אמנות הלחימה יוצאת למגננה

מאת ג'ספר בקר,
פורסם ב"סאות צ'יינה מורנינג פוסט" ב 8-1-2001

רצונם של נזירי שאולין לדחוק את העסקים הרבים שקמו מסביב למקדש שלהם עורר אצל כפריי האזור זעם, אף שראש המנזר הסיני העלה את הקונג-פו לשיאים חדשים

נזירי מקדש שאולין, הידועים בכישורי הקונג-פו שלהם, ניצבים עתה מול אויב חדש: כפריי האזור, הזועמים על התוכניות להרוס חנויות ומסעדות, החלטה שהתקבלה כדי להחזיר את השקט והשלווה מסביב למנזר העתיק. אין זה סוג המאבק ההירואי שברוס לי ודומיו היו מציגים בקולנוע. מאות תושבים - ששגשוגם הכלכלי צומח מהמוניטין של שאולין, המושכים המוני תיירים לחבל הנאן ממזרח למרכז סין - אירגנו שביתות שבת והפגנות וחתמו על עצומות במקום להשתמש באגרופיהם.

אבל לאחר עימותים אלימים עם אנשי החוק, מתמקד הזעם המקומי באב המנזר הצעיר, ה-30 בשושלת שהחלה במאה החמישית לספירה. כרזות מוקיעות את שי יונגשין כ"שליח הרוע", "זאב הניזון מבשר אדם", איש תככים רודף שמלות ונוכל שהעניק לעצמו מכונית מרצדס שחורה בעלת שמשות אטומות. המחאות פרצו בסוף אוגוסט, עם בוא הדחפורים למקום, ונמשכו עד אמצע ספטמבר. המשטרה דיכאה את ההפגנות, החרימה תצלומים ועצרה צעירים שלמדו בעשרות בתי ספר לקונג-פו באזור.

כמה בתי ספר לאמנויות לחימה נאלצו לעקור למקומות אחרים, והמפגינים נאספו באחרונה כדי להציב חומה חיה מול שערי המנזר. "התקיפו אותי והעליבו אותי, בין השאר באינטרנט", אמר שי
יונגשין. אב המנזר, כרסתן וצעיר, בן 35, בעל חזות מלכותית בגלימת הטקס שלו, יושב על כס מיוחד המכוסה בקטיפה אדומה ומוצב באמצע אולם הקבלה. לעיתונאים הסביר מדוע הוא רוצה להחזיר למנזר את חזותו משכבר הימים. "המנזר שכן באזור יפה של יער קדמון, במקום מיוחד של הר סונג. כיום הוא מוקף בחנויות קטנות, מזנונים ובתי אוכל שמכערים ומעוותים את הסביבה ואת האווירה".

שי יונגשין רוצה לשתול עצים ברדיוס של 500 מטרים מסביב למנזר ולהעביר מהמקום את הכפר שצץ בשנות השמונים, כאשר נעשה המקדש מוקד משיכה לתיירים. האיכרים העמידו דוכנים המגיעים עד לדלתות המנזר כדי למכור מזכרות ומזון. "אנחנו בהחלט רוצים לארח יותר ויותר תיירים על פי תוכנית פיתוח ממשלתית", הסביר אב המנזר. "אבל מספרם גדול מדי: יותר ממיליון לשנה".

הממשלה בהנאן החליטה שהתיירות חייבת להיות אחד מעמודי התווך של כלכלת החבל. פירוש הדבר סיוע כספי נדיב לשימור המקומות האלה ושיקומם. לשם כך חייבים האתרים להישמר במצבם המקורי, והשלטונות בהנאן נתקלים בקשיים רבים כאשר הם מנסים לנתק את האיכרים
מסביבות עמק לונגמן שליד לואויאנג. המנהל לשעבר של האתר כמעט נרצח על ידי איכר שפרץ לביתו. נציג השלטונות המקומיים הסביר, "התוכנית היא להעביר ממקומן יותר מ-100 משפחות בשאולין. מובן שלתושבים תהיה דעה בעניין, הם חיים כאן זמן רב".

המחאות החריפו ביוני, כאשר הרחיבו השלטונות את הדרך הראשית במקום ב-50 מטרים משני צדיה. הם גם החלו להרוס 270 בניינים. ביוני הכריזה סוכנות הידיעות הרשמית שינואה: "המקדש וסביבותיו יקבלו חזות חדשה כדי לקדם אורחים מכל העולם מעתה עד 1 באוקטובר, החג הלאומי הסיני ותחילת עונת התיירות הגדולה". היא גם הכריזה על הקמת מוזיאון קונג-פו ליד המקדש. עם זאת, הפגנות אוגוסט הצליחו לעצור את הרס הבניינים או לפחות לעכבו.

סביבת המקדש חיונית לבתי הספר הרבים לקונג-פו שנפתחו בשש השנים האחרונות. כמה ממנהליהם זועמים על כך שנאלצו להעתיק את אתרי בתי הספר למקומות אחרים. "בחירת מקום משכן אחר לבתי הספר נדחתה והמחאות נפסקו", הכריז נציג רשמי של עיריית דנגפנג (שאולין היא חלק ממנה). "אנו מצפים עתה להוראות הדרג הבכיר שלנו". הפרשה הובאה לוועדת ניהול העבודות הציבוריות בהנאן, וזו העבירה אותה בתורה למיניסטריון לעבודות ציבוריות בבייג'ין. "איני חושב שזו בעיה. ברגע שנקבל את ההיתרים והרישיונות נתחיל מיד בעבודה. העבודות יסתיימו עד סוף השנה", אמר ז'אנג.

כאשר קיבל לידיו שי יונגשין את הנהלת המנזר בסוף שנות השמונים, היה מצב המוסד בכי רע. רק 13 נזירים ישישים שרדו את "מהפכת התרבות" של מאו וחזרו למקדש אחרי 1979. הם עשו כמיטב יכולתם למצוא כסף לא רק כדי לתקן את הבניינים שניזוקו קשות ולא תוחזקו, אלא גם כדי לחדש את הלימודים המסורתיים. ליונגשין, שרק ב-1981 נדר את נדרי הכמורה שלו, עוד לא מלאו 30 כאשר מונה לעמוד בראש ועדה מינהלית של המנזר ב-1987. כיום הוא נחשב לדמות מופת בעיני בודהיסטים סינים. הוא הצליח לאסוף תרומות בסך כ-100 מיליון יואן (סכום המקביל לכ-55 מיליון שקלים) כדי לעשות עבודות שיקום ושיפוץ ענקיות על שטח של 140 דונם.

גם סרטי הקונג-פו שהמקדש מופיע בהם תרמו את תרומתם. "הקולנוע פירסם אותנו. זה עזר לנו מאוד", הסביר אב המנזר. הסרטים האלה לא רק הביאו תיירים למקום, הם גם עוררו משיכה לקונג-פו. בית הספר בתשלום הראשון לאמנויות הלחימה נפתח ב-1989, ובימים אלה הרחובות במקום מלאים בחנויות המוכרות חניתות וחרבות של קונג-פו.

יש אפשרויות רבות כל כך להרוויח כסף בשאולין ולנצל את שם המנזר - עד כי רבים מתייחסים בחשדנות לעושרו ולכוחו הגוברים, חשדנות שאינה משוללת רגשי קנאה. במנזר שוכן בית הספר הגדול ביותר לאמנויות לחימה: מכון וושו (שם סיני אחר לקונג-פו) של מנזר שאולין בטאגו. כחבר בפרלמנט הסיני הציע שי יונגשין חוק שיאסור על שימוש לרעה בשם המקדש במופעים מסחריים המעלים על הבימה את "הנזירים הלוחמים של שאולין". ב-1987 הקים יונגשין להקת נזירים שהתאמנה בקונג-פו כדי להופיע בכל העולם. בעיקר פיתח קשרים עם יפאן, טייוואן ותאילנד.

על פי ההסכם החדש עם הממשלה, ההכנסות מכרטיסי הכניסה למקום יועברו עתה בשלמותן למנזר. המנזר שהתעשר היה יכול לממן יוזמות חדשות רבות כמו מכוני קליגרפיה, שירה ורפואה מסורתית, בית ספר וקרן סולידריות שאולין, ומאוחר יותר מרכז מחקר של התרבות הבודהיסטית. "אנשים רבים רוצים להצטרף אלינו", הסביר יונגשין, "אנו מייעצים להם לפנות למקדש אחר, קטן יות