאילו אין בכותרת הזו הודאה בבועה. הרי יש לנו אחות; היא ישבה חודש במקלט בקרית שמונה.

כותבי המאמרים שבתוך העיתון אינם שונים: הנה חנוך מרמרי כועס על השונאים את תל-אביב, רק כדי להבהיר להם שבניגוד אלינו, הטובים – הם בכלל לא עזרו לנו במלחמת המפרץ ובעונת הפיגועים, שארכה יותר משלוש שנות כאב ודם. כך הוא יורה לעצמו ברגל למרות שהוא כל כך צודק בחלק מטענותיו. והנה גדי טאוב, שמשלם מס שפתיים ומודה שהתגעגע, אבל רק קצת, לטילים על תל-אביב, אבל לא בשביל הדם, אלא כדי להזכיר לנו איך תל-אביב המוצלחת יודעת להילחם על החיים שבה. אז הוא גם מזכיר שתל-אביב היא הישראליות האמיתית, הנורמלית, הטובה יותר.

זו גישה מוטעית, שנובעת מבעתה ומרצון להוכיח שהטענות הנלוזות והבזויות שנשמעות כאן כבר חודש הן שטויות גמורות. מי היה מאמין שנצטרך להילחם על כך שאנחנו חלק מישראל. לרגע לא טענו שאנו, תושבי העיר הגדולה, טובים מתושבי הפריפריה, עד שהתחלתם להתנהג כאילו אנו אשמים בהפצצות. לרגע לא חשבנו שרק בגלל המיקום הגיאוגרפי המועדף עלינו אסור לנו לצעוק נגד הטמטום של המלחמה, לצד ההזדהות אתכם, התרומות, ההופעות שמיטב הבדרנים התל-אביבים קיימו תחת אש, וכסיסת הציפורניים מול הטלוויזיה מפחד שבן-הדוד מנהריה ברשימה, או הדוד, שגר בבלפור, שיצא למילואים בסיירת גולני. לרגע לא חשבנו שנצטרך לנפנף במתים שלנו כדי להתקבל ללב שלכם.

לרגע לא חשבנו שתוכלו לטעון נגדנו, שזעקותינו נגד הבכירים המטומטמים בצבא ובממשלה, מפלגות את העם ובאותה נשימה להגיד לנו שאנחנו לא חלק מכם. אמרתי זאת בעבר ואגיד זאת שוב: מי שיוצר את הבועה תל-אביבית הם אלו ששופטים אותה, בגזענות, מבחוץ. אז, מתוך חברה אוהבת, שמחה ושואפת שלום, צומחים טיעונים אליטיסטיים-בועתיים כמו אלו של רוטשילד, מרמרי וטאוב. תבינו זאת, ואז נוכל לגור ביחד: אנחנו ואתם, אין דבר כזה. כולנו אנחנו, אנחנו אותו דבר.