וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

תחרות סיפורי "מיזוג" - סיפור מס' 10 - "ממשק"

31.7.2001 / 4:26

ממשק

ג'ק היה בצרות והוא ידע את זה. הוא הטיס את המטוס זה זמן רב והמצב מעולם לא היה כה גרוע. כמה מהמערכות החיוניות של המטוס תיפקדו רק בקושי. היו חורים בכנפיים, הלח ץ ההידראולי ירד והתחמושת כמעט נגמרה. הוא צעק. "כאן ג'ולי רוג'ר חמש שתיים, מישהו שומע?" החלל החזיר לו רחשים סטטיים וקטעי משפטים שהוא לא הבין.
הוא הפנה את תשומת ליבו פנימה, אל עולמו הפנימי. נתוני המטוס נמצאו בזיכרונו, כאילו היו חלק מישותו הפנימית, מקנים לו מידע אינסטינקטיבי על מידת הנזק שנגרם לו ועל מה המטוס עוד יכול לעשות. כאב פילח את כתפו השמאלית והתצוגה במוחו השתנתה לציין פגיעה נוספת בגוף המטוס.
הממשק היה מיועד לדווח לטייס בצורה מובנת ואינסטינקטיבית ככל האפשר על מצב המכונה שבה הוא ישב. הפסיכולוגים שישבו בצוות התכנון החליטו להשתמש במערכת ההתרעה העצמית של הגוף ולכן כל פגיעה העידה על עצמה בצורת כאב, כאילו הגוף עצמו הוא שנפגע. ירידת הלחץ ההידראולי למשל התבטאה בכאבי פרקים קלים, כמו שיגרון קל, עד שהטייס הגיב להם ואז הם נעלמו והופיעו רק בתצוגה ששכנה במוחו של הטייס. היה בזה הגיון, אך זו לא היתה מטרתו המקורית של הממשק. הממשק נועד לאפשר להטיס את המטוס בצורה טובה יותר. כמו בסרט הישן משנות השמונים של המאה הקודמת – אפשר היה לחשוב אל המטוס, לא היה צריך להניח יד על ההגאים. זה שחרר את הידיים והרגליים לעשות דברים אחרים, כמו להפעיל מערכות נשק. זה שחרר גם את התודעה לעשות דברים נוספים, כמו למצוא דרכים להישאר בחיים בצורה טובה יותר ולמשך זמן רב יותר. ג'ק נשאר בחים בתוך המטוס כבר הרבה זמן.
הוא צעק שוב. "מישהו שומע?" שוב ענה לו רק החושך.
המטוס התפרק מסביבו. הוא יה יכול לחוש בחלקים מתפוררים. פיסת מתכת מהכנף התכופפה לאחור והתעופפה אל תוך החלל הפעור. ג'ק הרגיש כאילו מישהו משך והוריד בבת אחת פלסטר מעל אמת ידו. לפתע הוצפו חושיו בקלט. כל החיישנים עברו לאדום. פתאום כל אבר בגופו זעק בכאב. ההרגשה היתה כאילו מישהו עבר עליו במכבש ושבר כל עצם בגופו. הפרקים בערו בהתקף שיגרון היסטרי, שני ענקים דפקו לו על הראש בפטישי עשרה קילו. זה נמשך כמה עשיריות שניה שנדמו לו כנצח ואז הוא איבד את ההכרה, שוקע לשחור המבורך.

"כמה זמן אתם אומרים שהוא היה בתוך הממשק?" האורח שאל הסבר פנים חמור.
הקולונל, שהיה לבוש בחלוק רופאים מעל מדיו ענה לו "סך הכל? בערך שבועיים. הרבה מהחבר'ה האלה העדיפן לישון במטוסים בזמן המלחמה, כשהם מחוברים חלקית, למקרה שיצטרכו להקפיץ אותם." הוא בדק את מינון האינפוזיה.
"ואף אחד לא חשב שזה מוגזם? אף אחד לא טרח לשאול מה יש לי להגיד על זה? טוב נו, אחרי הכל אני רק הייתי זה שהיה אחראי על תכנון הממשק."
הגנרל שעמד מאחור אמר "אז אולי אתה תוכל להסביר לנו מה קורה. אחרי הכל הוא לא הופל, הוא נחת בשלום. רק אחרי שהוא יצא מהמטוס הוא התחיל להתנהג כך."
"מה קרה?" הפסיכיאטר האורח הוריד את משקפיו מעל העיניים וניקה אותם בזנב החולצה "הוא התמכר לממשק, או יותר נכון – הוא השתלב בו."
הגנרל נראה זועם "מה זה אמור להביע בדיוק?"
"זה אמור להביע שהוא לא מסוגל להתקיים בלי הממשק. זה אמור להביע שלגביו המטוס הפך להיות חלק מהגוף. כאשר ניתקתם אותו מהממשק ההרגשה היתה כאילו פירקתם לו את הגוף לגורמים. הוא לא מסוגל לעמוד בזה."
"ומה אפשר לעשות למענו?"
"לדעתי – לסמם אותו, לחבר אותו חזרה לממשק ולבנות לו עולם שבו הוא ירגיש נוח."

ג'ק ריחף בין העננים. הוא דאה על זרמי האוויר החמים, חש תחת כנפיו כל שינוי בלחץ האוויר ויודע אינסטינקטיבית כיצד לנצל אותו. הוא חש כאילו הוא יכול לדאות כך לנצח.



0
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully