תחרות סיפורי "מיזוג" - סיפור מס' 4 - "מיזוג הוא מיזוג"

מיזוג הוא מיזוג
היא ישבה על אדן החלון המרובע והביטה, אולי בפעם האחרונה, על הנוף המיוער שהיה ביתה.
היא הייתה לבושה בשמלה הלבנה שנתפרה במיוחד, על חזה מתנוסס הסמל שלה, הדרקון הכחול עם פסי הזהב.
טבעת האחלמה שעל אצבעה הייתה גדולה ויקרה מאוד אבל זה לא שינה כלום ביחסה לנושא.
"אני לא מבינה מה הבעיה שלך קיארה" ליירן אמרה, מתנדנדת על כסא "זו זכות גדולה להיות בטקס"
"אני לא רואה את זה כך" קיארה אמרה משחקת בשערה הלבן ופונה להתבונן בליירן.
"כל אחד רוצה להשתתף במיזוג" ליירן ציינה את המובן מאליו "זה נותן כוח ואפשרויות לשני הצדדים"
קיארה גיחכה "אולי זה ייתן לי כוח אבל גם יגרום לצרות רבות. אצטרך לשאת את שמו כמו עלוקה חמקנית ולהתאים את רצונותיי לרצונותיו וזו רק ההתחלה" היא כמעט בכתה "אני בקושי מכירה אותו"
"הרגעי קיארה, את הרי ידעת שזה בלתי נמנע, שבסופו של דבר תצטרכי להתמזג, לכל כוח יש שני חצאים" ליירן אמרה בשלווה.
קיארה התפרצה "לא! אני לא רוצה כוח במחיר של חרות! ועוצמתי גדולה משלו ברמות שהוא יכול להתחיל לדמיין הוא לא ראוי לי!"
ליירן נעמדה על רגליה "ילדה טיפשה" היא התיזה "רק כך תוכלי להמשיך לחיות לנצח, כשיהיה לך כוח מוחלט!"
קיארה שתקה. היא קמה, וליירן הלבישה אותה בגלימה בצבע השחר והשמש, הצבע שישעבד אותה.
היא הלכה במעבר מתחת לכיפה המצויירת, שרווליה הארוכים מסתירים את כפות ידיה ושערה הלבן מצופה רקמה של חוטי כתום,כחול וזהב.
פניה עצובות ומאופרות במסכה של שלמות.
המכשף כבר עמד שם, כולו קורן לקראת המיזוג שיבטיח את בטחונה של הממלכה המאוחדת.
איילר עמד שם לצידו. לובש גלימת כוהנים בלבן עם הסמל שלו, דרקון הזהב עם פסי הכסף, קורן לקראת המיזוג.
כולם קרנו לקראת המיזוג. רק לא קיארה.
היא עמדה מולו, מחזיקה את ידה הימנית באוויר במרחק נגיעה מזו של איילר, בעוד המכשף ממלמל את המנטרה העתיקה.
חוטים של כחול צאו מיידה וחוטי זהב מיידו שהתחברו באוויר באופן טבעי ויצרו את הצמה המסובכת ביותר בעולם שכרכה עצמה מסביב לידיהם המושטות.
וחוט שחור ודק הסתנן בין חוטי הכחול שיצאו מיידה, מתערבב ומתחבא בחוטי הזהב של איילר.
החוטים הפסיקו את ריקודם והצמה קשרה את ידיהם זו לזו, מאחדת וממזגת את הכוחות לכוח גדול אחד.
בועת הכוח ריחפה מעל ראשיהם מפיצה אור מושלם וטהור,
והתפוצצה ברעש אדיר.
איילר התמוטט מיד, מתעוות ומבכה את כוחו שאבד לעד. האנשים בכיפה החלו לצרוח ולברוח ומעל כולם, קיארה חייכה.
היא זרקה את גלימת הזריחה וצעדה במעבר, רק הפעם בכיוון השני.
"למה?" איילר בכה במרחק "למה ויתרת על הכול?"
"אולי אין לי כוח אבל יש לי חירות" קיארה אמרה, לא ברור אם לאיילר או לעצמה "זהו כוחי האמיתי"
ללמדכם שמיזוג הוא מיזוג, רק אם מעונינים בו שני הצדדים