האלכימיה של האימון

אלכימיה: מדעני ימי הביניים נקראו אלכימאים. מטרת האלכימאים היתה להפוך מתכת פשוטה לזהב, על ידי עירוב של מתכת פשוטה עם חומר מיתולוגי בשם :"אבן החכמים."


מהו אימון?
++++++++++
ללא קשר לסוג הפעילות ולדרך אשר בה אנו נוקטים, על מנת להוציא לפועל את תחושותינו, מחשבותינו ורצונותינו, המכנה המשותף לכל הדרכים הוא אחד: יצירה ושינוי תמידיים.

האדם כיצור חושב, אינו מסוגל שלא ליצור ולייצר. בכל רגע ורגע, כאשר מחשבתנו ממוקדת על נושא מסוים, אנו יוצרים מציאות חדשה, העשויה קורי מחשבה עדינים, וכאשר מחשבות אלו הופכות יציבות וממוקדות יותר, המציאות, אשר עד כה שכנה במוחנו, יוצאת לאור ומגשימה את עצמה. במילים אחרות, הופכת את עצמה גשמית/ חומרית.

כל בניין שנבנה וכל יצירת מוסיקה שנוגנה אי פעם, נבנו קודם לכן כרעיון בראשו של ארכיטקט או של מלחין מסוים.

על מנת להמחיש את רעיון כתבה זו, ניקח כדוגמא את העיסוק באומנויות לחימה כדרך לשינוי וליצירה, עם דגש על השינויים הנפשיים, העתידים והיכולים לקרות לכל מי שהשינוי הוא כגחלת בוערת בלבו, אשר מסרבת להיכבות בכל דרך חיצונית.

אימון. אימון פירושו חזרה אינסופית על אותה התנועה/ות מאות ואלפי פעמים. מדוע צריך להתאמן כל כך הרבה פעמים על אותו הדבר? ויותר מכך, נשאלת השאלה מדוע שיטה זו עובדת, האין דרך קלה וטבעית יותר לעבור את התהליך הזה?
בכל דבר בטבע ישנה חזרה אינסופית על מחזורי חיים שלמים, יצירה מחודשת בכל מחזור ומחזור. הנהר זורם ואין שתי טיפות מים זהות בו, פתית שלג אחד אינו דומה לשני, ומיליארדים של פתיתים מכסים את חלקי העולם מדי שנה. תוך יצירה מונוטונית של אותו הדבר, ישנם שינויים תמידיים בתוך אותה המסגרת הנקראת שלג, נהר, עלים, חיות ואנשים.

אולם אותה מסגרת איננה משפיעה רק על עצמה ומושפעת רק מעצמה, אלא היא משפיעה על כל המסגרות בצורה ישירה או עקיפה. הנהר בזמנו מתאדה והופך לגשם, הגשם משפיע על האקלים, על הצמחים, על החיות על אנשים ועל הסביבה.
כך אותם מיליוני שינויים קטנים וייחודים משפיעים על הכל .

השפעת האומנות מקבילה לאותה השפעה כוללת. האדם עצמו משתנה דרכה, ומשפיע בתורו על האנשים ועל הסביבה ובכך גורם לשינוי באיכות חייו.

חזרה מונוטונית על אותן תנועות פותחת אפשרות להביט לעומק על רבדים שונים ואחרים מאלו של תמול-שלשום, ובכך התנועה מקבלת דגש שונה ואיכות שונה בכל פעם.

נפש האדם מעונינת לברוא את עצמה בכל פעם מחדש על ידי משהו חיצוני, אשר ישקף את תחושותיה והזדהותה עם העולם החומרי החיצוני - זה הנראה אל העין.
כל אימון הוא כהסרת קליפה דקה מבצל. חכמתו של המורה מסתכמת בהבאת התלמיד להסרת הקליפה מעליו בעצמו. הקושי הוא להבדיל בין הקליפות הפרטניות של כל אישיות ואישיות.

ישנם מורים בודדים ונדירים, אשר על ידי פעולה קיצונית יכולים לעתים לבקע את הקליפות, על מנת להגיע לשורש הבעיה, בכך הם גורמים לתגובת שרשרת אשר משחררת את התלמיד מדברים שלא היה לו אומץ לראות, או להסיר בעצמו. פעולה זו מסוכנת, מפני שהיא לעולם מגיעה בזמן הכי פחות צפוי וגורמת כאב נפשי רב, עקב ההתנגדות המיידית שמפעיל התלמיד כנגד המורה.

למרות שהתנגדות זו מיותרת, היא הכרחית. על מנת לשמור על ההכרה, על התודעה ועל השפיות המוחזקות ומתוחזקות על ידי חומות של חשיבה רציונלית-הגיונית. מטרתו של המורה היא לבקע את חומות ההגיון ולצעוד על המשעול הדק, אשר עומד בין עזרה לתלמיד לבין ערעור והרס של מערכות אמונה קודמות, אשר עלולים עקב שינוי פתאומי שכזה למוטט אותו נפשית לחלוטין.

במקרה הזה, המורה פותח גשר אשר עשוי היה להיפתח באמצעות אימון רק אחרי שנים רבות. אליה וקוץ בה, נאמר.

לסיכום, תפקיד האימון וחשיבותו בהסרת שכבות על ידי שחרור התת מודע אט אט והבאת האדם למצב של אמונה ביכולתו בכך שהוא יכול לזמן את הכישורים שאותם רכש, וביטחונו העצמי ביכולתו גדל. כלומר, התלמיד למד להאמין ביכולתו לאחר שהשקיע מספיק זמן באומנותו.


כאשר לנפש נמאס
++++++++++++++
כפי שאמרנו, הנפש מחפשת ליצור את עצמה שוב ושוב בצורות שונות של חוויה. כאשר הנפש מרגישה כי סוג חוויה מסוים מוצה, היא עוברת הלאה. לעתים די קרובות, אנשים מוצאים את עצמם באמצע החיים, בגילאים שונים, ובצמתים שונים מחפשים אחר השלב הבא.

כאשר הנפש מגיעה לשלב שבו האומנות איננה משקפת יותר את הרצון הפנימי, נוצר בדרך כלל תסכול. התמונה הפנימית והתמונה החיצונית אינן זהות. הגוף אינו מקשיב ואינו מגשים את רצון הנפש. בשלב זה, התלמיד המתחיל יכול להתייאש מהאומנות ולהרגיש "כי זה לא בשבילו". בשלב מתקדם, הוא יקבל בברכה מעצור זה, מפני שהוא ידע שזהו סימן ואיתות לעייפות החומר, וכי הנפש מתקדמת לכיוון שינוי וקפיצה בתפיסת המציאות שלה.

בכל פעם שהנפש תרגיש כי אותה מטרה שהיא הציבה לעצמה איננה עומדת בקנה אחד עם הרצון הפנימי, התסכול ילך ויגבר. אולם כל זאת ישארבגדר משהו שמצביע על כך שהאדם נמצא על דרך המלך של עצמו: תחושת כמיהה בלתי נסבלת לביצוע מושלם ואסתטי ככל שאפשר.

החזרה והאימון הנשנה מאפשרים לתלמיד לראות מקרוב, האם תמונת הנפש הולכת ומגשימה את עצמה או האם היא הולכת ומתרחקת ממקור היצירה.

כאשר שלב זה לא מגיע, או שהוא מתעכב, רובנו נכנסים לסחרור של עודף פעילות היסטרית, על מנת למלא את החסר, או לחילופין, לחוסר פעילות ואדישות לחיים. כאשר אנו עוסקים באומנות לחימה מסוימת ויום אחד מרגישים "שזה לא זה", קיימות מספר אפשרויות שיכולות להקל על התחושה.

דבר ראשון, יש לבדוק האם אנו משקיעים מספיק זמן אימון באמנות, פירות מוצלחים ניתן לקטוף רק לאחר שהבשילו, על כן רצוי לראות האם אנו משקיעים בזרעי האומנות שזרענו.

יש לבדוק האם המורה אצלו אנו למדים מתאים אישית לאישיותנו, האם טרחנו בכלל להבין את אשר המורה מנסה להעביר? האם יש חיבור בין הנאמר והנעשה בכתה אלינו?

במידה והשקענו זמן רב אצל אותו מורה ובאותה שיטה, יש לבדוק האם השיטה מייצגת את מה שאנו רוצים לה