אומנויות לחימה קלאסיות ושיטת רוח הסופה.

שיטות אייקידו וג'וג'יטסו מודרניות מוכרות מאד בעולם המערבי. מעטים מכירים או מודעים להבדל בין שיטות אלה לשיטות קלאסיות, ובפרט לשיטות אייקי-ג'וג'יטסו.


מהן אומנויות לחימה יפניות קלאסיות?

אומנויות לחימה מהתקופה הפיאודלית ביפן, ששימשו את הסמוראים בקרבות נקראות "קוריו", והן מתחלקות למספר רב של שיטות. הסיבה נובעת מכך שלכל שבט (קלאן) היתה שיטת הלחימה שלו, שנלמדה על ידי הלוחמים שלו. שיטות אלו נחשבו למידע סודי של השבט, והלמידה ההדדית מבתי ספר אחרים נעשה בעיקר בשדה הקרב, בלי הרבה סלחנות למתחילים.

שיטות הלחימה הללו היו מאד תכליתיות, בשונה משיטות ספורטיביות, ואפילו שיטות להגנה עצמית בימינו, המטרה היתה להרוג את היריב, או לפצוע אותו בצורה אנושה, כדי למנוע ממנו להמשיך להלחם.


מה לומדים בשיטות הקלאסיות?

שיטות לחימה קלאסיות, שנשמרו עד היום בצורתן המקורית, ילמדו שימוש בכלי נשק מתקופת הסמוראים – חרבות, מקלות וסכינים שונים. הם ילמדו טכניקות בידיים ריקות כנגד ידיים ריקות שמיועדות לשימוש גם כנגד יריב חמוש.

הטכניקות בידיים ריקות יכולות לכלול בריחים שונים, שמטרתם ניטרול היריב ולקיחת כלי הנשק שלו, חניקות ושבירות מפרקת, הטלות שמטרתן הפלת היריב על ראשו והריגתו, וכן התקפות לנקודות רגישות בגוף, שכן היריב עלול ללבוש שריון, ומכות לאזורים חזקים לא יגרמו לנזק מבעד לשריון.

טכניקות בכלי נשק יכללו מגוון רחב של התקפות, התקפות נגד ותגובות הגנתיות בכלי נשק מגוונים, וטכניקות של פריקת הנשק מהיריב על מנת לקחת אותו כשבוי. שיטות מסויימות מלמדות עד היום טכניקות קשירה של שבויים.


מה ההבדל בין השיטות השונות?

ישנם עשרות סוגים של אומנויות לחימה קלאסיות, וכל אחת מדגישה אספקטים אחרים של קרב, חלקן ישימו דגש על בעיטות ומכות בעזרת הידיים, חלקן על נעילות והפלות. מעט מאד שיטות מלמדות לחימה על הקרקע, שכן הסמוראים היו בדרך כלל נלחמים בקבוצות, ולרדת לקרקע עם יריב עלול לחשוף אותך להתקפה מצד יריב אחר. למרות זאת יש מספר שיטות שמלמדות לחימה על הקרקע.

ההבדל העיקרי בשיטות הללו הוא החלוקה לשיטות ה-"ג'ו-ג'יטסו" וה- "אייקי-ג'וג'יטסו".

"ג'ו-ג'יטסו" - "לחימה רכה" הוא שם כללי לשיטות הלחימה הללו שנשתמרו בצורה מלאה או חלקית, או התפתחו מאז תקופת הסמוראים. (זהו שם מודרני יש לציין, בעבר נקראו שיטות אלו רק בשם הריו שלהן, או שמות מגוונים כגון "גוטן ג'יטסו","אושיקיוצ'י" "יאווארה" וכיוצא בזה)

(כדאי לציין כאן סגנון מיוחד של ג'ו-ג'יטסו, שנקרא "ג'ו-ג'יטסו ברזילאי", שיטת לחימה שעברה לפני מספר שנים לברזיל, ושם פותחה על ידי האחים גרסיה לשיטת לחימה הדומה יותר לג'ודו - האבקות של אחד על אחד, בעיקר על הקרקע.)

"אייקי-ג'וג'יטסו" - הן תת-קבוצה של שיטות לחימה, שמדגישות את השימוש בעקרון ה-"אייקי" - ההשתלבות באנרגיה של היריב ובשימוש בכוח שלו נגדו, והן מיועדות לחסוך באנרגיה של הלוחם, על מנת לאפשר לו להלחם לתקופה ארוכה יותר.

שיטות אייקי-ג'ו-ג'יטסו פסלו חלקים מהארסנל של הג'ו-ג'יטסו, שלא עלה בקנה אחד עם הפילוסופיה שלהן, לדוגמא הפלות המבוססות על כוחו של הלוחם, או נעילות המעסיקות את שתי ידיו של הלוחם ומונעות ממנו לשלוף כלי נשק, או להמשיך להלחם. דוגמא טובה היא נעילת "נלסון" המפורסמת, המונעת מהלוחם את השימוש בידיו כל עוד הוא מרסן את היריב שלו. טכניקה כזו אינה מאפשרת ניטרול היריב (על ידי שבירה, או שליפת סכין והריגתו) ומעבר ליריב נוסף.

טכניקות אלו נלמדות בעיקר על מנת ללמוד את טכניקות הנגד שלהן, ולדעת להתגונן מפניהן ולא לשימוש בקרב אמיתי.

בנוסף נוספו טכניקות שאינן קיימות בג'ו-ג'יטסו, המבוססות על שימוש בעקרון האייקי, שלוקח זמן ארוך יחסית ללמידה, ולא נלמד בסגנונות הג'ו-ג'יטסו לעומק. טכניקות אלה הם עמוד השדרה של האייקידו, טכניקות כגון אירימי-נאגה (הטלה בעזרת כניסה אל היריב) וקוקיו-נאגה (הטלה בעזרת נשימה, או מעבר מרכז הכובד של היריב)


ג'ודו ואייקידו

הג'ודו התפתח על ידי ד"ר ג'יקורו קאנו, שלמד שיטות ג'ו-ג'יטסו שונות. הוא ביטל משיטות אלו את הטכניקות שהיו מסוכנות מדי על מנת ליצור ספורט לחימה. יש לציין כי למרות זאת, עקב צורת האימון האינטנסיבי בקרבות, הג'ודו מאמן לוחמים שאינם נופלים ביכולתם משיטות אחרות.

האייקידו התפתח בצורה דומה משיטות האייקי-ג'ו-ג'יטסו, בפרט שיטת דאיטו ריו, שבה למייסד השיטה מוריהי אושיבה יש תעודת הוראה. יש שממקמים את הטכניקות דווקא משיטות החרב של שיטת יאגיו שינקאגה ריו, הקיימת עד היום ומזכירה בצורת האימון שלה את שיטות העבודה עם החרב של האייקידו.

האייקידו התפתח לא מתוך שאיפה ספורטיבית, אלא מתוך פילוסופית קיום פסיפיטית-בודהיסטית, שבה משתמשים בטכניקות האייקי-ג'ו-ג'יטסו לניטרול היריב ללא הריגתו או גרימת נזק. האייקידו היא אומנות לחימה מגננתית לחלוטין, ואינה משמשת להתקפה, דבר שנובע מהפילוסופיה העמוקה שמאחורי השיטה.

ישנם כמובן בתי ספר שמדגישים יותר את האלמנט הקרבי, ומשתמשים בטכניקות לשבירת פרקים אצל היריב ולא רק לריתוקו. עדיין, טכניקות אלו הם פחות ברוטאליות מהמקור מהן יצאו.

ההבדל גם בא בביטוי בשם - ג'ודו ואייקידו - דו (דרך, דרך חיים) ולא ג'יטסו (אומנות לחימה).



שיטת רוח הסופה (קאזה אראשי ריו)

שיטת האייקי-ג'וג'יטסו היחידה למיטב ידיעתי שניתן ללמוד בארץ היא שיטת רוח הסופה,
והיא דוגמא יפה לאומנות לחימה קלאסית, הן בשל ההיסטוריה והקשר שלה לעבר, והן בשל מרחב הטכניקות העצום הנלמד בשיטה, ולעומק הידע הנרכש בתחומים השונים.

ההיסטוריה של קאזה אראשי ריו.

במנזרי השוגנדו הצטברו כמויות גדולות של ידע בתחומי פילוסופיה, רפואה ואף אומנויות לחימה. כמו שאר הכתות ביפן הפיאודלית, גם כת השוגנדו עסקה בהשפעות פוליטיות על השלטון. על מנת להגן על האינטרסים של הכת, אומנו חלק מן הנזירים כ- סוהי (לוחמים נזירים). שיטת הלחימה של כת השוגנדו פותחה על ידי נזיר ב