ועכשיו גם זאב רווח. כן, גם הוא, השחקן המוכשר והכל כך אהוד הזה, הכל כך ישראלי. אבל רווח הוא רק סימפטום. כי יש גם את חיים רמון ומשה קצב וכבר שכחנו מחנן גולדבלט, שלא להזכיר את איציק מרדכי. בין כל החשודים האלה, חלקם כבר בחזקת נאשמים, קיימים הבדלים בהיררכיית חומרת המעשים המגונים. קצב, לפי החשד, איים על הפקידה כי אם לא תשכב איתו לא תצליח לעבוד "אפילו כמלצרית". גולדבלט ומרדכי ניצלו את מעמדם הבכיר להתחככויות, ואילו חיים רמון הסתפק בכפיית נשיקות. זה לא שהוא כזה רומנטיקן, על פי החשד הוא רק נעצר שם.
אבל האם הפרטים המדויקים משנים בכלל? מעבר למעשים עצמם, שאותם יש לחקור ובמידת הצורך להעניש לפי אמת מידה פלילית, המשותף לכל הסיפורים האלה, כולל התגובות עליהם, טמון בזלזול הישראלי באשה.
כל ההטרדות המיניות שנחשפו לאחרונה הן כמובן סיפורים עיתונאים בעלי רייטינג גבוה. גם צהוב וגם מאפשר לצקצק בלשון. אבל הסיפור האמיתי, מן הזווית העקרונית, הרבה יותר עמוק. והדיון הזה אינו אישי. כל ההטרדות מעידות בעיקר על עוד ענף בעץ החולשה המוסרית הכללית בחברה הישראלית, בעיקר בקצה הגברי-בכיר שלה.
כל המקרים האלה חמורים דווקא משום שהם מודלים של מה שאפשר לכנות "האונס התרבותי" לכאורה. כלומר, אונס במסגרת מערכת יחסים קיימת בין אנשים בוגרים, ולא האונס של המטורף שמציב מארב תוקפני בחדר המדרגות.
אלא שדווקא "האונס המתורבת" הופך את המטרידים לסיפורים חמורים יותר מבחינה חברתית. שהרי הם לא נבעו רק מאותו ליקוי נפשי או מיני שגורם לגברים להטריד או לאנוס. בהתייחס למכנה המשותף המקצועי והביולוגי שלהם שימו לב שאותם חשודים בהטרדות אף פעם לא עושים את זה כשהם צעירים שלא מחזיקים בעמדות כוח ברור שחלק ניכר מפעולתם נעוץ בזלזול בנחותים מהם, כל שכן בנחותות מהן, במין, ובתפקיד.
יא אללה מיקו, איזו תסבוכת
דיון לא פחות חשוב אמור היה להיות גם עצם הבגידה באשה, ולא רק מה בדיוק קרה שם. ברור שאונס הוא דבר איום יותר מאשר בגידה בין בוגרים. אבל בכל אקט של הטרדה הם גם בוגדים בחברה או באשה שלהם, ועל כך איש בכלל לא חושב להעיר. או בכלל לדבר. אבל זה מתחיל כאן, מעצם הזלזול באשה/חברה בבית. הבגידה היא הרוע השקט, התשתית שממנה נובט הרוע הסנסציוני, הפלילי, בו קל ומפתה יותר לעסוק, ונגדו קל יותר לצעוק.
בעניין רווח מוקדם להכריע, כי הנושא עדיין בחקירה. אבל אם אכן הפרטים נכונים רווח ביקש משחקנית צעירה לנגוע בו (לצורך התפקיד כמובן) מה שהדיון הציבורי אמור להעלות לראש סדר היום זה את הכשל הבסיסי שמאפשר מעשים כאלה. לאו דווקא את האירוע הספציפי והפלילי, על כל משמעויותיו הפיקנטיות. והכשל הזה נעוץ בכך שאצל רווח וגברים ישראלים רבים אחרים ברור שהאשה היא לא יותר מאשר "מיאו, חתולה".