יש לנו ארץ אחרת

אין זה מפתיע שבימים האחרונים, כשעורכים רשימת צללים לחברים פוטנציאליים לוועדת חקירה לסוגיית מלחמת לבנון השנייה, אין בה ולו אישה אחת.

זה שנים שרק ה'לשעברים' התחברו לרשימות הללו והם מוקפצים בכל פעם לחקירות בכל הזירות האפשריות החל ממלחמות, עובר דרך תאונות בצופים, בדרכים וממשיך בחקירת תאונות רכבת ועוד. הנשים – מחוץ לתחום.

מתי לאחרונה שמעתם על אישה שהוצבה בראש וועדת חקירה או כחלק ממנה? אולי רק במקרים שבהם הוקמה וועדה לבדיקת סחר בנשים, מצב הזנות, הפלות או הטרדות מיניות. בתחומים שהם אחרים, אין לנו כנראה מקום וזאת למרות שראיית העולם שלנו מטיבה לעיתים יותר עם העובדות בשטח. גם כשמדובר בשדה הקרב. בנוסף, אין גם חוק המחייב הצבת נשים בוועדות אלו, שלא כמו במינויים לדירקטוריונים שבהם קיימת חובה על פי חוק החברות להציב נשים.

יוצא איפוא שחבר במיל' מביא חבר במיל', ואם הוא רוצה להיות נחמד יותר, הוא גם מביא חבר אזרח שאינו במיל', כדי שלא יוכלו לאמר שרק יוצאי צבא הם הבודקים את הצבא וכי אולי יש בכך טעם לפגם.

דווקא בשנים הללו, שבהן נשים מתפקדות כטייסות קרב, נווטות מיומנות ומצטיינות ונושאות בדרגות בכירות במערכת הביטחון והניהול בכלל, כשמגיעים לוועדות חקירה מכל סוג שהוא – שוכחים אותן במטבח וקולן מושתק.

דווקא מלחמת לבנון השנייה הציבה שאלות קשות, שיש בהן משמעות ציבורית רבה והן נוגעות ומקיפות רבדים שונים בעשייה הצבאית, האזרחית והחברתית. השילוב הזה שבין סוגיות בענייני צבא, ביטחון ואזרחות, שבין החזית לעורף - על כל המשתמע ונובע מכך - מחייב הצבת נשים במערך הבודק והחוקר.

הראשון שהחטיא את המשמעות העכשווית שיש בהקמת וועדת בדיקה שתשקף למעשה את כל וקול העם – הוא שר הביטחון עמיר פרץ. הייתי מצפה ממי שעמד בראש ההסתדרות וקידם נשים בצמרת מפלגתו, לתת דעתו וגם את חותם ידו על מינויה של אישה לוועדה שהקים בין לילה והציב בה חברים מסיעור המוחות הלילי שהוקם בלשכתו במהלך הקרבות.

לא ייתכן שבמלחמה הזו, שבה העורף הפך לחזית ולא היה הבדל בין גברים ונשים וחיילים בכל הנוגע למלחמת ההישרדות ולשורת המתים בבתי העלמין או הפצועים בבתי החולים, הבודקים יהיו גברים בלבד. אין זה משנה מה הרקע שלהם, ניסיונם ועברם. לא רוצה לראות רק אנשי צבא במילואים עושים במלאכה, אני רוצה לשמוע גם את קול האישה, האמא שעטפה את ילדיה בחיבוק בכל נפילה של טיל, או שלחה את בניה לשדה הקרב המחריד מול מחבלים.

אין זה משנה אם וועדת פרץ תשרוד את הלילה או תוחלף, בסופו של דבר, על ידי וועדת חקירה ממלכתית. מישהו חייב לשמור על זכותן של נשים לקחת חלק בבדק הבית הזה בו יבדקו את תהליך קבלת ההחלטות, אחריות והערכות המדינה לניהול ענייני העורף, עקרונות החשיבה המוסרית-אסטרטגית ואת התנהלות ההנהגה המדינית ודרך קבלת ההחלטות.

די לראות בנשים קישוט ומלצריות בין לשכת האלוף לחמ"ל. השנים עשו את שלהן וחייבים לפרוץ את התודעה של הגברים בכל הנוגע לתקרת הזכוכית מחאקי שהציבו לנו – על לא עוול בכפינו.

בן 23, חייל מילואים בסיירת מובחרת שחזר מלבנון הבוקר. לפני שהלך לישון הספיק לספר איך הוא וחבריו 'ישבו' על צומת דמים ותצפתו מתוך בית בכפר נוצרי לבנוני על הסביבה שורצת חיזבאללה.

בית מדהים, סיפר, הכל בטוב טעם: פינה לכבוד מריה וישו, סלון מעוטר בזהב וריהוט קטיפה, מטבח כפרי, חדרי שינה וילדים משודרגים. אף אחד לא היה שם ביום שבו פרצו את הדלת. כולם ברחו בפרוץ המלחמה.

עשרה חיילים. מלח הארץ. שני צפון תל אביבים (כן, האלוף שטרן. צפונבונים), בני קיבוצים ומתנחל אחד. ימים ללא שינה, ללא מים זורמים שנותקו בהפצצות. הם לחמו בלילה וביום שבו לאבטח את השטח מהבית הזה.

לפני ששבו לארץ חילקו תפקידים: אחד שטף, שני ניגב אבק, האחר כיסה את בור הצרכים בחצר ודובר האנגלית הרהוטה השאיר פתק מתנצל על 'הפלישה'. אחר כך אספו כסף – פיצוי על החלונות שנופצו וחזרו הביתה. זה צה"ל ואלו חייליו.

טוב עשתה שרת החינוך יולי תמיר שקבעה, כי בכל הארץ מתחילה שנת הלימודים ב-3 בספטמבר. אנחנו עם אחד בארץ אחת. לא רוצה לחשוב איזו תחושה הייתה יכולה להיות לכולנו אם מסיבה כלשהי(ותהייה מוצדקת ככל שתהייה) היו הלימודים בצפון מתחילים מאוחר יותר. כולנו – עם אחד ואין כמו יום פתיחת שנת הלימודים שיעיד כי משהו מלקחי הבועה נלמד ויושם. ורק בגלל זה, גבי סבג, תחשוב על זה פעמיים.

תמונת מצב דמיונית: הזמן – אוגוסט 2005, ימי ההתנתקות. המקום: מטה אוגדת עזה. חיילת בלשכת האוגדונר משיגה לרב אלוף חלוץ את המספר: 03-5260444 ומעבירה אליו את השיחה. הרמטכ"ל, בחיוך רחב, מחליף בדיחה עם יועץ ההשקעות שלו בבנק לאומי ובסיום מורה לו למכור את התיק ומתנתק.

אבל מה לעשות שזה קרה שנה אחר כך, כשהתפאורה השתנתה למלחמה?

שאלה של עיתוי. זה בדיוק מה ששינה את משמעות הידיעה ואת מיקומה. במקום שתופיע במדורי הרכילות, או כאייטם מעלה חיוך ב"ארץ נהדרת", הפך הסיפור לחרב המונפת מעל עתידו של הרמטכ"ל. ואני אומרת לך – אתה לא צריך שאנשי פרסום ידאגו לתדמית שלך, צא ואמור לעם: טעיתי, הפעם רעדה לי הכנף, אבל לא בגלל זה אני צריך לעוף.