מי צריך ועדת חקירה?

רוב העובדות על הסוגים והכמויות של רקטות החיזבאללה לא היו סודיות והתפרסמו בעיתונות. לא היה צריך להיות נביא או גאון כדי להביא בחשבון אפשרות שיום אחד ייעשה בהן שימוש, ומה עלולות להיות התוצאות אז. עמיר פרץ טען, כי צה"ל לא עדכן אותו שהקטיושות שבידי החיזבאללה מהוות איום אסטרטגי. מוטב היה לו למצוא תירוץ רציני יותר להגנתו, כי טיעון כזה חושף באופן מביך למדי בורות עמוקה שלו לגבי הקורה בעולם, ומדגישה את הבעייתיות של מינויו לתפקיד הקריטי של שר ביטחון. אדם המתיימר להיות מנהיג ברמה הלאומית היה אמור להיות מעודכן, לפחות, במידע הזה.

הפסקת האש החזירה את הפוליטיקאים למגרש התככים המוכר והחביב עליהם. התרגיל השקוף של פרץ במינוי ועדת בדיקה המכילה את מקורביו, שכמובן תקפיד לשמור אותו מחוץ למפת המחדלים, אכן מתאים לשיטות מימי ההסתדרות, אך רק מרגיז את הציבור שכעת מבין לאן מובילים התרגילים והספינים.

עוד סימן של החזרה לשגרה היא הכוונה לשלוח צווי גירוש ל"מעלה רחבעם", שכונה של הישוב נוקדים הנמצאת במדבר יהודה, 9 ק"מ מירושלים, טווח של טיל קסאם - מהסוג הפרימיטיבי ביותר שקיים. לא עניינה את המנהל האזרחי ביו"ש העובדה, כי רוב הגברים במאחז מגויסים בצו 8 בחזית, ורק ברגע האחרון, כשהבינו את הנזק התדמיתי שיגרם לשלטון מביצוע הצעד המרושע בעיתוי הזה, דחו את הגירוש. הם עוד ישובו.

יונתן בשיא, ראש מנהלת סל"ע, אמר לפני ההתנתקות כי בשירותו בצה"ל שימש בתפקידי מג"ד ומח"ט וכי מעולם לא היה צה"ל מוכן למלחמה כפי שהתכונן להתנתקות.

השערורייה של המחסור במזון ובמים אצל הכוחות הלוחמים, עוד תיבדק מן הסתם, ותטופל. לי זה הזכיר כמה תמונות מהעבר הלא רחוק. תמונה אחת היא אכן אותה המוכנות, הציוד, ההקפדה הייקית של אותו צה"ל במבצע שביצע לפני שנה בדיוק, כשכל חייל היה מצויד במימיה על הגב, ואפילו שפתון אישי לא שכחו להנפיק לו. תמונה שניה שאותה אף צילמתי, היא הערימות של מאות בקבוקי המים המינרלים, הכמעט מלאים, שהושארו ע"י השוטרים שביצעו את הפוגרום במאחז עמונה. הסנדוויצ'ים הארוזים שהם השאירו שם, שימשו את המתנחלים שמזונם אזל. יש תמורה למיסים.

החוסרים וההזנחה של היחידות הלוחמות, מול השפע האינסופי שהוקצה לצורך המלחמה במתנחלים, מצביע על סדר העדיפויות שהיה נהוג בצה"ל ובמערכת הפוליטית והגדיר היטב את מי שלהוטים היו לנצח ואת מי שלא.

מינוי של קצין מחיל האוויר לתפקיד הרמטכ"ל הוא סיכון מחושב. כדי להצליח, צריך אדם שכזה לדעת להקשיב ולגלות צניעות, מתוך הבנה עמוקה כי הוא נכנס לתחום חדש שבו אינו בקיא. מי שממנה אדם כזה חייב לוודא כי יהיו לו את התכונות הללו. אופיו של דן חלוץ הפוך בתכלית, ומינויו היה סיכון בלתי מחושב. אלא שמשפחת שרון נזקקה לאדם שלא ישאל יותר מדי שאלות ויבצע את הבריחה מעזה, כולל המשימה הבזויה של גירוש היהודים, כשהתכונה העיקרית שנדרשה ממנו הייתה צייתנות מוחלטת. קודמו, בוגי יעלון, אמנם ניצח את הפלסטינים, אך הודח ע"י שרון ובנו לאחר שלא היה מוכן לעשות שקר בנפשו והעז לומר את האמת על "ההיגיון" הביטחוני של הנסיגה מעזה.

כשקיבל חלוץ את המינוי ידע היטב לשם מה נבחר, באילו נסיבות סולק קודמו, ומה נדרש ממנו. את הסחורה הזו הוא סיפק. על הרקע הזה, קצת מביך לחזור ולקרוא קטע קצר שנכתב ע"י יעל גבירץ ('ידיעות אחרונות', 23.8.05) ביום עקירת ישובי צפון השומרון: "... ההתנתקות הוכיחה את הכלל, שכשהשלטון משדר נחישות, אין רפיון בביצוע. הצלחת המבצע מאשרת בדיעבד גם את הצדקת החלפת הרמטכ"ל יעלון בחלוץ. התברר שכשיש רמטכ"ל נחוש, שמכין את הצבא למשימה כראוי, צה"ל מנצח את כל חזיתות ההתנתקות". אוי ואבוי לנו.

בשיא המשבר של הסיוט הגדול ביותר של צה"ל- חטיפה של שני חיילים והריגת שמונה מהם במלכודת המורכבת שנטמנה לכוחות החילוץ, העיז חלוץ להעלות בדעתו לטפל בהשקעות שלו בבורסה. הליקוי המוסרי הזה, בתוספת היעדר שיקול הדעת הלוקח בחשבון את האפשרות של הדלפת הפרשה על כל משמעויותיה, אומרת הכל על התאמתו של האיש לתפקיד.

בנימין נתניהו, עוד כשהיה "אזרח מודאג" בזמן מבצע 'חומת מגן', הצליח בשליחות הסברה של 13 יום בארה"ב, לשחרר את ישראל מכל לחץ של עצירת המבצע באמצעו. הפעם, העולם החופשי ואפילו חלק ממדינות ערב השתוקקו שנכה את החיזבאללה ודרכו את יוקרת איראן. לכן היתה המלחמה הזו מבחן קל לשרת החוץ הנוכחית, אך קולה בקושי נשמע. ציפי לבני הגיעה לתפקידה לאחר שקנתה את עולמה אצל שרון ע"י "פשרת לבני" - התרגיל שחילץ אותו מההפסד במשאל הליכוד והעלה חזרה את ההתנתקות על הפסים. מסתבר שצריך קצת יותר כישרון ואמונה בצדקת הדרך כדי לייצג את ישראל בשעת מלחמה, ולהצלת ההסברה באירופה שלחו, גם הפעם, את נתניהו.

אהוד אולמרט לא שירת ביחידה קרבית. בניו, האחד שלא התגייס, השני שסירב, ירדו מן הארץ. עובדות אלו מקשות מאד על תפקודו כראש ממשלה בשעת מלחמה. מצד אחד, אין לו את הסמכות של ראשי ממשלה בעלי עבר ביטחוני המאפשרת להם להתאפק, והוא חייב להוכיח את עצמו ולבנות תדמית קשוחה. מצד שני, נוצר אצלו היסוס לשלוח חיילים לקרב, כמו אצל ח"כים חרדים, שבמקרים רבים נמנעים בהצבעות הנוגעות לענייני ביטחון, עקב חוסר מעורבותם בצבא. המגבלה הזו לכשעצמה מספיקה כדי שהאיש הזה לא יהיה ראש ממשלה, ולא שחסרות לו מגבלות חמורות נוספות.

אם תוקם ועדת חקירה ממלכתית, היא תורכב מאנשי הממסד שהביאונו עד הלום. זו תהיה שעתם הגדולה של המשפטנים, הספינאים והקומבינטורים. האמת, שכל כך חסרה במחוזותינו, לא תרוויח דבר מוועדה שכזו.העובדות הברורות והפשוטות, הנראות ע"י כל אזרח, לגבי ההנהגה המדינית והצבאית שהביאונו למצב העגום הנוכחי מחייבות את חברי הכנסת, אם נותרה בהם שארית של אחריות, לפזר את הכנסת וללכת לבחירות חדשות, על כל אי הנעימות הכרוכה בכך. האלטרנטיבה היא המשך שלטונה של החבורה הנוכחית, המסכנת את הקרקע שעליה מוצבים הכיסאות של הח"כים.