שכחו אותם בשבי

לעופר דקל, הממונה על השבת החטופים,

בקושי 24 שעות חלפו מרגע שקיבלת מראש הממשלה את המינוי להיות המטפל בהשבת גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב הביתה.

קיבלת תיק כבד, תיק שהממשלה, כך נראה, העדיפה להוציא מאמתחתה ולהעביר למישהו אחר; רק שלא תירשם לחובתה – בצמידות לאקורד הסיום הצורם של המלחמה – עוד נקודה כהה במטרות שלא הושגו בה.

כשיצאו למלחמה, לפני 35 ימים – היו לממשלה כמה מטרות. הראשונה הייתה: השבת החטופים הביתה. היו ימים שעוד דיברו על שלושה חטופים, עם הזמן הבינו שאי אפשר לכרוך בחבילה אחת את חטופי הצפון וגלעד שליט ובוצעה הפרדה.

אחר כך ראש הממשלה הוסיף, כי אי אפשר לקשור כל הפסקת אש עם שחרור החיילים החטופים. את הדברים הללו שמעו גם משפחות החטופים וכאבו את כאבם האישי. ואם בזה לא די, הרי שראש הממשלה הזכיר להם כי חוץ מבניהם יש גם אוכלוסיה במקלטים, ירי של טילים והוא צריך לדאוג לכולם.

אני רק מקווה שמינוי 'ממונה מיוחד' להשבת החטופים – הוא לא מינוי שמקבע את המצב ומרחיק את מועד החזרתם לחיק משפחותיהם.

והנה, התקבלה החלטה 1701 באו"ם, זו שאמורה ליצור את התנאים להחזרת החיילים והפסקת ירי הטילים והקטיושות. אבל, תזכור שבהתחלה זו הייתה המטרה, זו הייתה המשימה וזו גם הייתה החובה של הממשלה והצבא כלפי חיילים ומשפחותיהם. והנה, הסתיימה המלחמה והמטרה הראשונה ירדה בסולם העדיפויות ובקושי נתלתה על מסמר חלוד בתחתית סולם הישגי מלחמת לבנון השנייה.

כבר כעת נשמעים הקולות על הקמת וועדת חקירה, בדיקה ושאר חשבונות נפש ומצב. אבל אתה, מתחבר לחשבון הנפש האמיתי של העם הזה, לפיו לא מפקידים שבויים בשטח; מה עוד שהם היו פצועים. כל חייל מתחיל יודע שבצבא ההגנה לישראל יש מחויבות לחייל כמו גם לאזרח, ולא משנה איפוא והיכן יהיה.

פרשת רון ארד שברה מעט את המרקם הסדור הזה בתורת הלחימה וההצלה של צהל; אבל עדיין הותירה את האמונה כי פדיון שבויים הוא מצווה וחובה רמה במעלה. את הפיקדון הזה קיבלת: השבתם הביתה ולו במחיר המורל של המשרתים עדיין בצה"ל ואלו העתידים להצטרף לשורותיו.

עוד מעט יגיע אליך החומר הנוגע בפרשות החטיפה והחטופים. אז גם יתברר לך, כי במהלך ארבעת שבועות המלחמה בלבנון כמעט ולא התנהלו מגעים כדי להשיב את החטופים. על פי ההבנות, ערב קבלת ההחלטה 1701 במועצת הביטחון, הועלתה האפשרות שהחיילים החטופים מהצפון, רגב וגולדווסר, יועברו לידי צד שלישי, ללבנון, או אפילו לסוריה. מאום לא נעשה ומה שהיה נותר כשהיה. יש לך די והותר עבודה ופעילות, שלעיתים השתיקה עדיפה לה.

עוד מעט תעשה דרכך בכבישי הצפון בין הבתים בנהריה ומצפה הילה – ביתו של גלעד שליט. נועם, אביו של גלעד ישב יותר מחודש בסבלנות, עד לסיום המלחמה. כעת הוא ממתין לפגישה עימך. מכל מקום, לדעתו – על הממשלה מוטלת אחריות לאומית והיא חייבת להעביר הילוך למען השבת הבנים. הוא גם חושב שאתה האדם הנכון במקום הנכון ולו רק משום שאתה מכיר את הצד השני וייקל עליך להתחבר אליו. ואולי, כך אמר לי נועם בשיחה אתמול, לא תחשוש להציג נכון את מחיר השחרור של החטופים, אם מחיר הפדיון יחייב גם שחרור אסירים.

לנועם גם ברור שאין קשר בין המקרה של גלעד לחטופי לבנון. עם זאת, המטרה היא אותה מטרה: החזרת החטופים לחיק המשפחה.

בני משפחות רגב וגולדווסר, לכשתיפגש עימם, יבהירו לך עד כמה נוסח ההחלטה של האו"ם משאיר את החזרת השבויים בידי שיגיונותיו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה וכי זו סיטואציה מאוד גרועה.

לכן, כשאתה מקבל מחר את תיק המשימה, חשוב שתזכור כי יצאנו למלחמה בדרום ובצפון בגלל החטיפות, נאבקנו בה על הכבוד האבוד של המדינה וכוח ההתרעה שלה וחזרנו ממנה בלי החיילים, למרות שהיו הגורם לה. העם ציפה להישגים מוחשיים: הראש של נסראללה והשבת השבויים. לא זה ולא זה קיבלנו ובמקום זאת הודיעו לנו שמינו ממונה והנושא נדחק מסדר היום הלאומי.

חשוב שתדע שהעם הזה התאכזב מיישום הבטחות ומילים חמות של נבחרי ציבור. העם רוצה עובדות, ומצפים לך שתעזור לחטופים עצמם, למשפחותיהם ואולי גם למנדטים של הממשלה הבאה.

לא כ"כ נעים לכרוך את הכל בחבילה אחת אבל זה מה שקרה לנו. עובדה.